צבעים ותבלינים

הצילום האוריגינלי צולם על ידי ב-24 יוני 1976

ימים אחדים אחרי היום הארוך ביותר בשנה (21 יוני), יום שחגגנו ב-סטונהנג, אנגליה, 1976

Photo taken in Stonehenge, England – 47 years ago

מאז הימים ההם, בהם למדתי בגיל 16 ב״מכון אבני לאמנות״ רישום עירום מעניין ומרגש אותי. אהבתי את שעורי הרישום באבני. באותם ימים המודל היתה ורָה, דוגמנית ידועה, שכל הציירים בעת ההיא אהבו ורצו לצייר אותה.

בסיפור שכתבתי ״מודל עירום״ (עדיין לא פורסם), אני כותבת חוויות משיעורי העירום, כשלמדתי במכון אבני לאמנות ב-1960.

״…באחד הימים הגעתי לשיעור ׳רישום עירום׳ וכדרכי התמקמתי בשורה השנייה, ליד חברי הטוב גדעון גכטמן.* הכיתה היתה צפופה כתמיד. העמדתי על כַּן הציור משטח עץ בגודל 1/2 גיליון, הצמדתי אליו ניירות ועל שרפרף לצדי הנחתי את כלי הציור – עפרונות, פחם ומחק. העסיקו אותי סוגי הפחם החדשים שקניתי באותו יום והייתי מרוגשת מההזדמנות להשתמש בהם לראשונה. ואז שמתי לב שהאנשים סביבי כבר החלו לרשום. זזתי ממקומי מאחורי הכַּן כדי לראות את המודל ולתדהמתי גיליתי גבר עירום.

״מיד חזרתי אל מאחורי הכַּן ונצמדתי אליו, כדי לסגור את שדה הראייה שלי. מימי לא ראיתי גבר עירום לפני כן. ניצבתי מאחורי הכן כמו בול עץ ולא זזתי, אבל נשימתי היתה מואצת. כעבור רגעים ארוכים הצצתי שוב אל עבר המודל, כדי להבין מהו הדבר שאני רואה: איברים אינטימיים של גבר – שק אשכים כבד וקנה המשתרבב מטה. שיערו של הדוגמן היה אדמוני, ג׳ינג׳י, ואף סולד וחצוף הוסיף למראֶהו טוויסט סוריאליסטי מבחינתי. חזרתי לעמוד דום מאחורי הכַּן ולהפנים את מה שראו עיניי.

״ידעתי שנגמרו התירוצים ועלי לעמוד מול הדוגמן ולהתחיל לרשום. יצאתי לאט ממחבואי. הבטתי ולא היה לי מושג מאַיִן להתחיל. איך אצייר גבר עירום? צורת הכתפיים שונה… הראש מחובר אחרת לצוואר… האנרגיה שונה… והמידלדל הזה… והשק…

״גופה של ורה עלה בזכרוני; עגול, זורם, מושלם ממש. צורתו רכה ומשובבת נפש. אפילו תנועות הידיים של ורה עם הסיגריה הנצחית בפיה כבר לא הפריעו לי. לרשום גבר זה דבר שונה לגמרי.

״גדעון גכטמן* חברי הטוב שעמד לידי הביט בי ואמר: ׳לאמן המודל הוא כלי. הרישום מבטא את הלוך הרוח שלךְ כאמנית. את יכולה לצייר דרכו את עצמך ואת רעיונותייך. זו דרך טהורה ואינטימית להעלות נושאים שאת רוצה להתנסות בהם. אפילו לברור אסכולות ולהתמקד בהן. לרשום עירום זה אומר – לסרוט את הנייר בכאב שלךְ׳.לאחר שראה שהתחלתי לרשום הוסיף: ׳ברישום מודל עירום אתה מבטא את תמצית עצמךָ. את בבואת הפנימיות שלךָ׳״.

״בחן האופייני לו, גדעון חזר לכַּן הציור שלו. דיבורו האיטי, האבהי, נעימות קולו והחום שהקרין הקסימו אותי. רציתי להתחכך בו. להיבלע יחד איתו באָאוּרָה של הקובלט שהקרין.

״׳הג׳ינג׳י הזה יכול היה להיות המודל לציור של רמברנדט ב׳דוד ושאול׳״ הוסיף גדעון, ״אבל לזה כדאי להביא לו נבל…״ החיוך האלכסוני שלו חזר והפציע. ׳נראה שגם המודל של מיכלאנג׳לו ל'דוד' היה ג׳ינג׳י…׳״   

״באותו יום לא הצלחתי לצייר. הפחם להט בידי אבל היא לא זזה. תגלית העירום הגברי הסעירה אותי. ״צריכה להתרגל… עירום גברי…״ 

• גדעון גכטמן 1942 – 2008, אמן ופסל ישראלי. יצירתו ניהלה דיאלוג עם נושא המוות בביוגרפיה האישית שלו ועסקה גם בנושאים פוליטיים וחברתיים, לדוגמא המיצב ״עבודה עברית״ (1975).

כמה מילים על הצילום המיוחד הזה: הגענו חבורה גדולה של אנשים מלונדון, באוטובוס פרטי של פֶּט. הגענו לחגוג את היום הארוך ביותר של השנה ב-21 ביוני, ב-סטונהנג, אנגליה, 1976

התמקמנו בסביבות האבנים העתיקות בסטונהנג׳ באוהלים, וירדנו כל יום להתרחץ בנהר. הכל היה מאורגן ללא אומר וכל אחד עשה למען חבריו בשקיקה ובאהבה. המשפחה שלנו בישלה בסירים ענקיים מרק עדשים וחילקנו לכולם. אחרים עשו קפה ותה. להקות הגיעו מכל רחבי אנגליה וניגנו יום ולילה. הכל היה בחינם וניתן באהבה ולטובת הכלל.

שמרנו על פרטיות האנשים ולא צילמנו. ברגע נדיר אחד ראיתי אישה עם חיוך מופלא יוצאת מהנהר. הוצאתי את המצלמה הקטנה וצילמתי (ברשות) צילום נדיר אחד בלבד. 24 יוני 1976.

פרק א׳

״בין הכתלים, בין הזמנים״, הוא פרויקט (תערוכה) בנושא עכשווי, המציג הבטים על כתלים פרטיים בלתי נראים בחיינו היומיומיים, ועל ה״כותל המערבי״ – הסמל העצמתי, שחשיבותו ציבורית ופרטית כאחד.

המונולוג בין דימויי הכתלים הבלתי נראים בחיי היומיום ובין הכותל המערבי בהווה ובעבר, סוער בהיותו נוגע בקצוות. 

בין הסמלים האיקוניים המייצגים את ׳תמצית׳ חיינו ובין הסמל ההיסטורי של הכותל, חבויי המאבק לזכויות ולשוויון.

״הכותל״ הוא ציבורי – בהיותו מקום תפילה במשך מאות בשנים ומיוחסת לו קדושה כאחד מקירות התמך בבית המקדש. בגניזה הקהירית מתועדות תפילות יהודים בכותל מהמאה ה-9. מהיותו גלוי ופתוח לשמים, באים אליו אנשים מכל הדתות והעמים.

עם זאת, מאז ומתמיד משמש ככותל פרטי וכל אדם יכול להגיע אליו ולמצוא לידו ולמרגלותיו נחמה ואינטימיות. זה מאפשר התבטאות אישית של היחיד – בעת שמחה, תפילה וחסד. וכך היחיד מביא את חוויותיו מ״הכותל הפרטי״ ל״כותל״. 

הכותל מתועד בציורים, רישומים, תחריטים וצילומים. המוקדמים מ-1839 ועד היום.

סגירות, מחיצות ו״הֶתֵּרִים״, נועלים את מהות ״הכותל״, שבמהותו נועד להיות – פתוח לכול. 

החלק הראשון – הכתלים הבלתי נראים: תמונות מצוירות שהן ׳תמצית׳ מחיי היומיום שעוטפים אותנו, במרחבים הפרטיים והסביבתי. זהו מצב עכשווי – בו נראים תחנות וזרקור על ״חיינו הרגילים״, בהגבלה של הכתלים הבלתי נראים בחיינו.  (״אם ובנה״, ״גלידה״, ״חצות״, ״בשכונה – ילדה על תלת אופן״, ״המילואמניק״, ועוד)

החלק השני – הכותל הנראה והידוע לכול – הכותל המערבי – בו אציג תחנות וזרקורים על ״הכותל המערבי״, שמלווה את חיינו הרוחניים והפיזיים מאז ומתמיד. נדפדף, כמו נחלוף בתקופות שונות – למראה ציורים, תחריטים וצילומים של הכותל שיודפסו על בדי משי. כמו בחזרה בזמן, יעבור הצופה ״בין הזמנים״, ברפרוף בין השנים, מ-1839 ועד היום.

מטרת הפרויקט וחשיבות הצגת הנושא והיצירות

פרויקט ״בין הכתלים, בין הזמנים״, מובא במבט וראייה מקומית ואוניברסלית. 

ברצוני להביא לתחום התרבות העכשווית הרהורים על הכתלים האישיים שסובבים אותנו, ובפרספקטיבה – את הכותל המערבי שעומד כמו נצח מימים ימימה, והוא ״הכותל״ האולטימטיבי – המביע כסמל – את הרוחני, את גורל עמנו ואת הגורל האישי של המבקרים והמהרהרים אודותיו. 

במהלך מאות בשנים הכותל המערבי תועד בציור, בתחריט ובצילום, כאשר נשים וגברים נמצאים ליד הכותל זה לצד זה, פעם קרוב יותר ופעם פחות, אך ללא מחיצה.

מעצם היות הכותל במקום גבוה רוחנית והיסטורית, הכותל מסמל מהות עקרונית בשוויון בין נשים וגברים.

המונולוג בין דימויי ״הכתלים ביומיום״ ובין ״הכותל המערבי״ בהווה ובעבר – כמו אינם שייכים זה לזה, אך בדימויים הפרטיים והציבוריים מוצגים סמלים איקוניים מחיינו – המהווים את מהות ׳החיים הרגילים׳ בד בבד עם ׳הרוחניים׳ והם נושקים האחד בשני, ונושאים את העקרונות והזכויות מהפרט לכלל ולהיפך.

״הכותל המערבי״ בהיותו סמל אוניברסלי, מקרין על חיינו ״הרגילים והיומיומיים״.

מנוב׳ 1967 מופעלים סגירות, מחיצות ו״הֶתֵּרִים״ ברחבת הכותל. נשים וגברים אינם רשאים להתכנס זה בצד זה. 

בעבודתי זו אני מביאה באופן ישיר ועקיף – הרהורים על המהות העקרונית הפרטית והציבורית, של שוויון בין נשים וגברים, בכל תחומי החיים.

המשך יבוא – בפרק ב׳

תודה רבה

מביטה אל תחושת בדידותו של המילואימניק – בים הדגלים, האנשים והדילמות. הסטודיו בלונדון, 12 אפריל 2023

המילואימניקים הם מובילי דעת קהל * חלק אינטגרלי פעיל במחאה האזרחית , נגד הרפורמה, 2023

״המילואימניק״: ״דמוקרטיה או מרד״, הציבו שלט במצוקים הגבוהים של הרי יהודה

המילואימניקים מטלטלים במסרים ישירים ובנועזות רוח כדרכם, בהפגנות ברחבי בארץ. מרמטכ״לים ועד חיילים גיבורים אלמונים, אשר מחרפים נפשם בעת הצורך – מביעים דעתם ושמים חותם פעיל ויוזם בהפגנות ובציבוריות האקטואלית.

״צבא עם – יש רק בדמוקרטיה!״ אמרו מובילי מחאת המילואים בבני ברק, מרץ 2023

״צבא עם – יש רק בדמוקרטיה!״

https://www.ynet.co.il/news/article/skedfcspj
ב- 17 פברואר 2023 נעצר מסע הלוחמים מיום כיפור נגד המהפכה: עם טנק שנגרר מהגולן *ללא רשות

ישנה דילמה בין רוח ההתנדבות של המילואימניקים ויציאתם ראשונים לכל משימה, לבין יציאתם בגלוי נגד ה׳רפורמה׳, שפועלים להרס הבג״ץ; המילואימניקים יוצאים נגד ההפיכה המשטרית, נגד הרס הדמוקרטיה עם חוקים דרקוניים המופעלים ״בשיטת הסלמי״, והפיכת מדינת ישראל לדקטטורה ולמדינת הלכה.

יום יום ושעה שעה, עם הפכפכות ביטחונית וחוסר יציבות בארץ ובאיזור, המילואימניקים עושים החלטות לא פשוטות ויוצאים לתפקידיהם המסוכנים ,כ׳צבא העם׳ ובעת פקודה, ובנוסף יוצאים להפגנות כנגד ההפיכה המשטרית!

הפגנה ליד הכנסת בירושלים. 18 במרץ 2023
אנחנו מפגינים כדי להגן על הדמוקרטיה בישראל!
אקריליק ופסטלים על קנבס. 70*100 ס"מ

הדגל הפיסי – הוא פיסת בד המחוברת למוט או בד חופשי

הדגל המטפיזי הוא הסימן, הסמל המייצג ומסמל אומה, ממשלה או רעיון נתון

גדלנו על האמירה "טוב למות בעד ארצנו", בהקשר לאדמה ולדגל. מילים שבזיכרון הקולקטיבי קשורות עם "טרומפלדור" ו"תל חי״.

הרעיון הקולקטיבי – ״טוב למות בעד ארצנו״ , היה המוטיב ליצירה ״הדגל האדום המדמם״ – הצמדתי דגל אדום באורך 40 מטר, שבסופו הוא מדמם לתוך האדמה והדם נספג בה. הוצג בתערוכה "אנטי מלחמה" 1978, לונדון

הדגל האדום היה ״שחקן״ מרכזי בעת המהפכה הרוסית ב-1917

הדגל הלאומי של המדינה, מוצג במקומות ואירועים חשובים. הרעיון המטפיזי של הדגל נושא את גאוות האומה.

הקולאז'-ציור ״הדגל״ הוצג בקולג' לאמנות ועיצוב ריבנסבורן בלונדון, בתערוכה "אנטי מלחמה", ב- 1978. ציור "הדגל" היה צורה ראשונית של הסמל ״הדגל״.

…נשיאת דגל יכולה "לכסות" את העיניים ואת הראייה

פולחן נשיאת ״הדגל״ יכול להיות כ'עבודת אלילים', כפי שקראתי לזה בספר הסקיצות שלי. (1978)

היום אנחנו מפגינים למען הדמוקרטיה שלנו בישראל, ושוב 'הדגל' הוא השחקן המרכזי.

מצב חירום מתקיים בישראל ללא הפסקה מיום הכרזתו, ב – 19 מאי 1948

מצב חירום נותן בידי הכנסת או הממשלה את הסמכות לאפשר לממשלה להפעיל הסדרים ייחודיים – תקנות לשעת חירום, לעיתים תוך פגיעה מידתית בחירויות יסוד.  החוק אינו מגדיר תרחישי ייחוס אשר בהינתן התממשותם יאפשר לכנסת או לממשלה התקנת תקנות לשעת חירום.  (ויקיפדיה)

בזמנים קשים אלה של הפיכה שלטונית – בעת של שינויים דרמטיים במשטר ובחוקים בישראל, כולם נאחזים בסמלים. דגל ישראל כחול לבן ובמרכזו ׳מגן דוד׳ הפך לסמל ההמונים. כולם נושאים דגל ויוצאים לרחובות.

ישנה אפילו תחושה שהדגל ו-מגן דוד יגנו על העם בעת צרה כמו בתקופת המקרא. ואכן, צעירים נראו אוחזים מול פניהם את הדגל העשוי מבד פשוט כ״מגן״ מפני זרנוקי המים העצומים שהתיזו לעברם.

הדגל ו׳מגן דוד׳ שהוא הסמל ״המגן״ – הגנה מטאפיזית על העם וכלי פיזי לביטוי המחאה

ה"אקונומיסט", אחד העיתונים החשובים בעולם, משתמש ב׳מגן דוד׳ כסמלה של ישראל. פרסם שער חריף נגד הרפורמה המשפטית בישראל, עם הכותרת "האם ביבי יפרק את ישראל?" 

שלבים בעבודתי: רישומים ואחר כך חיפוש אחר משטח עץ מתאים כדי להרכיב עליו את ה׳מגן דוד׳ האזוק, כמו בחיינו. המגן דוד מורכב מעץ פשוט.

חיפוש אחר הצבע הכחול המתאים ביותר והתאמת גודל ה׳מגן דוד׳

גווני האפור מייצגים את מצב האומה והסבל האישי של כולנו בימים טרופים אלה.

בעת הזו ובזמן הזה ה׳מגן דוד׳ והדמוקרטיה לכודים על-ידי כוחות רשע

אנחנו נמשיך להפגין !

לא נוותר על הדמוקרטיה, לא נוותר על החופש האישי ועל החזרת הכבוד וגאוות סמל החופש היהודי – ה׳מגן דוד׳.