קטגוריות
איכות חיים אמנות ארץ ישראל דמוקרטיה הפגנות זכויות האזרח ללא קטגוריה שיחת היום

שוב – עשרות עצי זית נכרתו בזדון, ואין זועק ב- 5.5.2020 + ושוב אין זועק ב- 3.10.2021

ביום שישי עצוב, ב-20 באפריל 2018זה קרה שוב:

״מקרה חמישי של תג מחיר תוך שבוע: עשרות עצי זית נכרתו ליד שכם״.

כריתת עצי זית זה ״ריטואל״ קבוע בשטחים. שוב ושוב ״אלמונים״ כורתים עצי זית בני מאות שנים, ואין מי שיחפש את הכורתים בזדון, אין מי שיעניש, ואין מי שיפסיק את הטרור על עצי הזית האצילים, שכריתתם הפכה להיות כלי מלחמה, סימן וסמל להשתלטות וכוח.

כולנו עוברים לסדר היום ושוכחים. לא עושים מזה עניין. פרט לשורות בודדות בקצהו של עיתון, זה אינו שיח. אנחנו לא נזעקים לעמוד לצד עצי הזית ולשמור עליהם מוונדליזם, מהידיים הזדוניות. מהרוח הרעה.

ב-25.01.19 שוב ראינו ושמענו על עצי זית כרותים:

״מי האלמונים שכרתו 25 עצי זית עתיקים מהכרם של עבד אל חי נעסאן?״ זעקו גדעון לוי ואלכס ליבק . התמונה המחרידה של העצים הכרותים שאלכס ליבק צילם, לא נתנה לי מנוח והזעיקה אותי באמצע הלילה להביע את הכאב.

קודם כל ״זרקתי״ צבעים בכעס – לדבר בשם גזעי עצי הזית הכרותים, הענפים השבורים, האדמה הכעוסה והשמים הדוממים שראו הכל ושתקו.

ציור עצי הזית הכרותים, בלילה לאחר שמיעת ההודעה ברדיו, מ-26.1.19
אקריליק על עץ, של נורית מנור

״אלמונים כרתו שורת עצי זית עתיקים, שתהליך השיקום שלהם יארך 30 שנים.״ נכתב בכתבה. ״מיהן חלאות האדם שברחו, מוגי לב, יודעים שאיש לא יעמידם לדין על מעשי הרשע שלהם? …איש לא ייעצר, איש לא ייחקר ואיש לא ייענש. כך מלמד ניסיון העבר בחבל הארץ הזה, האלים והפרוע בארץ המתנחלים.״

למחרת אזרתי אומץ לצייר את הגזעים הכרותים.
אקריליק על עץ, של נורית מנור 27.1.19

ב- 10.11.2019 שוב הושחתו עצי זית!

״20 עצי זית של פלסטינים הושחתו בשלושה כפרים בגדה.״

כתבה הגר שיזף :

״בשלוש תקריות שונות פגעו אלמונים באדמות חקלאיות בכפרים הסמוכים להתנחלויות. אחד מבעלי האדמות בכפר בורין אמר: ׳העצים בני מאה שנה ויותר׳״. 10.11.19

ב-5.5.2020 נכרתו שוב בזדון 26 עצי זית בשטחים !!!

העובדה שלא יכולתי למצוא כל כתבה על האירוע הזה, מדברת בעד עצמה!!!! הייתה הודעה ברדיו, כתבה בעיתון, ו-פוף הכל נעלם! כעת, לך להוכיח שהדברים קרו… שהעצים נכרתו בזדון על ידי יהודים.

אבל, הציור שלי הוא ההוכחה שהאירוע הזדוני קרה! כי עם שמיעת דבר האסון הזה, חזרתי להמשיך ולצייר ולכרות את הגזעים, בציור, לזיכרון להם. 5.5.2020

============= 3.10.2021 =============

!!! 3.10.2021 ושוב אנחנו חוזים בכריתת עצי זית ועצים אחרים

בעת מסיק הזיתים, עשרות עצי זית הושחתו בבורין ליד היישוב יצהר!!!

יש לחשוב על פעולות מנע כמו הקמת ״משמר העצים״ (אזרחי-חלוני) ביהודה ושומרון !!!

קטגוריות
איכות חיים דמוקרטיה הרהורים זכויות האזרח ללא קטגוריה פוליטיקה צדק חברתי שיחת היום

בשוונג של הפיתה – יגנבו לנו את המדינה 😱

יומיים תמימים היינו צמודים למסכים והקשבנו רב קשב לדיונים בפני אסתר חיות נשיאת בית המשפט העליון ובפני השופטים הנכבדים, סה״כ 11 שופטים.

העתירות: דיון הסטורי בעניין כהונת ראש ממשלה הנאשם בפלילים. וביום השני, דיון על כשירותו או אי-כשירותו של ההסכם הקואליציוני.

😱 כהונת ראש ממשלה הנאשם בפלילים!!!!!

😱 כשירותו או איכשירותו של ההסכם הקואליציוני.

חשוב לי לציין שהאפשרות לראות את הדיונים בשידור חי נתנו לנו האזרחים לראות את פרטי הדיונים ולהכיר את הנפשות הפועלות. 

חסר מאפיין alt לתמונה הזו; שם הקובץ הוא Red-Text-2-pdf-600x424.jpg

ראיתי את אסתר חיות הנשיאה ואת השופטים מנערים את אבק הטיעונים החמורים מעל גלימותיהם, אך לא ראיתי שהם יצאו ונעמדו בעוז על רגליהם ובפה מלא נגד השחיתות, נגד האפשרות שראש ממשלה יכהן בהיותו נאשם בפלילים!!! לא ראיתי שהזדעזעו מהעובדה שהכנסת תשנה פניה ״במהירות שיא״, וכללי היסוד של הכנסת יישתנו בעבור נזיד עדשים, שתכליתו שותפות דו-ראשית לשלטון בלתי צפוי ובלתי ידוע מראש.

עו״ד אביגדור פלדמן דימה את השותפות הדו-ראשית כבתקופת רומא שהתדרדרה על קיסריה, ועו״ד ד״ר אליעד שרגא סגר עם ״ועד שרומא עלתה באש״.

לא ראיתי זעזוע מצד 11 השופטים, או רצון לדחות ולמנוע את העובדה שתכלית ההסכם הקואליציוני היא – לאפשר לנאשם לכהן כראש ממשלה ולו – 3 כתבי אישום חמורים. 😩 😱 🤭

מרדכי קרמיצר: ״…תכליתו של ההסכם הקואוליציוני – לאפשר לראש הממשלה המשך כהונה! חרף האישומים החמורים נגדו והתנכלותו השיטתית למערכת אכיפת החוק.״ 🤭https://tinyurl.com/y9dsw2zq

בשוונג של הפיתה – יגנבו לנו את המדינה 😱

״יש כאן ניסיון להימלט מאימת הדין וההסכם הזה הוא חלק מאירוע מתמשך,״ אמר עו״ד ד״ר אליעד שרגא והמשיך: זה התחיל בחקיקה אנטי דמוקרטית והמשיך בפיגוע הקשה במערכת אכיפת החוק.״

״היום משתמשים במילה משילות. בשביל משילות אפשר לקחת את הכנסת ולמחוק אותה, אפשר לפגוע בבית המשפט העליון. האירוע הזה צריך להדליק אורות אדומים לכולנו. האירוע הזה שבו לוקחים סמכות ונוגסים בה, לוקחים עוד סמכות ונוגסים בה, כל פעם קצת. בסוף נצליח לקחת את הכנסת ולשתק אותה לגמרי.״ אלה חלקים מנאומו העצמתי של עו״ד ד"ר אליעד שרגא, יו"ר התנועה לאיכות השלטון.

צר לי לשמוע בדיון מפי עו״ד מיכאל ראבילו עורך דינו של נתניהו, על שיעשו שימוש בקורונה, כדי שבכל מחיר יכילו וימשיכו את ״תקופת החירום״ על האזרחים, ללא סיבה מוצדקת. כולל ״מעקב אזרחים״ בעזרת השב״כ. ולהבנתי – כל זאת כדי להשלים את המהפך השלטוני!! אין שקיפות בהחלטות ובמסירתן לציבור, פרט להופעות בומסטיות של רה״מ בשעת שיא הצפייה. https://tinyurl.com/y7yxubvg

תוכן הישיבות אודות הקורונה ופרטיהם סגורים לציבור למשך 30 שנה. למה? 🤭

חסר מאפיין alt לתמונה הזו; שם הקובץ הוא מחביאים-מהציבור-1-pdf-600x424.jpg

לרגעים אחדים בלבד היו רגעי צחוק בדיון, כשבשלוש מילים ״בשוונג של הפיתה״, שאמר עו״ד ד״ר אליעד שרגא הצליח להעלות חיוך בפניהם של 11 השופטים, ולרגע להשכיח מכולם את כובד הדיונים ואת עצמת הנכבדות. וכך היה: בלהט דבריו של עו״ד אליעד שרגא על אי-כשירותו של ההסכם הקואוליציוני קרא בטעות לשופט בדימוס כָּהַן, כהן. מיד הודה בטעות בפני המשנה לנשיאה חנן מלצר ואמר: ״כבודו, אני מתנצל, אני בשוונג של הפיתה״. אחרי התמיהות מהו הביטוי? הגיעו החיוכים.

בשוונג של הקורונה – גונבים לנו את המדינה!! 😱 🤭 😱 🤭 😨 😩 😱 🤭 😨 😩 🤭 😱😩 🤭

😱 4 מאי 2020

קטגוריות
איכות חיים אמנות הפגנות הרהורים זכויות האזרח צדק חברתי

1984 = 2020 (1)

הרהורים על החשש מאיבוד האינדיבידואליות, האנונימיות והדמוקרטיה, אילולא ההפגנות בכיכרות

חתימת אצבע ; חתימת יד; בשנים האחרונות חתימת טביעת האצבע הפכה להיות יותר ויותר שכיחה ודומיננטית עם הפעלת הדרכון הביומטרי בארץ ובעולם.

נושא טביעות האצבע עלה בתודעתי ביתר שאת, כש-שלושה מחברי נעצרו באחת ההפגנות בקיץ 2018, ונלקחו מהם טביעות אצבע כמו היו קרימינלים או רוצחים. למרות שכל פועלם היה הבעת דעה בעצם נוכחותם בהפגנה, כמחווה דמוקרטי בכיכר העיר.

גם תמונות ממצבם העגום של מליוני המהגרים עלו וצפו, כאשר לאורך השנים 2015 – 2019 מעל ארבע וחצי מליון פליטים ממלחמת האזרחים בסוריה, זרמו גלים גלים והתדפקו על שערי תורכיה ומדינות אירופה והיו למחזות קורעי לב יומיומיים; תנועת המהגרים הגדולה במאה ה-20.

טביעת יד

ההפגנות בארץ תפסו תאוצה ב-2019 עם מאות ולעיתים אלפים שהגיעו לכיכר הבימה בתל אביב, לכיכר גורן בפתח תקווה ולערים אחרות, בדרישה להתפטרותו של ראש הממשלה בעקבות כתבי אישום וחשדות לשוחד. שוב אזרחים נעצרו על כי הביעו את דעתם – ״די לשחיתות!״

ב-ספט׳ 2019 הטבעתי חמש טביעות כפות ידיים, כולל שלי, וכן הטבעה של פני, וכך יצקתי בסיס לתחושת המצוקה של הפליטים ושל המפגינים.

דמות מהפגנות החטיארים, ספט׳ 2019. תמונת תקריב

הציור בא להביע את חוסנם ודרכם של החטיארים מההפגנות, אשר לא מקבלים את המהלכים הלא חוקיים במרץ 2020 של השלטון, שעושים שימוש בימים הקריטיים של התפשטות הקורונה בישראל, לעוור את האזרחים, וכשיש חשש כבד לאיבוד הדמוקרטיה. עולים לירושלים ויוצאים נגד ״הקורונה השלטונית״ עם הצעירים המתעוררים.

קטגוריות
איכות חיים הודו הרהורים מרקו פולו סיפורים

——- סאדהו* יפה התואר ——- סיפור קצר

  • סאדהו הוא מתרגל רוחני. אדם שמוותר על בית, משפחה, פרנסה, מעמד חברתי, דעות, אמונות ואפילו על שמו. הוא נע ונד הרחק מביתו ומזהותו הקודמת, מסתגף בבדידות, אוכל מה שעוברי אורח שמים בכלי האוכל שלו ומה שהוא מוצא בטבע ומתפרנס מנדבות. בחברה ההודית בחירת דרך כזו היא מקובלת ומוערכת ובעיני רבים ההולכים בה הם קדושים. 

ירדתי במדרגות התלולות ברישיקש, אל הגשר המרכזי בלקסמן ג׳ולה, וגיליתי אותו מולי. סאדהו שיושב על המדרכה בישיבת לוטוס, בדיוק מול יציאת המדרגות אל רחבת הגשר. היתה לו נוכחות מרשימה. מחלפות ראשו הארוכות, בגדיו הבוהקים ופניו היפים לכדו את תשומת לבי. עצרתי מולו והבטתי בו בהשתאות ומבטו הופנה היישר אלי. ניסיתי לצרוב בזיכרוני את הצלבת המבטים שבאותו הרגע הרגשתי שכמוה כהיכרות. לא בכל יום נתקלים באיש יפה תואר כזה, אסתטי ומרשים, שיושב עם דלי לצדו כדי לקבץ מזון וכסף. להמתין מבחירה, בסבלנות אין קץ, שאנשים יפתחו את לבם.

התכופפתי לעברו. "אני יכולה לצלם אותך?" 

"50 רופי," מלמל. 

תשובתו הזריזה הפתיעה אותי. הוא חזר על המילים בשקט, "50 רופי." 

המקום המה אדם. פרות, קופים ואופנועים התרוצצו בתזזית תוססת וצפופה והתנקזו אל גשר החבלים הצר. 

זה היה באיזור הומה אדם, כשפָּרות, קופים ואופנועים, נעו תוססים בצפיפות יחד ובקצב דומה; מתנקזים כולם לגשר חבלים צר.

מוג'י באבא (גורו ג'מאיקני) עם שורת מעריצים אחריו, על גשר החבלים ברישיקש, מרץ 2019

שלושה בחורים שנשענו על הקיר לידנו מצאו עניין במפגש שלי עם הסאדהו, קטעו שיחה סוערת. "50 רופי הוא אמר!" חזרו על דבריו בקול רם ובאנגלית וחיכו למהלך הבא. 

מצמצתי. לא הייתי בטוחה שאני רוצה לשלם את המחיר הגבוה. במסעותי בהודו השתדלתי להתייחס לכסף כמו הודית ולא בראש מערבי. התאכסנתי בגסטהאוזים עממיים, אכלתי בבתי אוכל של המקומיים וידעתי, שבחמישים רופי אפשר לקנות פירות וירקות לשבוע שלם. מצד שני הרגשתי שאני חייבת לצלם אותו. 

הנעתי את ראשי במחווה לא ברורה שבין כן ולא והסאדהו, שעקב אחרי כל תזוזה שלי חזר ואמר, הפעם בקול רם וצלול, "50 רופי." 

הוצאתי את הטלפון הנייד מהתיק והיה ברור, שבכך הסכמתי לתשלום. הסאדהו יפה התואר העביר מיד את ידו על מחלפות שיערו הארוכות והסבוכות ומשך אותן קדימה, על חזהו, כך שגלשו מתחת למותניו אבל לא נגעו ברצפה, כי הוא כיוון אותן בתשומת לב מוקפדת כך שישתלשלו לתוך כלי האוכל. קערה מנחושת מבריקה ובוהקת, שעמדה מולו על הרצפה. הוא יישר את כתפיו, הזדקף ונראה כבעל ניסיון בפוזות מול מצלמה.

 צילמתי אותו כמה פעמים וחבורת ההודים הצעירים, שגדלה בינתיים, התקהלה סביבנו. נראה שהופתעו לגלות שאישה מערבית מוכנה לשלם לקבצן 50 רופי על תמונה. כמה מהם חייכו אלי בביישנות אבל רובם חיכו בסקרנות רצינית למה שיקרה הלאה.

 הסאדהו הביט בי וטפח על הרצפה לידו, להזמין אותי לשבת. מחווה כלל אנושית שלא זקוקה למילים. אבל המבוכה השתלטה עלי והמשכתי לצלם. הרחקתי את עצמי מהרגש והתמקדתי בצד הטכני ובניסיון לתפוס את מבטו של הסאדהו. אפוף המסתורין.

הוא נראה שָׁלֵו ובטוח. כאילו התקיים מעבר לאירוע זה או אחר. כאילו הוא נצחי כמו הזמן. הוא לא זז ולא מצמץ. עיניו הכהות, הנסתרות כמעט בתוך שקעיהן העמוקים, הקרינו נוכחות וביטחון. הוא לא מיהר לשום מקום. מצחו היה צבוע לבן, כדרכם של הסאדהואים והפס הבהיר בלט על רקע הצבעים המגוונים והרועשים שסביבו כמצהיר: "אני סאדהו אנושי גאה!"  ידיו היפות נשמטו לצדיו ללא מתח. האצבעות הארוכות הביעו עידון וכוח. 

כיכר ברישיקש
״בניתי לי בית,״ אמר הבחור בגאווה. ״בואי תשתי איתי תה,״ הוסיף.

ידעתי שאוכל לתקשר איתו. אפילו לשוחח, אבל אם הייתי נענית להזמנתו ומתיישבת לידו לאן זה יכול היה להוביל? רציתי לכפר על הימנעותי ולקטוע את קשר העין בבת אחת. הוצאתי מהארנק 100 רופי נאים ומגוהצים ונתתי לו. הוא לא התרגש, גופו לא נע. הוא לא מצמץ. הודה לי בתזוזת פנים קלה וקיבל את הכסף בנונשלנטיות. לא נראו על פניו לא שמחה ולא תמיהה. אולי רק קמצוץ של שביעות רצון. גם אני הייתי שביעת רצון. צילמתי סאדהו ברשותו ובהתכוונותו המלאה. 

פניתי אל הגשר והסאדהו המשיך לשבת ללא תנועה ולהביט בעוברים ושבים. הפס הלבן הבהיק על מצחו ונדמה לי שזיהיתי רפרוף של חיוך.

חבורת הצעירים רצה אחרי כשניגשתי לעלות על הגשר. "צלמי אותי! אותי! אותי!" "מאה רופי על צילום!" "מאה, וואו!" "אני!", "אני!"

גשר החבלים בבוקר שקט
הכיכר המרכזית בלקסמן ג׳ולה (מעבר לגשר), רישיקש
נהר הגנגה, רישיקש

קטגוריות
איכות חיים אמנות הרהורים ריגשי שיחת היום

הסתגלות Adaptation

תכונות תורשתיות של האדם שהשתכללו מדור לדור הן הסוד ליכולות הישרדותו, זאת על-פי רעיון הברירה הטבעית של צ׳ארלס דרווין.  

בקיצור : הסתגלות

בימים טרופים אלה, כשאנחנו נמצאים במרכזה של ״מכת הקורונה״, ברור לנו שהסתגלות למצב החדש, היא המפתח להישרדותינו.

התעסקתי ברעיון ההסתגלות וחיפשתי דרך להפיכתו ל-וויזואלי. הסתגלות זו יצירה שאפשר לגעת בה, לשנות את נפחה ומראָה.

״הסתגלות״ – סגור

משטח עץ, רצועות ברזל, ברגים, צבע שמן   גודל: 60 ס״מ * 90 ס״מ בימים אלה היצירה עברה ריענון והתחדשות, כיאה להיותה נושאת את דגל ההישרדות וההסתגלות.                                 

״הסתגלות״ זו יצירה שבאה להמחיש את המיידיות שבא אנו נדרשים להסתגל בחיינו. משהו רגעי שמשתנה, שהופך למשהו חדש, שהופך להרגל, להתנסות חדשה. מצב חדש.

הצבע האדום – סמל לנחישות, לאומץ, לכוח. צבע של מהירות ואנרגיה. צבע הדם. צבע של יופי. צבע סקסי. כל התכונות הנדרשות להסתגלות.

״הסתגלות״ – פתוח

הסתגלות אינה בהכרח מורכבת מפעולות שצריכות לבלוט חיצונית. השינויים קטנים ויציבים. עבודה עצמית, מִרכּוּז, כוח רצון, הצבת מטרות, הצבת כוונות. פרי ראייה לתווך ארוך. שליטה עצמית. שאיפות. שאיפות לשלימות. פשטות. יופי.

בניית העבודה נשמכה זמן מה, אך היא הושקה ב- 22 בינואר 2014.

בזכות יכולות ההסתגלות, ההישרדות שלנו היא זינוק למחוזות חדשים, לעוצמה, להתפתחות ועלייה מתהומות לשחקים.

בזכות יכולות ההסתגלות שלנו, הרצון לחדש, להתחדש, להגשים, להצליח, ולשרוד – אנחנו מגיעים להישגים ומתעצמים.