קטגוריות
אמנות הרהורים על אמנות

מהארכיון: אמש בתערוכת ציור בבית החייל בתל אביב, 1980

  • תערוכת יחיד: נורית מנור
  • בית החייל, תל אביב
  • ינואר 1980

הטקסט נכתב בשנת 1980, למחרת פתיחת תערוכת היחיד בבית החייל. 

תערוכת ציור מהי? יש לכך תשובות והגדרות רבות, כמעט כמספר האסכולות לציור ומגווני התנועות והזרמים, אך ההגדרה העיקרית והנפוצה ביותר היא – הבעת רוחו של האמן על חוויות ויזואליות, רעיונות, תחושות רגשיות, דעות והשקפות עולם – המוצגות במשטח דו-מימדי.

בתקופות קדומות יותר, מקומו של האמן היה ברור ועמד בחלק העליון ביותר בסולם ההיררכיה הממלכתית / קבוצתית / שבטית. הציורים היו למטרת השמה ויזואלית של סדרים בשלטון ו/או סדרים והוראות בענייני דת ובסדרי החיים והמוסר בקבוצה המדוברת, כמו גם מיקוד והבאת תובנות ביחסים בין אדם לחברו, בין האדם לסביבה, לטבע וכדומה.

לדוגמא אצל הטיבטים, עד היום האמן הוא איש סודו ויועצו של הנזיר הבכיר – המנהיג הרוחני והשופט, והציורים הם צורות ויזואליות עם סמלים, שבהם יש הנחיות סדורות להתפתחות הנפש, למדיטציה ולקִרבה לשלמות רוחנית. 

פורטרט עצמי (ראייה עתידנית), שמן על בד, 1976

בציור המודרני, במבט ראשון, ישנה הרגשה שהצייר המודרני הינו ״האינדיווידואליסט״ (בה׳ הידיעה). והמקטרגים אפילו טוענים: צייר לא מצייר לפי צרכי החברה ״אלא לפי מה שבא לו״, לפי צרכיו האישיים.

ואולם במבט שני, גם בציור אבסטרקטי הבעיות העיקריות המשתקפות בציור הן חברתיות עם פרוט יחסיו של האמן לחברה ולסביבה. תיאור ייסוריו של האמן גם הוא נפוץ באמנות מאז ומעולם, מובא בדרך כלל בהסתר, אך יחסו של האמן לסביבה המשקפת את החברה בה הוא חי ויוצר, יהיו העיקר. סגנונות וזרמים מסוימים משקפים ביתר עצמה את התקופה, תנועות רעיוניות והשקפות פוליטיות (לדוגמא, דאדא). באמנות גבוהה, הבעיה שנוצרת היא – קריאה/הבנה; כלומר, קריאת ״החומר״ על-ידי הצופה, שלא תמיד יש לו את האפשרות והכלים לקריאה ישירה של הנושא המדובר (ציור/פסל). בקריאה והבנת אמנות כמו בקריאה אחרת, קיים הצורך בלמידה; ואילו למידת הקריאה של שפת הציור – רבים מאתנו לא אומנו בכך.

בעבודותיי המופיעות בתערוכה באתי ביודעין לקראת הצופה עם רצון להקל את ״הקריאה״. למרות שיש לי נטייה וקרבה לאבסטרקט מבחינה רעיונית, אך היות והנושאים המובאים הם לאו דווקא אישיים-פרטיים אלא עוסקים במסגרת המורחבת של הפרט – אני, אתה והחברה, הציורים מובאים בצורה ויזואלית, ריאלסטית כמעט. גם שְמות העבודות עומד באותם הקריטריונים, ולא נקראים – קומפוזיציה מס. 1, 2, 3 וכו׳ כמקובל היום, אלא בשמות ישירים לנושא. 

בליטוגרפיה מאוד פשוטה וסכמטית (עבודה מס. 25), הנראית כרשת כבישים מסועפת מופיעה המילה ״Park״ (גן) ושם העבודה ״חירות בכרך״. קשה שלא להעלות חיוך מר על השפתיים למראה הקשר הישיר שנוצר בין ״החירות״ בכותרת העבודה, החירות הפיזית שלנו בכרך ובין מראה ריבוע הירק היחיד בסבך הספגטי של רשתות הכבישים, שכולנו חנוקים בו בכל כרך המכבד את עצמו.

בדומה אך שונה, בתמונה הנקראת ״השתקפויות על בתי זכוכית״ (עבודה מס. 35), ניגשתי לנושא בצורה קונקרטית. למרות שמדובר בהשתקפויות על זכוכית ועל-פי הכותרת ״מצפים״ לעבודה חלקה, או משהו המזכיר זכוכית והשתקפות, והנה בפועל נתקלים בתמונה כבדה, עם שכבות שמן ובנויה מאוד בחומר, כשהשמש שמשתקפת אלינו היא מרובעת, ומופיעה באטימות מחוספסת. השמש המרובעת היא חלק מקומפוזיציה המורכבת ממשטחים שחורים חזותיים, העומדים בניגוד גמור להשתקפות האור באדום והכתמים הבהירים.

אמש בתערוכת ציור בבית החייל בתל אביב, טקסט אוריגינלי. 1980

לימודי בארץ ובחו״ל, כללו גם 5 שנות לימוד בלונדון ותואר BA באמנות, הובילו אותי לדרך שבה אינני ניגשת לעבודה בהיסח הדעת. כל עבודה מתוכננת ובנויה בצורה שיטתית, החל מבחירת הנושא והמשך בבחירת הטכניקה והחומרים הנבחרים לעבודה המדוברת. 

בשנתי האחרונה ללימודי בלונדון, השנה כולה הוקדשה לנושא אחד, זה כלל – הכנת עבודות (פיזיות), שיחות, כתיבה, צילום, מפגשים חברתייים ופעולות אחרות, וכולן עסקו בנושא – ״נגד מלחמה – Anti War״. חלק מהעבודות כללו יציקות ברזל גדולות מאוד – סימלו את כלי המלחמה. הנושא המרכזי הנוסף ״הדגל – The Flag״ (סימבול הלאומיות), עוּבד על כל צורותיו. דגלים נוצרו מחומרים שונים, החל מפיברגלאס ועד למשטחי בד באורך של 40 מ׳.

יצרתי גם דגל ייחודי נוסף – ״מניפסט אנטי מלחמתי״ ובו טקסט באנגלית ובעברית על מהות הדגל עבורי. (בתמונה למטה נראה חלק מהדגל, יושב בתוך קופסת זכוכית).

מתוך תערוכת נגד מלחמה – Anti War Show.
חתך צוללת עם דגל פיברגלאס מונף. קיר גרפיטי No Plolaris, ו-מניפסט אנטי מלחמתי (קדימה שטוח).
1978, לונדון

העבודות בתערוכה מופיעות במגוון טכניקות; ליטוגרפיות, ציורי שמן, תמונות נוף באקריליק, הדפס צינק, אך הרוב היו הדפסי משי במגוון נושאים ושיטות עבודה. 

כל טכניקה מותאמת לנושא המדובר בעבודה, אך לעיתים בניגוד גמור. 

הנושאים והרעיונות הספונטניים מופיעים בהדפסי משי. בחרתי בשיטת עבודה זו בהיותה ישירה, עם אפשרות של הדגשה בצבעוניות מגוונת ומצד שני מוקירה תמיד את המקריות. 

דבר חשוב נוסף בהדפס משי הוא הקצב – העבודה נעשית ״בספיד״; הדבר בא לידי ביטוי גם תוך כדי העשייה וגם בתוצאה – כשהיצירה או חלקים ממנה נולדים תוך כדי העבודה. וכך חלק גדול מההדפסים הם יחידים.

בסדרת הפורטרטים (עבודות מס. 6, 7, 8, 9) – אלה רישומי הבעות פנים, אשר מופיעות בחלקיק שנייה על פניה של אישה, והן משקפות את הטיפוסים השונים המרכיבים אישיות אחת. 

באותו נושא של התפצלות ״הטיפוסים״ באישיות אחת, הוצגו 3 תמונות שמן – פורטרטים אישיים שלי (עבודות מס. 32, 33, 34). החומר שנבחר – צבעי שמן, על בד. הבחירה היתה מכוונת עם הרצון לעבודה ממוקדת ואיטית. בפורטרטים רציתי להביע טיפוסי יסוד נוספים של ״הדמות המרכזית״ (אני), תוך התמקדות בדקויות, בהשתקפות, במגוון גוונים והדגשה גם על הדברים שקורים ״מתחת לפני העור״. בהתפצלות ה״אני״, היה לי גם את הצורך להביע פרספקטיבה וראייה לעתיד של הדמות. (עבודה מס. 32 המופיעה למעלה, היא הפורטרט שהיה עכשווי בעת ציור סדרת הפורטרטים ב-1977)

תמונה עליונה – פרפרים סטונהנג׳, הדפס משי, 1976

סקיצה – ההזמנה לתערוכה. (זה המקום היחיד בו התוודעתי לתאריכים המדויקים של התערוכה)

קטגוריות
אמנות הרהורים הרהורים על אמנות ריגשי

ציור, יצירה – חיפוש והרפתקה אל תוך האמת הפנימית

מוזר ומפתיע אותי כל פעם מחדש שלצייר, ליצור – הינו חיפוש אל תוך האמת הפנימית.

ויחד עם החיפוש, בצמידות אליו, קיים יצר ההרפתקנות!

חיפוש והרפתקנות, הם חלק אינטגראלי ביצירה, כי הרי אנחנו יודעים היכן ״הדרך״ מתחילה אך לא יודעים היכן ואיך הדרך מסתיימת.

בריאה, הולדת העולמות

וכך, בשלהי 2014, נתתי לעצמי דרור – ללא פחד וללא תוכנית מראש, ללא גבולות, ללא מגבלת זמן, ללא מגבלות צבע, לא היו לי החלטות לגבי הצבעים הדומינטיים, העניין העיקרי היה – ״להתפרק״ על הנושא שנקרא – בראשית. לשפוך את התחושה הראשונית שלי של האירוע השמיימי. של ה-בהתחלה… של בראשית.

זוכרת דבר אחד מהאירוע הזה – סחרחורת! הייתי להוטה להביע, לוהטת מהרצון להביא את התחושה הראשונית שדמתה להקרבה, הייתי שקועה ביצירה וחשתי סחרחורת. 😮 יצרתי כמו שאומרים, מהבטן.

ברגע שנתתי דרור לעצמי, נכנסתי למעין אקסטזה והצבעים עצמם הובילו. ציור עליון – בראשית, היבקעות האור, והשני – בריאה, הולדת העולמות.

ציורי מערות בני 40 אלף שנה ויותר. ויקיפדיה

מבחינתי, תמצית החיים מתבטאת באמנות ואי אפשר לנתקם האחד מהשני.

משחר האנושות התחושות האנושיות הראשונות התבטאו כציורים על הקירות במערות.

קטגוריות
איכות חיים אמנות ארץ ישראל דמוקרטיה הפגנות זכויות האזרח כללי שיחת היום

שוב – עשרות עצי זית נכרתו בזדון, ואין זועק 5.5.2020

ביום שישי עצוב, ב-20 באפריל 2018זה קרה שוב:

״מקרה חמישי של תג מחיר תוך שבוע: עשרות עצי זית נכרתו ליד שכם״.

כריתת עצי זית זה ״ריטואל״ קבוע בשטחים. שוב ושוב ״אלמונים״ כורתים עצי זית בני מאות שנים, ואין מי שיחפש את הכורתים בזדון, אין מי שיעניש, ואין מי שיפסיק את הטרור על עצי הזית האצילים, שכריתתם הפכה להיות כלי מלחמה, סימן וסמל להשתלטות וכוח.

כולנו עוברים לסדר היום ושוכחים. לא עושים מזה עניין. פרט לשורות בודדות בקצהו של עיתון, זה אינו שיח. אנחנו לא נזעקים לעמוד לצד עצי הזית ולשמור עליהם מוונדליזם, מהידיים הזדוניות. מהרוח הרעה.

ב-25.01.19 שוב ראינו ושמענו על עצי זית כרותים:

״מי האלמונים שכרתו 25 עצי זית עתיקים מהכרם של עבד אל חי נעסאן?״ זעקו גדעון לוי ואלכס ליבק . התמונה המחרידה של העצים הכרותים שאלכס ליבק צילם, לא נתנה לי מנוח והזעיקה אותי באמצע הלילה להביע את הכאב.

קודם כל ״זרקתי״ צבעים בכעס – לדבר בשם גזעי עצי הזית הכרותים, הענפים השבורים, האדמה הכעוסה והשמים הדוממים שראו הכל ושתקו.

ציור עצי הזית הכרותים, בלילה לאחר שמיעת ההודעה ברדיו, מ-26.1.19

״אלמונים כרתו שורת עצי זית עתיקים, שתהליך השיקום שלהם יארך 30 שנים.״ נכתב בכתבה. ״מיהן חלאות האדם שברחו, מוגי לב, יודעים שאיש לא יעמידם לדין על מעשי הרשע שלהם? …איש לא ייעצר, איש לא ייחקר ואיש לא ייענש. כך מלמד ניסיון העבר בחבל הארץ הזה, האלים והפרוע בארץ המתנחלים.״

למחרת אזרתי אומץ לצייר את הגזעים הכרותים. 27.1.19

ב- 10.11.2019 שוב הושחתו עצי זית!

״20 עצי זית של פלסטינים הושחתו בשלושה כפרים בגדה.״

כתבה הגר שיזף :

״בשלוש תקריות שונות פגעו אלמונים באדמות חקלאיות בכפרים הסמוכים להתנחלויות. אחד מבעלי האדמות בכפר בורין אמר: ׳העצים בני מאה שנה ויותר׳״. 10.11.19

ב-5.5.2020 נכרתו שוב בזדון 26 עצי זית בשטחים !!!

העובדה שלא יכולתי למצוא כל כתבה על האירוע הזה, מדברת בעד עצמה!!!! הייתה הודעה ברדיו, כתבה בעיתון, ו-פוף הכל נעלם! כעת, לך להוכיח שהדברים קרו… שהעצים נכרתו בזדון על ידי יהודים.

אבל, הציור שלי הוא ההוכחה שהאירוע הזדוני קרה! כי עם שמיעת דבר האסון הזה, חזרתי להמשיך ולצייר ולכרות את הגזעים, בציור, לזיכרון להם. 5.5.2020 (הציור בראש העמוד)

קטגוריות
איכות חיים דמוקרטיה הרהורים זכויות האזרח כללי פוליטיקה צדק חברתי שיחת היום

בשוונג של הפיתה – יגנבו לנו את המדינה 😱

יומיים תמימים היינו צמודים למסכים והקשבנו רב קשב לדיונים בפני אסתר חיות נשיאת בית המשפט העליון ובפני השופטים הנכבדים, סה״כ 11 שופטים.

העתירות: דיון הסטורי בעניין כהונת ראש ממשלה הנאשם בפלילים. וביום השני, דיון על כשירותו או אי-כשירותו של ההסכם הקואליציוני.

😱 כהונת ראש ממשלה הנאשם בפלילים!!!!!

😱 כשירותו או איכשירותו של ההסכם הקואליציוני.

חשוב לי לציין שהאפשרות לראות את הדיונים בשידור חי נתנו לנו האזרחים לראות את פרטי הדיונים ולהכיר את הנפשות הפועלות. 

חסר מאפיין alt לתמונה הזו; שם הקובץ הוא Red-Text-2-pdf-600x424.jpg

ראיתי את אסתר חיות הנשיאה ואת השופטים מנערים את אבק הטיעונים החמורים מעל גלימותיהם, אך לא ראיתי שהם יצאו ונעמדו בעוז על רגליהם ובפה מלא נגד השחיתות, נגד האפשרות שראש ממשלה יכהן בהיותו נאשם בפלילים!!! לא ראיתי שהזדעזעו מהעובדה שהכנסת תשנה פניה ״במהירות שיא״, וכללי היסוד של הכנסת יישתנו בעבור נזיד עדשים, שתכליתו שותפות דו-ראשית לשלטון בלתי צפוי ובלתי ידוע מראש.

עו״ד אביגדור פלדמן דימה את השותפות הדו-ראשית כבתקופת רומא שהתדרדרה על קיסריה, ועו״ד ד״ר אליעד שרגא סגר עם ״ועד שרומא עלתה באש״.

לא ראיתי זעזוע מצד 11 השופטים, או רצון לדחות ולמנוע את העובדה שתכלית ההסכם הקואליציוני היא – לאפשר לנאשם לכהן כראש ממשלה ולו – 3 כתבי אישום חמורים. 😩 😱 🤭

מרדכי קרמיצר: ״…תכליתו של ההסכם הקואוליציוני – לאפשר לראש הממשלה המשך כהונה! חרף האישומים החמורים נגדו והתנכלותו השיטתית למערכת אכיפת החוק.״ 🤭https://tinyurl.com/y9dsw2zq

בשוונג של הפיתה – יגנבו לנו את המדינה 😱

״יש כאן ניסיון להימלט מאימת הדין וההסכם הזה הוא חלק מאירוע מתמשך,״ אמר עו״ד ד״ר אליעד שרגא והמשיך: זה התחיל בחקיקה אנטי דמוקרטית והמשיך בפיגוע הקשה במערכת אכיפת החוק.״

״היום משתמשים במילה משילות. בשביל משילות אפשר לקחת את הכנסת ולמחוק אותה, אפשר לפגוע בבית המשפט העליון. האירוע הזה צריך להדליק אורות אדומים לכולנו. האירוע הזה שבו לוקחים סמכות ונוגסים בה, לוקחים עוד סמכות ונוגסים בה, כל פעם קצת. בסוף נצליח לקחת את הכנסת ולשתק אותה לגמרי.״ אלה חלקים מנאומו העצמתי של עו״ד ד"ר אליעד שרגא, יו"ר התנועה לאיכות השלטון.

צר לי לשמוע בדיון מפי עו״ד מיכאל ראבילו עורך דינו של נתניהו, על שיעשו שימוש בקורונה, כדי שבכל מחיר יכילו וימשיכו את ״תקופת החירום״ על האזרחים, ללא סיבה מוצדקת. כולל ״מעקב אזרחים״ בעזרת השב״כ. ולהבנתי – כל זאת כדי להשלים את המהפך השלטוני!! אין שקיפות בהחלטות ובמסירתן לציבור, פרט להופעות בומסטיות של רה״מ בשעת שיא הצפייה. https://tinyurl.com/y7yxubvg

תוכן הישיבות אודות הקורונה ופרטיהם סגורים לציבור למשך 30 שנה. למה? 🤭

חסר מאפיין alt לתמונה הזו; שם הקובץ הוא מחביאים-מהציבור-1-pdf-600x424.jpg

לרגעים אחדים בלבד היו רגעי צחוק בדיון, כשבשלוש מילים ״בשוונג של הפיתה״, שאמר עו״ד ד״ר אליעד שרגא הצליח להעלות חיוך בפניהם של 11 השופטים, ולרגע להשכיח מכולם את כובד הדיונים ואת עצמת הנכבדות. וכך היה: בלהט דבריו של עו״ד אליעד שרגא על אי-כשירותו של ההסכם הקואוליציוני קרא בטעות לשופט בדימוס כָּהַן, כהן. מיד הודה בטעות בפני המשנה לנשיאה חנן מלצר ואמר: ״כבודו, אני מתנצל, אני בשוונג של הפיתה״. אחרי התמיהות מהו הביטוי? הגיעו החיוכים.

בשוונג של הקורונה – גונבים לנו את המדינה!! 😱 🤭 😱 🤭 😨 😩 😱 🤭 😨 😩 🤭 😱😩 🤭

😱 4 מאי 2020

קטגוריות
איכות חיים אמנות הפגנות הרהורים זכויות האזרח צדק חברתי

1984 = March 2020

הרהורים על החשש מאיבוד האינדיבידואליות, האנונימיות והדמוקרטיה, אילולא ההפגנות בכיכרות

חתימת אצבע ; חתימת יד; בשנים האחרונות חתימת טביעת האצבע הפכה להיות יותר ויותר שכיחה ודומיננטית עם הפעלת הדרכון הביומטרי בארץ ובעולם.

נושא טביעות האצבע עלה בתודעתי ביתר שאת, כש-שלושה מחברי נעצרו באחת ההפגנות בקיץ 2018, ונלקחו מהם טביעות אצבע כמו היו קרימינלים או רוצחים. למרות שכל פועלם היה הבעת דעה בעצם נוכחותם בהפגנה, כמחווה דמוקרטי בכיכר העיר.

גם תמונות ממצבם העגום של מליוני המהגרים עלו וצפו, כאשר לאורך השנים 2015 – 2019 מעל ארבע וחצי מליון פליטים ממלחמת האזרחים בסוריה, זרמו גלים גלים והתדפקו על שערי תורכיה ומדינות אירופה והיו למחזות קורעי לב יומיומיים; תנועת המהגרים הגדולה במאה ה-20.

טביעת יד

ההפגנות בארץ תפסו תאוצה ב-2019 עם מאות ולעיתים אלפים שהגיעו לכיכר הבימה בתל אביב, לכיכר גורן בפתח תקווה ולערים אחרות, בדרישה להתפטרותו של ראש הממשלה בעקבות כתבי אישום וחשדות לשוחד. שוב אזרחים נעצרו על כי הביעו את דעתם – ״די לשחיתות!״

ב-ספט׳ 2019 הטבעתי חמש טביעות כפות ידיים, כולל שלי, וכן הטבעה של פני, וכך יצקתי בסיס לתחושת המצוקה של הפליטים ושל המפגינים.

דמות מהפגנות החטיארים, ספט׳ 2019. תמונת תקריב

הציור בא להביע את חוסנם ודרכם של החטיארים מההפגנות, אשר לא מקבלים את המהלכים הלא חוקיים במרץ 2020 של השלטון, שעושים שימוש בימים הקריטיים של התפשטות הקורונה בישראל, לעוור את האזרחים, וכשיש חשש כבד לאיבוד הדמוקרטיה. עולים לירושלים ויוצאים נגד ״הקורונה השלטונית״ עם הצעירים המתעוררים.