קטגוריות
Art Exhibition אמנות הרהורים על אמנות ריגשי

פראי, ראשוני, היד עם המכחול נעה בעצמה


Spot It -דנה קאהן כתבה על תערוכת היחיד שלי ״מודל – רשמים״ ב-
01/08/2021

על רישומים וציורים של מודל עירום – פרי עטה של האמנית הרב-תחומית נורית מנור , אשר נכללו בתערוכת יחיד בבית האמנים, ברח׳ אלחריזי בתל אביב, שאצרה אירית לוין.
פאולינה 28.8.2021, טוש שחור ופסטלים

נורה־נורית מנור, עוסקת באמנות פלסטית ובכתיבה כבר כמה עשורים. היא החלה את לימודי הציור עוד בנעוריה במכון אבני לאמנות בתל אביב; שניים מהמורים שהשפיעו עליה ביותר היו משה מוקדי מיוצרי הזרם האקספרסיוניסטי באמנות הארץ-ישראלית ויחזקאל שטרייכמן, מהבולטים שבאמני ההפשטה בציור הישראלי ומראשי קבוצת "אופקים חדשים".

בסטודיו שבביתה חוברות ומחברות שרכשה בנסיעותיה בעולם. בחלקן היא רושמת ומתעדת רשמים ממסעותיה; אחרות הן מעין יומנים לרעיונות אמנותיים שפיתחה.

בהיותה אמנית העוסקת גם בעיצוב גרפי לצד ציור וכתיבה, יש לה קשר למילה הכתובה, לאותיות, לטיפוגרפיה שלהן ולטיב הנייר. "האותיות והטקסטים משמשים כזרז ודוחפים קדימה את היצירה. גם אם בתום העבודה הם מכוסים לגמרי בצבע חדש, הטקסטים טבועים שם, כמו מרשרשים, מתלחששים מלמטה ומשפיעים", היא אומרת.

נשים. רק נשים מוצגות בתערוכה החדשה והקסומה שלה ״מודל – רשמים״ (אוצרת: אירית לוין). חלקן בעירום, חלקן עם מבט מעורר חשיבה, בחלקן מוצג דיוקן פניהן וחלקן מוצגות דווקא מן הגב, ללא מבט וללא תווי פנים. 

רישום על חוברת בנושא מגדר 15.8.2021

חלק מרישומי העירום המהירים (כמו הציור הנ״ל) נוצרו על גבי דפים של המגזין בנושא מיניות ומגדר שרכשה באקראי בלונדון. הכיתובים, הדימויים והסמלים על דפי המגזין סיפקו לה השראה ומצע פיזי לציור.

״ארטאפקט״ מגזין עם רישום מהיר(ARTEFACT)

״רישום מודל הוא תמיד אתגר בשבילי, מרענן את החושים ומעורר השראה, על אחת כמה וכמה רישום מודל מהיר", אומרת מנור.

מנור היא אלמנת הצוללת "דקר". האובדן הגדול של בעלה רב סמל דן מנור, שינה את חייה והשפיע על יצירותיה.

היא תמיד אהבה ליצור, לכתוב ולצייר, אך עם טביעתה של הצוללת, האמנות הפכה כלי בידיה לשמירה על עוצמות הגוף והנפש. בשנות השבעים, לאחר שהתאלמנה והיא בת 24 ואם לילדים, היא יצאה לדרך של חיפוש עצמי ולמדה ציור ואמנות בקולג` ריבנסבורן, בלונדון. מאז, האמנות מהווה עבורה כלי ביטוי לעולמות הנפש העמוקים שלה.

עם שובה ארצה, נופי הנגב כבשו את לבה והיא עבדה ויצרה בערד והייתה ממקימי כפר האמנים בעיר הדרומית.

היא ציירה במהלך שנות חייה מאות נשים, וכשהיא מציירת את גופן, מתבוננת עמוק עמוק אל תוך נפשן. כל אישה היא בבחינת סיפור, כל מבע פנים או תנוחת גוף מגוללת את סיפורן האישי. כולן נשים שעברו דרך ארוכה בחייהן, אצל חלקן מוצאים סבל, באחרות רואים את האור. כל מתבוננת (וגם מתבונן) בציוריה תוכל לפגוש את עצמה, את חוויותיה, שמחותיה ואפילו כאבה האישי בתוך גופן של אותן מודליסטיות שנרשמו וצוירו.

נורית הציגה בתערוכות רבות במהלך חייה, גם תערוכות יחיד וגם תערוכות קבוצתיות, אבל זו חשופה ביותר. היא ציירה ויצאה לפי תקופות, לפי חוויות אישיות ואירועים בחייה. אבל כעת זה אישי וחשוף.

בקרוב עומד לצאת ספרה החדש "אפרודיטה בחוף מציצים", ספר המאגד סיפורים אנושיים על החיים, סיפורי הרפתקאות, עם מוסר השכל, מצחיקים וסיפורי זן. בתקווה שהסיפורים יעלו את המוראל לקוראים החדשים.

התערוכה הוצגה בין 29 יולי ועד ה-21 באוגוסט 2021, בבית האמנים – רח׳ אלחריזי 9, תל אביב.

הספר ״אפרודיטה בחוף מציצים״ נמצא בחנויות סטימצקי, צומת ספרים, תולעת ספרים ועוד + ובדיגיטלי

קטגוריות
אמנות הרהורים הרהורים על אמנות ריגשי

ציור, יצירה – חיפוש והרפתקה אל תוך האמת הפנימית

מוזר ומפתיע אותי כל פעם מחדש שלצייר, ליצור – הינו חיפוש אל תוך האמת הפנימית.

ויחד עם החיפוש, בצמידות אליו, קיים יצר ההרפתקנות!

חיפוש והרפתקנות, הם חלק אינטגראלי ביצירה, כי הרי אנחנו יודעים היכן ״הדרך״ מתחילה אך לא יודעים היכן ואיך הדרך מסתיימת.

בריאה, הולדת העולמות

וכך, בשלהי 2014, נתתי לעצמי דרור – ללא פחד וללא תוכנית מראש, ללא גבולות, ללא מגבלת זמן, ללא מגבלות צבע, לא היו לי החלטות לגבי הצבעים הדומינטיים, העניין העיקרי היה – ״להתפרק״ על הנושא שנקרא – בראשית. לשפוך את התחושה הראשונית שלי של האירוע השמיימי. של ה-בהתחלה… של בראשית.

זוכרת דבר אחד מהאירוע הזה – סחרחורת! הייתי להוטה להביע, לוהטת מהרצון להביא את התחושה הראשונית שדמתה להקרבה, הייתי שקועה ביצירה וחשתי סחרחורת. 😮 יצרתי כמו שאומרים, מהבטן.

ברגע שנתתי דרור לעצמי, נכנסתי למעין אקסטזה והצבעים עצמם הובילו. ציור עליון – בראשית, היבקעות האור, והשני – בריאה, הולדת העולמות.

ציורי מערות בני 40 אלף שנה ויותר. ויקיפדיה

מבחינתי, תמצית החיים מתבטאת באמנות ואי אפשר לנתקם האחד מהשני.

משחר האנושות התחושות האנושיות הראשונות התבטאו כציורים על הקירות במערות.

קטגוריות
איכות חיים אמנות הרהורים ריגשי שיחת היום

הסתגלות Adaptation

תכונות תורשתיות של האדם שהשתכללו מדור לדור הן הסוד ליכולות הישרדותו, זאת על-פי רעיון הברירה הטבעית של צ׳ארלס דרווין.  

בקיצור : הסתגלות

בימים טרופים אלה, כשאנחנו נמצאים במרכזה של ״מכת הקורונה״, ברור לנו שהסתגלות למצב החדש, היא המפתח להישרדותינו.

התעסקתי ברעיון ההסתגלות וחיפשתי דרך להפיכתו ל-וויזואלי. הסתגלות זו יצירה שאפשר לגעת בה, לשנות את נפחה ומראָה.

״הסתגלות״ – סגור

משטח עץ, רצועות ברזל, ברגים, צבע שמן   גודל: 60 ס״מ * 90 ס״מ בימים אלה היצירה עברה ריענון והתחדשות, כיאה להיותה נושאת את דגל ההישרדות וההסתגלות.                                 

״הסתגלות״ זו יצירה שבאה להמחיש את המיידיות שבא אנו נדרשים להסתגל בחיינו. משהו רגעי שמשתנה, שהופך למשהו חדש, שהופך להרגל, להתנסות חדשה. מצב חדש.

הצבע האדום – סמל לנחישות, לאומץ, לכוח. צבע של מהירות ואנרגיה. צבע הדם. צבע של יופי. צבע סקסי. כל התכונות הנדרשות להסתגלות.

״הסתגלות״ – פתוח

הסתגלות אינה בהכרח מורכבת מפעולות שצריכות לבלוט חיצונית. השינויים קטנים ויציבים. עבודה עצמית, מִרכּוּז, כוח רצון, הצבת מטרות, הצבת כוונות. פרי ראייה לתווך ארוך. שליטה עצמית. שאיפות. שאיפות לשלימות. פשטות. יופי.

בניית העבודה נשמכה זמן מה, אך היא הושקה ב- 22 בינואר 2014.

בזכות יכולות ההסתגלות, ההישרדות שלנו היא זינוק למחוזות חדשים, לעוצמה, להתפתחות ועלייה מתהומות לשחקים.

בזכות יכולות ההסתגלות שלנו, הרצון לחדש, להתחדש, להגשים, להצליח, ולשרוד – אנחנו מגיעים להישגים ומתעצמים.

קטגוריות
חיל הים ריגשי שיחת היום

על השם ״דקר״

לפני כחודשיים ימים כתבתי פוסט על שמות תנכיים. הזכרתי את השמות אדם, חוה, אברהם, יצחק, שרה, יעקב, ראובן, דינה, יוסף, ונגעתי בשמות חדשים כמו צוק, ו-איתן  – שמות ״אופנתיים״, שניתנו וניתנים על פי הזמן והמקום. לא הזכרתי את השם ״דקר״, למרות שזהו שם אופנתי גם, שניתן כפרטי וגם כמשפחה, בדרך כלל בהקשר לזכרם של הצוללת ״דקר״ ואנשיה.

דן מנור ז״ל, מתוך סרט השקת הצוללת בפורסמוט. 9 ינואר 1968 (בדקה 3:44 - 3:47)
דן מנור ז״ל, מתוך סרט השקת הצוללת בפורסמוט. 9 ינואר 1968 (בדקה 3:44 – 3:47)

בימים אלה הגיעה הצוללת ״רהב״ בקבלת פנים חגיגית לנמל חיפה, צוללת חמישית במספר, מגרמניה. בחודשים האחרונים היו התכתבויות בפייסבוק, באתר עמותת הדולפין – יוצאי שייטת הצוללות – הצעות למתן שמות לצוללות החדשות. היה מרתק לקרוא ורבים הסבירו את הסיבות למתן הצעותיהם כמו – כריש, תמנון ועד דרור (על שם יוסל׳ה דרור, שהיה מפקדה הראשון של שייטת הצוללות.) השמות היו רבים ומרתקים.

טוטם אינדיאני, שהיה על הצוללת טרם הפיכתה לאח״י דקר 77
טוטם אינדיאני, שהיה על הצוללת טרם הפיכתה לאח״י דקר 77

בטקס קבלת הפנים של אח״י רהב, רם רוטברג, מח״י, הכריז כי הצוללת הששית של צה״ל תיקרא אח״י דקרברור שאינני אובייקטיבית. אך דעתי שונה – צוללת חדשה כדאי שיינתן לה שם חדש עם מזל משלה. השם ״דקר״ צריך שיישמר לצוללת אח״י דקר 77. כבוד לזכרם של אנשיה היקרים שאבדו בלב ים, ולאושר הקצר שידענו כשהיו אתנו. אין צורך בהנצחה במתן שם לאח״י ״דקר״ חדשה, אולי… כשהדור שלנו יילך לעולמו.

ובהקשר לדקר עצמה, היו שאמרו שאי שמירת הטוטם האינדיאני עליה היה חלק מחוסר המזל שלה.

עברו 48 שנה לאובדנה של הדקר (עפ״י התאריך העברי), ואנחנו לקראת ה- 25 לינואר, היום העצוב שייחקק לעד בזיכרונינו.

דן מנור ז״ל בקטע מסרט נדיר באח״י תנין (1963 משוער)
דן מנור ז״ל, בקטע מסרט נדיר, על אח״י תנין (1963 משוער)

קטגוריות
ללא קטגוריה ריגשי

ברוכים הבאים!

ורדים. קו ונקי
ורדים. קו ונקי

ברוכים הבאים לאתר החדש שלי. זה 'בית', אבל הפעם לא צריך להביא שוקולדים או פרחים.

גם בבית הזה צריך לסדר את הדברים לפי חשיבותם, לשמור על אסטטיקה, שפה נאותה ולהביא תוכן.
כמו שבכל בית חם ניחוחות המטבח מקדמים אותנו, גם כאן יהיו מרשמים קלים להכנה, טעימים ובריאים.

תודה מקרב לב לזוהר בני (המורה הפרטי שלי לבלוגוספירה), שעזב את ענייניו הדחופים לטובתי ושקד שהאתר יהיה נוח, יפה, עכשווי, פונקציוני ועוד. המון המון שעות עבודה השקיע, במו עיניי ראיתי.

הבאתי זר ורדים שיהיה נעים בבית.