קטגוריות
איכות חיים אמנות ארץ ישראל דמוקרטיה הפגנות זכויות האזרח ללא קטגוריה שיחת היום

שוב – עשרות עצי זית נכרתו בזדון, ואין זועק ב- 5.5.2020 + ושוב אין זועק ב- 3.10.2021

ביום שישי עצוב, ב-20 באפריל 2018זה קרה שוב:

״מקרה חמישי של תג מחיר תוך שבוע: עשרות עצי זית נכרתו ליד שכם״.

כריתת עצי זית זה ״ריטואל״ קבוע בשטחים. שוב ושוב ״אלמונים״ כורתים עצי זית בני מאות שנים, ואין מי שיחפש את הכורתים בזדון, אין מי שיעניש, ואין מי שיפסיק את הטרור על עצי הזית האצילים, שכריתתם הפכה להיות כלי מלחמה, סימן וסמל להשתלטות וכוח.

כולנו עוברים לסדר היום ושוכחים. לא עושים מזה עניין. פרט לשורות בודדות בקצהו של עיתון, זה אינו שיח. אנחנו לא נזעקים לעמוד לצד עצי הזית ולשמור עליהם מוונדליזם, מהידיים הזדוניות. מהרוח הרעה.

ב-25.01.19 שוב ראינו ושמענו על עצי זית כרותים:

״מי האלמונים שכרתו 25 עצי זית עתיקים מהכרם של עבד אל חי נעסאן?״ זעקו גדעון לוי ואלכס ליבק . התמונה המחרידה של העצים הכרותים שאלכס ליבק צילם, לא נתנה לי מנוח והזעיקה אותי באמצע הלילה להביע את הכאב.

קודם כל ״זרקתי״ צבעים בכעס – לדבר בשם גזעי עצי הזית הכרותים, הענפים השבורים, האדמה הכעוסה והשמים הדוממים שראו הכל ושתקו.

ציור עצי הזית הכרותים, בלילה לאחר שמיעת ההודעה ברדיו, מ-26.1.19
אקריליק על עץ, של נורית מנור

״אלמונים כרתו שורת עצי זית עתיקים, שתהליך השיקום שלהם יארך 30 שנים.״ נכתב בכתבה. ״מיהן חלאות האדם שברחו, מוגי לב, יודעים שאיש לא יעמידם לדין על מעשי הרשע שלהם? …איש לא ייעצר, איש לא ייחקר ואיש לא ייענש. כך מלמד ניסיון העבר בחבל הארץ הזה, האלים והפרוע בארץ המתנחלים.״

למחרת אזרתי אומץ לצייר את הגזעים הכרותים.
אקריליק על עץ, של נורית מנור 27.1.19

ב- 10.11.2019 שוב הושחתו עצי זית!

״20 עצי זית של פלסטינים הושחתו בשלושה כפרים בגדה.״

כתבה הגר שיזף :

״בשלוש תקריות שונות פגעו אלמונים באדמות חקלאיות בכפרים הסמוכים להתנחלויות. אחד מבעלי האדמות בכפר בורין אמר: ׳העצים בני מאה שנה ויותר׳״. 10.11.19

ב-5.5.2020 נכרתו שוב בזדון 26 עצי זית בשטחים !!!

העובדה שלא יכולתי למצוא כל כתבה על האירוע הזה, מדברת בעד עצמה!!!! הייתה הודעה ברדיו, כתבה בעיתון, ו-פוף הכל נעלם! כעת, לך להוכיח שהדברים קרו… שהעצים נכרתו בזדון על ידי יהודים.

אבל, הציור שלי הוא ההוכחה שהאירוע הזדוני קרה! כי עם שמיעת דבר האסון הזה, חזרתי להמשיך ולצייר ולכרות את הגזעים, בציור, לזיכרון להם. 5.5.2020

============= 3.10.2021 =============

!!! 3.10.2021 ושוב אנחנו חוזים בכריתת עצי זית ועצים אחרים

בעת מסיק הזיתים, עשרות עצי זית הושחתו בבורין ליד היישוב יצהר!!!

יש לחשוב על פעולות מנע כמו הקמת ״משמר העצים״ (אזרחי-חלוני) ביהודה ושומרון !!!

קטגוריות
ארץ ישראל על התנ״ך שיחת היום

על יוסף ועל קבר יוסף

יוסף פותר החלומות במצרים, ציור מאת פטר פון קורנליוס. Joseph resolves dreams Egypt, a painting by Peter von Cornelius.1816-1817 Submitted by Hajotthu
יוסף פותר החלומות במצרים, ציור מאת פטר פון קורנליוס. Joseph resolves dreams Egypt, a painting by Peter von Cornelius. 1816-1817. Submitted by Hajotthu

תמונות קצרות וסיפורים שמשכו את לבי, בספר בראשית + אקטואליה (פרק ג)

יוסף פותר החלומות. יוסף היה איש נדיר בהיותו אוהב אדם, איש הגון ולא שוחר מדנים ושְׂנאות. למרות שאחיו נהגו בו ברוע לב ורצו במותו, כי הקנאה על שאביהם אהב אותו יותר, העבירה אותם על דעתם וסנוורה את עיניהם, ואפילו הוליכה את תודעתם עד כדי למוכרו ולהרע לו; ולמרות כל זאת, כשפגש אותם במצרים חלק להם כבוד גדול ונתן להם מטוב הארץ: ״וַיּוֹשֵׁב יוֹסֵף, אֶת-אָבִיו וְאֶת-אֶחָיו, וַיִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזָּה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּמֵיטַב הָאָרֶץ בְּאֶרֶץ רַעְמְסֵס, כַּאֲשֶׁר צִוָּה פַרְעֹה. וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת-אָבִיו וְאֶת-אֶחָיו, וְאֵת כָּל-בֵּית אָבִיו לֶחֶם, לְפִי הַטָּף.״ טוּב לבו והיותו רודף נועם ואהבה, בלטו לעומת הרוע שקיבל מאחיו. גם אחיו עצמם תמהו על התנהגו הטובה כלפיהם והתפלאו על שלא התנכל להם.

יוסף מגלה לאחיו את זהותו. תחריט של גוסטב דורה. Joseph Makes Himself Known to His Brethren. Etching by Gustave Doré.
יוסף מגלה לאחיו את זהותו. תחריט של גוסטב דורה. Joseph Makes Himself Known to His Brethren. Etching by Gustave Doré.

הגינות וטוב לב ליוו אותו ואת פעולותיו לאורך כל חייו. אולי בזכות יושרו זה, ולא רק בזכות כישוריו המיוחדים שידע לפתור חלומות, הגיע להיות יועץ פרעה, איש סודו, ובעל השפעה בכל ארץ מצרים. למרות עושרו והשפעתו, העושר לא עיוור את מעשיו ועצותיו היו חכמות והגונות. כשתושבי מצרים, בגלל הרעב, רצו למכור לפרעה את אדמותיהם, יוסף בא אליהם והסביר שבהיותם תחת חסותו והגנתו של פרעה, פרעה יקבל חמישית מיבולם והם שימשיכו לעבד את אדמותיהם, והאדמה תישאר ברשותם. זה היה הסכם הוגן בין השליט לתושבים; חלוקה עסקית הוגנת, למרות שפרעה היה למעשה כל יכול! [נזכור זאת בפרשת יציאת מצרים, שרכוש התושבים אינו רכוש פרעה! כשבני ישראל ״שאלו״ תכשיטים וכלים משכניהם, פגעו בכך בבני העם ולא בפרעה!]

יוסף במצרים. Joseph in Egypt. James Joseph Tissot . 1836 - 1902
יוסף במצרים. Joseph in Egypt. James Joseph Tissot . 1836 – 1902

קבר יוסף. אישיותו יוצאת הדופן של יוסף שאנחנו למדים אודותיה בתנהלותו עם אחיו ואביו בארץ כנען ובמצרים, מזדעקת יותר מתמיד, בעקבות האירועים הקשים שקורים בקבר יוסף. הפוך מאופיו כאוהב אדם, סביב קבר יוסף, קורים התפרעויות, הרג, שנאה ומוות מזה שנים רבות. מעניין שגם השם יוסף נקשר סביב הקבר בצורות שונות ומשונות. אם נקרא את הכתוב בתורה כפשוטו נלמד שיעקב (אביו של יוסף), קונה חלקת שדה ליד שכם בכסף מלא: "וַיָּבוֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בְּבֹואוֹ מִפַּדַּן אֲרָם, וַיַּחֲנֶה לִפְנֵי הָעִיר. וַיִּקְנֶה אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר הֵקִים שָׁם אָהֳלוֹ, מִיַּד בְּנֵי-חֲמוֹר, אֲבִי שְׁכֶם, בְּמֵאָה קְשִׂיטָה." על פי בקשת יוסף, לאחר מותו במצרים, חנטו אותו ובני ישראל נשאו אותו במדבר עד שהביאוהו לקבורה באותה חלקה אותה קנה אביו: "וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, קָבְרוּ בִשְׁכֶם, בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב מֵאֵת בְּנֵי-חֲמוֹר, אֲבִי-שְׁכֶם, בְּמֵאָה קְשִׂיטָה."

קבר יוסף, 1900. Joseph's .Tomb
קבר יוסף. Joseph's Tomb .Early 1900s

במהלך מאות בשנים היסטוריונים, צליינים ואנשי רוח ודת שעלו לָרֶגֶל לארץ, תעדו את ״קבר יוסף״ כמקום קיים וידוע. אחד מראשוני כותבי ספרי המסעות בארץ ישראל, הנוסע האלמוני מבורדו, שעבר במקום בשנת 333, כתב: "בתחתית (הר גרזים), יש מקום הנקרא Sechim, שם מצוי קברו של יוסף." במאה ה-19 כתב הרב שאול הורנשטיין אשר ביקר במקום ותיעד את מסעו: "…ובתוך הכפר נמצא קבר לעצמות יוסף הצדיק הידוע לנו כנזכר ביהושע כ"ד… ובית תפילה להערביים בנוי על קברו, והערביים יכבדו את מקום קבורתו, ונר תמיד ידלקו על ציון הקבר אשר מכסה של משי עליו, וכו״. וממנו אנו למדים על הכבוד שחלקו הערבים והיהודים זה לזה ולמקום! אכן באותה מאה נבנה "קבר שייח' יוסוף" ובו נקבר שייח' יוסוף דאוקאת. וכך קבר יוסף קדוש ליהודים, למוסלמים, לנוצרים ולשומרונים. אך איש אינו יודע בוודאות אם שני קברי יוסף – זה של יוסף פותר החלומות ושל יוסוף המוסלמי, ממוקמים במקום אחד. ״אנשי שמאל וביניהם שרת החינוך לשעבר שולמית אלוני,״ (ויקיפדיה) ולאחרונה שמעתי זאת גם מאורי אבנרי, ח״כ לשעבר ועורך ׳העולם הזה׳, סבורים כי קבר יוסף הוא קבר שייח' מוסלמי, שייח' יוסוף, ותו לא. ואילו קבר יוסף האמיתי נמצא אי שם בסביבות שכם, אך במקום אחר. זו גם דעתם של כמה ארכיאולוגים. בינתיים, המצב הוא – כולם אוחזין בקבר יוסף. בשנים האחרונות המקום ידע מהומות, סבל ומוות והוא מככב בראש החדשות מעת לעת וגם לאחרונה, ועמו שיח נוקב לגבי עתידו ויעודו של הקבר. באופן מפתיע, השם יוסף נקשר שוב לקבר יוסף – באינתיפדה השנייה, בשנת 2000, החייל מדחת יוסף נהרג בקבר. ובאירועי 2011 בן יוסף לבנת נהרג שם. וְיֻסַּף עוד יוסף ועוד יוסף לקבר יוסף. האם קללה רובצת על המקום, בגלל השם יוסף? והאם יוסף פותר החלומות חזה בחלומו את מות הצעירים על קידוש קברו? מי יתן ונחכימה, אנחנו ושכנינו, ולא יתווסף עוד יוסף ועוד יוסוף לקבר יוסף, עד עולם! ותשקוט הארץ.

 

 

קטגוריות
ארץ ישראל על התנ״ך

תמונות קצרות וסיפורים שמשכו את לבי, בספר בראשית (פרק ב)

אבימלך מחזיר את שרה לאברהם. משרת מוסר שק כסף לאבימלך, ואברהם מושיט את ידו בכדי לקבל את השק. מסביב סצנות ודמויות נוספות מן הפרשה. גויבל, פרנז. שטיח קיר רקום | מוסד דייטון לאמנות, דייטון תאריך: 1560 – 1570 בקירוב
אבימלך מחזיר את שרה לאברהם. משרת מוסר שק כסף לאבימלך, ואברהם מושיט את ידו בכדי לקבל את השק. מסביב סצנות ודמויות נוספות מן הפרשה. גויבל, פרנז. שטיח קיר רקום |
תאריך: 1560 – 1570 בקירוב

החיפוש, הפירושים והגילויים! הם שמשכו את לבי, וגם התאמת יצירות אמנות לפוסט ושיבוצן.

קשת בלונדון, 20.10.2014     צלם: זוהר מנור-אבל
קשת בלונדון, 20.10.2014     צלם: זוהר מנור-אבל

הופעת שלל צבעים נפלאים בשמים, המסודרים זה לצד זה בהתאמה והמתמזגים לצורה גיאומטרית מושלמת בחצי עיגול, הקשת! היא תלוייה בשמים כמו צומחת מתוך האדמה ואז מתפוגגת. עוד לא שָׂבענו ממראָה הנהדר, המפואר והיפהפה והנה הקשת נעלמת! בני האדם רגילים לשלוט בחיות, בצמחייה ובאוצרות הטבע, ונדהמים ומופתעים שאין להם שליטה על הקשת! היא באה והולכת כרצונה ועל פי דרכה. ״וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן; וּרְאִיתִיהָ, לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם.״ וראיתיה! כן, הספקנו לראותה רק לרגע לפני שנגוזה. הקשת היא הברית שניתנה אחרי המבול, האומרת – זה לא יקרה שוב! ״אֶת-קַשְׁתִּי, נָתַתִּי בֶּעָנָן; וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ.״ הבטחות אלוהים, התרחשויות וניסים שקרו בתורה, מלווים בחלקם באותות מוחשיים: הסנה הבוער, מכות מצרים, חציית הנילוס, הוצאת מים מן הסלע ועוד – אותות חד פעמיים. והנה האות שהופיע לראשונה בימי בראשית ומופיע עד ימינו – הקשת בענן*, מבזיק ומיישם את ההבטחה: ״זֹאת אוֹת-הַבְּרִית אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם, לְדֹרֹת עוֹלָם.״ (בראשית, פרק ט׳) [*אנחנו שוכחים ש׳הקשת בענן׳ היא ״תופעת טבע אופטית, הנוצרת כתוצאה משבירה, נפיצה והחזרה של קרני אור הבוקעות ממקור נקודתי או כמעט נקודתי.״ (ויקיפדיה) שוכחים, וטוב שכך.]

קשת 3. עץ, רצועות מתכת וברגים
קשת. עץ, רצועות מתכת וברגים. שילוב של מטפיזי, רגשי, חומרי ורוחי. Rainbow. Wood, metal straps and screws. A combination of metaphysical, emotional, material and spiritual.

הדרך אל / עם הקשת הפיזית ביצירה שלי, התפרשה על פני כשנתיים ימים. קשת תמיד הקסימה וריתקה אותי. בילדותי הייתי מתעצבת על לבי עם העלמותה, כמו השאירה אותי לבד אחרי העלמה, והשאירה גם ואקום בשמים. דווקא בגלל היותה כל כך בלתי מושגת, הקשת ביצירותיי בנוייה ממשטחי עץ, כלומר מחומר מסיבי ומוחשי. רק כך הצלחתי לתפוס את הקשת! וכדי שאהיה בטוחה שקרני הצבע יישארו יחד, חיזקתי את רצועות העץ במוטות ובברגי ברזל. הקשת שלי גם היא סימבולית, יש בה שילוב מטפיזי, רגשי, חומרי ורוחי. כתבתי על כך ב- פוסט, בנובמבר 2014.

 

אברהם אבינו יורד מצריימה עם אשתו שרה בעקבות הרעב בארץ. נשאלת השאלה – כשאברהם ירד מצרימה, למה ביקש משרה להגיד שהיא אחותו?

המשך יבוא…..

אברהם במסעו אל ארץ כנען, תחריט של גוסטב דורה
אברהם במסעו אל ארץ כנען, תחריט של גוסטב דורה. Abraham on his journey to Israel Canaan, engraving by Gustave Dore

בני ישראל עוזבים את מצרים עם רכוש רב ותכשיטים ששאלו מהמצרים. אי אפשר שלא להתעכב ולקרוא בעיון ואפילו בפליאה, על השאלת התכשיטים משכניהם המצריים של בני ישראל, ערב יציאתם החפוזה ממצרים. אלחנן סמט, כותב על הפרשה ובעיקר על השאלת הכלים, והוא מפרט, ״מבין שלושת מעשי ההונאה המתוארים בחלקו הראשון של ספר שמות מעסיקה בייחוד שאילת הכלים את הפרשנות האפולוגטית, שכן יש בה כמה קשיים. הקושי הראשון הוא גנֵבת הדעת של המצרים: בני ישראל שאלו מהם – אך לא התכוונו כלל להחזיר, שהרי לא התכוונו כלל לחזור למצרים. הקושי השני משתלשל מקודמו: גנבת הדעת הופכת לגנבת ממון, ושתי אלו מכוונות כנגד השכנים המצריים, שהשאילו את רכושם בתום לב. אל אלו מצטרפת השאלה מהי המטרה שהיא חשובה כל כך עד שלמענה מצווה ה' את בני ישראל לפעול בצורה כה בעייתית.״

גניבת רכוש המצרים היה ״התשלום״ עבור עבודתם הקשה של העברים בעבדם את פרעה. האמנם?ההשאלה-גניבה היה בה משום אי צדק וחוסר הגינות ברורים כלפי השכנים התמימים, שנתנו בבני ישראל אמון. ואלו מעלו באמונם של שכניהם בני העם, השאילו-גנבו את רכושם ביודעין, ולא מפרעה. חשוב לציין, שפרעה קיבל חמישית מיבולם של המצרים עובדי האדמה (הסדר אותו ייסד יוסף), למרות היותו שליט כל יכול! כלומר, רכוש התושבים לא היה רכוש פרעה! היופי בסיפור בהיותו מסופר בפשטות ובישירות, בלי לייפותו, למרות המסקנות הנובעות ממנו. (שמות י״א)

קטגוריות
ארץ ישראל על התנ״ך

תמונות קצרות וסיפורים שמשכו את לבי, בספר בראשית (חלק א)

אלהים בורא את השמש, הירח והכוכבים. פרט מתוך תקרת הקפלה הסיסטינית, מיכלאנג'לו
אלוהים בורא את השמש, הירח והכוכבים. פרט מתוך תקרת הקפלה הסיסטינית, צויר 1512-1508. מיכלאנג'לו God creates the sun, moon and stars. Details of the Sistine Chapel Ceiling. Michelangelo

להלן מקבץ תמונות קצרות וסיפורים שמשכו את לבי בספר בראשית. בפוסט שזורות יצירות אמנות שריגשו אותי כדוגמאת ״אלוהים בורא את השמש״ של מיכאל אנג׳לו, ״אלוהים כמהנדס״ יצירה מהמאה ה-13, ״בריאת האדם״ של ויליאם בלייק, ״אדם וחוה״ של טיציאן, או הכתובת על אלוהים האוניברסלי, שנמצאה על קיר בתחנת הרכבת בצפון הודו; וכמובן תחריטיו של גוסטב דורה, השזורים בזיכרון הקולקטיבי כמְסַפְּרִים ויזואליים את סיפורי התנ״ך.

Creation_of_Light
אלוהים בורא את האור, ביום הראשון לבריאה. גוסטב דורה God creates light, on the first day. Gustave Dore

◉ הפסוק הפותח את ספר בראשית הוא חד המשפטים הספרותיים המושלמים ביותר. בצורה מופלאה מושכת ומרתקת מצליח ״הכותב״ לרתק את הקורא – מָהו המקום הזה ומִיהו האלהים שרוחו מרחפת על פני המים? ״בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם.״ אחרי דברי הפתיחה הגרנדיוזיים הללו, אי אפשר שלא להמשיך ולקרוא בשקיקה הלאה. ההתחברות לסיפור הבריאה הוא מיידי דווקא בניגודיות שלו, כי תאור הפעולות האדירות של בריאת העולם וההבדלה בין מים לשמים, מתוארים במילים פשוטות שבהן אנו משתמשים בחיי היומיום: וירא, ויאמר, ויעש, ויבדל, ויקרא. הפשטות של הסיפור וכנותו כובשת ומהפנטת. ״וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל, בֵּין מַיִם לָמָיִם. וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-הָרָקִיעַ, וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ, וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ; וַיְהִי-כֵן. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ, שָׁמָיִם.״ (בראשית, פרק א׳)

◉ ״וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ.״ ציור של ויליאם בלייק. אלוהים מכונף, מרחף במקביל לקרקע ונוגע בה עם ידו השמאלית. בידו הימנית הוא מרים את אדם ויוצר אותו מן העפר. נחש מתפתל סביב רגלו של האדם. 1795-1805. הדפס צבע, דיו וצבע מים. גלריית טייט, לונדון

Elohim Creating Adam 1795/c.1805 William Blake 1757-1827 Presented by W. Graham Robertson 1939 http://www.tate.org.uk/art/work/N05055
Elohim Creating Adam 1795/c.1805 William Blake 1757-1827 Presented by W. Graham Robertson 1939 http://www.tate.org.uk/art/work/N05055

אדם וחוה, תחריט, רמברנט 1638
אדם וחוה, תחריט, רמברנט 1638 Adam and Eve, etching, Rembrandt 1638

אכילת הפרי מעץ הדעת הוא הסיפור הסקסי הראשון בתורה, בו מתוארת חוה מביטה בעץ בהיותה בגן ומראהו ״תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם!״ חוה לא עומדת בפיתוי וקוטפת מהפרי. אדם היה שונה לגמרי לפני שבראו לו את חוה; הוא הסתובב בגן עדן בתום לב, לפני שהיא הגיעה, ולא עלה בדעתו לאכול מהפרי האסור. חוה ראתה את חמידות הפרי ונגסה בו באופן טבעי ואימפולסיבי: "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפּיּרְיוֹ, וַתֹּאכַל.״ חוה אישה אמיצה, נגסה בפרי ללא עכבות; לקחה את חייה בידיה ונתנה גם לאישהּ לאכול מהפרי האסור. היא נתנה לו לאכול מהפרי באהבה ובאומץ, למרות האיסור: "וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתִּתֵּן גַּם-לְאִישָׁהּ עִמָּהּ, וַיֹּאכַל." ואילו אדם, לא היה סָפק בידו כי חוה נתנה לו את הפרי מאהבה! ויאכל! אחד הפרדוקסים בפרשה הוא, שבכתובים כתוב פרי, ואילו אנחנו מדמיינים שהפרי הוא תפוח! בפרשה לא מוזכר שֵם של פרי מסוים, למרבה הפלא.

אדם וחוה של טיציאן, 1570 אדם, הססן, מנסה לעצור בעד חוה מלקחת את הפרי האסור מידי נחש בעל חזות ילד חמוד
אדם וחוה, טיציאן, 1570. אדם מנסה לעצור בעד חוה מלקחת את הפרי האסור מידי נחש בעל חזות של ילד חמוד. Adam and Eve. Titian, 1570. The man tries to stop Eve from taking the forbidden fruit

אכילת התפוח על ידי אדם וחוה בגן עדן היא מיתוס הלניסטי ונוצרי, שהשתרש בתודעתינו, אולי עקב צבעו האדום והמפתה של התפוח, המזכיר תשוקה, ואולי בגלל החטא הקדמון בנצרות, והגרוש מגן עדן, ששויכו לאכילת התפוח. מאות בשנים צויר התפוח בידי הציירים כפרי האסור, וכך נקבע בתודעתינו. גם אצל חז״ל הדעות חלוקות לגבי הפרי המדובר, רש"י הסיק שזו התאנה, כי לאחר שאכלו מהפרי התפכחו, כנאמר: "וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת." והמשיך: "הוא העץ שאכלו ממנו, בדבר שנתקלקלו בו נִתַּקְנוּ". ויש אומרים שהפרי הוא אתרוג, גפן או חיטה, ודעתם מוסברת במדרשים מפורטים. וכך נשאר הפרי מיסטי, שאת צורתו וטעמו איננו יודעים וניתן רק לדמיין. הסיפור מפותל, בזכותו גם ׳קשרי פיתוי׳ נצרבו בתודעתינו – בין הנחש הערמומי לאישה המִתְּפתה: ״וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה: הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי, וָאֹכֵל,״ ובין אדם לחוה, כלומר, בין האדם התמים והאישה הַמְּפַתֶּה: ״וַיֹּאמֶר הָאָדָם: הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי, הִוא נָתְנָה-לִּי מִן-הָעֵץ וָאֹכֵל.״ ואז מגיעה התוצאה הבלתי נמנעת מאכילת הפרי – ״וַתִּפָּקַחְנָה, עֵינֵי שְׁנֵיהֶם, וַיֵּדְעוּ, כִּי עֵירֻמִּם הֵם," ובעקבות זאת הגרוש מגן עדן, ״וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהוָה אֱלֹהִים, מִגַּן-עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם. (בראשית, פרק ב׳)

אין קשר ישיר בין הסיפור התנ״כי ולעניין הבא, אך ישנו הפלא אודות סמל התפוח, שהרי הוא קשור בתודעתינו לסיפור גן עדן; וכמו ויש בו איזה קסם – אחת הלהקות הפופולריות ביותר אי פעם, ״החיפושיות״, סימלהּ היה תפוח, וראו זה פלא, גם החברה העשירה בעולם בתחום המחשבים Apple, סימלהּ הוא תפוח, אך תפוח נגוס.

״וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה, כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל-חָי.״ השם של חוה מוסבר, זאת כנהוג במקרא, באפיון בעל השם על-פי אופיו, או נסיבות היוולדו. וההסבר שניתן – אימם של כל בני האדם. אך אם נדייק ונתווכח לגבי שמה של חוה ופרושו, נמצא ששורש המילה חַוָה הוא ח.ו.ה. והפירוש המילולי הוא: התנסה, חווה, לקח חלק, שטח אדמה שבו גרים חקלאים ובעלי חיים. מסיבות השמורות עם כותבי ספר התורה, ואולי מפאת כבודו של אדם והרצון להתרחק מפירוש פרובוקטיבי, פירשו הכותבים את השם "חוה" – ל-חי, וויתרו על הקשר המיידי בין חוה לחוויה. דרך הצניעות היא הדרך שבחרה התורה לפרש את שמה של חוה – אם כל חי. קאסוטו אומר: אשר לפרוש הראשוני והעיקרי של השם חוה יש להזכיר את דעתם של חז״ל ושל חוקרים חדשים אחדים, שלפיה קשור השם בשם הארמי חִוְיָא – שפרושו נחש והיא נקראת כך על שום מה שקרה בגן עדן. (בראשית, פרק ג׳, פסוק כ׳)

גירוש אדם וחוה מגן עדן, גוסטב דורה
גירוש אדם וחוה מגן עדן, גוסטב דורה. Expulsion of Adam and Eve from the Garden of Eden, Gustave

גן עדן. מיד לאחר בריאת האדם נאמר: "וַיִּטַּע ה' אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם; וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר.״ מפרשים את השם עדן על שבו מתעדנים ומתענגים. אחרים סוברים כי מקור השם הוא במילה דומה באכדית, ופרושָה מקום שכולו משקה. מיקומו של הגן, ב-עדן, בין נהר הפרת והחדקל ברמת אשור; מקום הולדת הציביליזציה. יש אומרים שהייתה זו טעות קריטית בהיסטוריה של האנושות, ואין חזרה ממנה, כאשר האדם עזב מרצונו החופשי את החיים ׳החופשיים׳ – את גן עדן, והפך ממלקט לעובד אדמה. יובל הררי בספרו ״קיצור תולדות האנושות״, מדבר על הטעות בהרחבה. הררי מעריך שהמהפכה החקלאית, ביות בעלי החיים והצמחים והמעבר ליישובי קבע הייתה לפני כ- 10,000 שנה. התורה שנכתבה כ-1500 לפנה״ס, קרובה יותר לסוף תקופת המלקטים ולמעבר ליישובי הקבע, מאשר אנחנו. כמלקט, האדם היה חופשי להסתובב ולאכול כאוות נפשו מפרי העץ, מגידולי השדה, פירות ופרחים, ליקט וצד גם מזונות מזדמנים מן החי. ״וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים עַל-הָאָדָם לֵאמֹר: מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל.״

אלוהים כמהנדס, המתכנן את בריאת העולם בעזרת מחוגה. איור לכתב־יד צרפתי מהמאה ה-13, המערב בתפיסה היהודית-נוצרית של בריאת העולם רעיונות המופיעים אצל אפלטון. God as an engineer, planner for the creation of the world with the help of a compass. French handwriting illustration from the 13th century, Western Judeo-Christian concept of creation of the world, ideas by Plato.
אלוהים כמהנדס, המתכנן את בריאת העולם בעזרת מחוגה. איור לכתב־יד צרפתי מהמאה ה-13, המערב בתפיסה היהודית-נוצרית של בריאת העולם רעיונות המופיעים אצל אפלטון. God as an engineer, planner for the creation of the world with the help of a compass. French handwriting illustration from the 13th century, Western Judeo-Christian concept of creation of the world, ideas by Plato.

החיפוש אחר מזון הביא את האדם-המלקט להכרת תכונותיהם וסגולותיהם של מאות צמחים ומזונות, והעובדה הייתה שהאדם אכל מזון מְגוון שהכיל מִגוון ויטמינים – שני הדברים הללו גם יחד, זרזו את התפתחותו המנטלית והשכלית והעשירו את חכמתו. מעניין מאוד שכותבי התורה ידעו שהאדם המלקט היה חכם. הם תיארו את התנהלותו ואת ההסבר על איסור האכילה מפרי עץ הדעת, קרי האיסור, שיביא למניעת התקדמותו והתפתחותו השכלית של האדם והחוכמה בכלל: ״כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ, וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם; וִהְיִיתֶם, כֵּאלֹהִים, יֹדְעֵי, טוֹב וָרָע.״ היה חשש שבני האדם בהכרתם המעמיקה את רזי הטבע והצמחייה והתעצמותם המנטלית, יהיו בהמשך הדורות ליודעי דעת ולמבינים בין טוב ורע, ותלותם באלוהים עלולה להיחלש. לכן המשפטים אודות הגרוש מגן עדן וסיבותיו קצרים ומדויקים: ״וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים, הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, לָדַעַת, טוֹב וָרָע; וְעַתָּה פֶּן-יִשְׁלַח יָדוֹ, וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, וְאָכַל, וָחַי לְעֹלָם. וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהוָה אֱלֹהִים מִגַּן-עֵדֶן–לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם.״

לכותבי התורה היה ידוע וברור שהאדם המלקט היה החכם וחייו טובים. גם ממצא שנמצא לאחרונה סמוך לחופי סיציליה משנה את הדרך בה אנחנו תופשים תרבויות של ציידים–לקטים. אך לאחר הגירוש מגן עדן, כלומר לאחר המהפכה החקלאית, חייו של אדם הפכו קשים; כְּאִכָּרִים עובדי אדמה, תלותם הייתה כעת רק באדמה: ״אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ, בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וְקוֹץ וְדַרְדַּר, תַּצְמִיחַ לָךְ; וְאָכַלְתָּ, אֶת-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם, עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה, כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ.״ תוצאת העונש – כלומר הגרוש מגן עדן, שכתובה בתורה בדיעבד – ״לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה,״ ו-״בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם״, פירושה היה היצמדות האדם לקרקע, שהביאה לאכילת מזון מצומצם, שגדל אך ורק בסביבתו. לאדם היו תקוות לשפע במעבר לעבודת האדמה, לביסוס, ולא לרעב, אך עיקר השינוי היה איבוד רוחו החופשית של המלקט: ״וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים, הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, לָדַעַת, טוֹב וָרָע; וְעַתָּה פֶּן-יִשְׁלַח יָדוֹ, וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, וְאָכַל, וָחַי לְעֹלָם. וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהוָה אֱלֹהִים, מִגַּן-עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם.״ ברור שכל אלה החזירו מבחינה מנטלית ושכלית את בני האדם אחורה. הגרוש היה חד ואכזרי ללא דרך אחורה, כמו בהיסטוריה: ״וַיְגָרֶשׁ, אֶת-הָאָדָם; וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן-עֵדֶן אֶת-הַכְּרֻבִים, וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, לִשְׁמֹר, אֶת-דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים.״ בחשיבה מודרנית, אפשר לאמר שלא רק הגרוש מגן עדן, אלא גם צורת הכתיבה והקצב היו מעליבים והשפילו את רוחו, ובעיקר התזכורת – שהוא בא מן העפר ואליו ישוב, וכל מה שקורה באמצע החיים איננו חשוב. כל זה העצים את תחושת העלבון והעצב: ״בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם, עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה, כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ.״ האם העלבון ההיסטורי הזה הוא אחת הסיבות, למרות שאיננו מדברים בה, על עזיבת האדם המודרני את החקלאות? גם היום, עוזבים הכפריים בצורה חפוזה את משקיהם ונוהרים לערים, ולא תמיד מגיעים לחיים טובים יותר. ומצד שני, ישנה שאיפה אוטופית אוניברסלית של האדם לחזור לגן עדן, להתמזג בטבע ולהתמסר לו וללקט את מזונותיו. (בראשית, פרק ג׳)

בתמונה למטה: ״אללה של האסלאם הוא אותו אלוהים של הנוצרים ושל אישוור של ההינדוהיסטים.״ (בתרגום חופשי). Allah of Islam is the same God of Christians and the Iswar of Hindus. ראיתי את השלט הזה, למיטב זיכרוני, על הקיר של בית שיבננדה ברישיקש, במחוז הימאצ'אל פראדש. (לא אני צילמתי). לדברי המקור השלט צולם בתחנת הרכבת בהימאצ'אל פראדש, שבצפון הודו. כך או כך, המילים יפות וחשובות.

שלט בתחנת רכבת בהימאצ'אל פראדש. בתרגום חופשי: אללה של האסלאם הוא אותו אלוהים של הנוצרים ואישוור של ההינדוהיסטים. הועלה על־ידי Aviad2001 CC BY 2.5
שלט בתחנת רכבת בהימאצ'אל פראדש. בתרגום חופשי: אללה של האסלאם הוא אותו אלוהים של הנוצרים ואישוור של ההינדוהיסטים. A sign at a railway station in Himatz'al Pradesh, India: "Allah of Islam is the same God of Christians and the Iswar of Hindus.". Pic. Submitted by Aviad 2001 CC BY 2.5

תבליט רומי מהמאה ה-3 לספירה, המתאר את מעשה בריאת האדם לפי המיתולוגיה היוונית: פרומתאוס יוצר את בני־האדם מעפר, ואתנה מעניקה להם את נשמתם.
תבליט רומי מהמאה ה-3 לספירה, המתאר את מעשה בריאת האדם לפי המיתולוגיה היוונית: פרומתאוס יוצר את בני־האדם מעפר, ואתנה מעניקה להם את נשמתם. Roman relief from the 3rd century AD, describes the creation of man according to Greek mythology: Prometheus creates humans from dust, and Athena gives them their souls

קטגוריות
איכות חיים ארץ ישראל שיחת היום תל-אביב

סכנת סגירה לביה"ס 'ויצמן' ביפו – בית-ספר יהודי-ערבי

לכל בוגרי ביה"ס ויצמן ביפו – האם אנחנו נשב בשקט עם סגירת ביה"ס ויצמן שכה אהבנו?
לתושבי העיר תל-אביב יפו, לשוחרי הדו-קיום, לאוהבי ומצהירי הדימוקטיה – היכן אתם כעת עם סכנת סגירת בית הספר היהודי ערבי הממלכתי היחיד – ויצמן ביפו?

זה חודשים אחדים מטפטפת אינפורמציה על סכנת סגירה של ביה"ס היהודי ערבי ממלכתי היחיד בארץ!
בכל אירוע שקורה בתל אביב, אנחנו שומעים שהעירייה היא עיריית תל-אביב-יפו, היכן העירייה ברגעים הללו? ואולי ההפך – האם העירייה הם הזוממים להכחדת בית הספר ויצמן.

כיום לומדים בבית הספר כ-350 תלמידים, מחציתם יהודים ומחציתם ערבים.
לאן ילכו? מה הרעיון מאחורי הסגירה?
כתלמידת בית הספר ויצמן בסוף שנות החמישים, הייתי גאה בבית הספר הזה, היינו גאים בבית הספר שלנו, למרות שתושבי יפו גם אז היו דלי אמצעים לעומת התל-אביבים, וקולם לא נשמע. (סיימתי את הלימודים בבית הספר הממלכתי ע"ש הנשיא ויצמן בשנת 1956, בעשור למדינת ישראל.)
היתה לנו מחנכת מיתולוגית רחל סלוצקי שחיזקה אותנו תמיד, נטעה בנו גאווה והאמינה בילדים העולים החדשים משכונות העוני. (היא הייתה תל-אביבית צפונית! סמלה היה עישון סיגריות בשרשרת, כולנו מתגעגעים אליה.)
מנהל בית הספר באותה עת – המנהל א. שרייבמן גם הוא דמות ידועה וכריזמטית – שהיה גאה בנו מאוד, הוא שנטע בנו חוזק ועוצמה, חינוך לערכים ותמיד דירבן אותנו לנצח בתחרויות עם בתי ספר אחרים, שיראו כי גם אנחנו יכולים. (גם מר שרייבמן היה תל-אביבי ולא הגיע מיפו.)
ההתפתחות הטבעית של יפו והמגורים בשכנות ארוכת השנים, של יהודים וערבים יחד, הצמיחה את הצורך הטבעי לבית ספר יהודי ערבי. בואו ניתן יד לצמיחתו ולהמשך החיים ולהלימודים בו ולא ההפך.
אני בתקווה גדולה שאין העירייה חושקת באדמות היקרות של בית הספר ויצמן. בית הספר ויצמן יושב על שטח גדול למדי כולל החצרות והמבנים, והיה בשטחו אפילו שטח חקלאות שהיה כה נדיר באותם ימים.
רבים מבוגרי בית הספר ויצמן ביפו, הם אנשים ידועי שם בתחום הרפואה, התיאטרון ואנשי מעש בתחומים רבים.

לפני ימים אחדים כתבתי פוסט על יום הזיכרון שלי – שפרושו זיכרון הנופלים והמשך החיים – בחיי היומיום פרוש הדבר: למצוא פתרונות לשלום עם שכנינו – לא נהייה שוחרי מלחמה לעולמי עד.
כאן ישנה הזדמנות קטנה של כל אחד מאתנו לפעול למען יום הזיכרון ויום העצמאות שלנו.

אשמח שתפיצו מייל זה בין חבריכם ויחד נפעל לשינוי הגזירה; נפעל להצלת ביה"ס ויצמן ביפו.