קטגוריות
איכות חיים ארץ ישראל שיחת היום תל-אביב

סכנת סגירה לביה"ס 'ויצמן' ביפו – בית-ספר יהודי-ערבי

לכל בוגרי ביה"ס ויצמן ביפו – האם אנחנו נשב בשקט עם סגירת ביה"ס ויצמן שכה אהבנו?
לתושבי העיר תל-אביב יפו, לשוחרי הדו-קיום, לאוהבי ומצהירי הדימוקטיה – היכן אתם כעת עם סכנת סגירת בית הספר היהודי ערבי הממלכתי היחיד – ויצמן ביפו?

זה חודשים אחדים מטפטפת אינפורמציה על סכנת סגירה של ביה"ס היהודי ערבי ממלכתי היחיד בארץ!
בכל אירוע שקורה בתל אביב, אנחנו שומעים שהעירייה היא עיריית תל-אביב-יפו, היכן העירייה ברגעים הללו? ואולי ההפך – האם העירייה הם הזוממים להכחדת בית הספר ויצמן.

כיום לומדים בבית הספר כ-350 תלמידים, מחציתם יהודים ומחציתם ערבים.
לאן ילכו? מה הרעיון מאחורי הסגירה?
כתלמידת בית הספר ויצמן בסוף שנות החמישים, הייתי גאה בבית הספר הזה, היינו גאים בבית הספר שלנו, למרות שתושבי יפו גם אז היו דלי אמצעים לעומת התל-אביבים, וקולם לא נשמע. (סיימתי את הלימודים בבית הספר הממלכתי ע"ש הנשיא ויצמן בשנת 1956, בעשור למדינת ישראל.)
היתה לנו מחנכת מיתולוגית רחל סלוצקי שחיזקה אותנו תמיד, נטעה בנו גאווה והאמינה בילדים העולים החדשים משכונות העוני. (היא הייתה תל-אביבית צפונית! סמלה היה עישון סיגריות בשרשרת, כולנו מתגעגעים אליה.)
מנהל בית הספר באותה עת – המנהל א. שרייבמן גם הוא דמות ידועה וכריזמטית – שהיה גאה בנו מאוד, הוא שנטע בנו חוזק ועוצמה, חינוך לערכים ותמיד דירבן אותנו לנצח בתחרויות עם בתי ספר אחרים, שיראו כי גם אנחנו יכולים. (גם מר שרייבמן היה תל-אביבי ולא הגיע מיפו.)
ההתפתחות הטבעית של יפו והמגורים בשכנות ארוכת השנים, של יהודים וערבים יחד, הצמיחה את הצורך הטבעי לבית ספר יהודי ערבי. בואו ניתן יד לצמיחתו ולהמשך החיים ולהלימודים בו ולא ההפך.
אני בתקווה גדולה שאין העירייה חושקת באדמות היקרות של בית הספר ויצמן. בית הספר ויצמן יושב על שטח גדול למדי כולל החצרות והמבנים, והיה בשטחו אפילו שטח חקלאות שהיה כה נדיר באותם ימים.
רבים מבוגרי בית הספר ויצמן ביפו, הם אנשים ידועי שם בתחום הרפואה, התיאטרון ואנשי מעש בתחומים רבים.

לפני ימים אחדים כתבתי פוסט על יום הזיכרון שלי – שפרושו זיכרון הנופלים והמשך החיים – בחיי היומיום פרוש הדבר: למצוא פתרונות לשלום עם שכנינו – לא נהייה שוחרי מלחמה לעולמי עד.
כאן ישנה הזדמנות קטנה של כל אחד מאתנו לפעול למען יום הזיכרון ויום העצמאות שלנו.

אשמח שתפיצו מייל זה בין חבריכם ויחד נפעל לשינוי הגזירה; נפעל להצלת ביה"ס ויצמן ביפו.

קטגוריות
איכות חיים ארץ ישראל חיל הים ללא קטגוריה שיחת היום

יום הזיכרון – הזיכרון גם להמשך החיים

ביום הזיכרון נתייחד עם יקירינו, נעלה את זכרם של הנופלים, אך יחד עם זאת עלינו לפתוח צוהר במחשבה – להמשיך את החיים!!!

למרות השכול (שהמשפחות השכולות ואלמנות צה"ל נושאות אותו כדרגות על כתפיהן כל חייהן) עלינו לחשוב על החיים והמשך החיים.

גם במחשבת ישראל הלאומית קיים הדבר, מסתיים יום הזיכרון ומתחיל עוד באותו ערב – יום העצמאות וכולם יוצאים בריקודים, זיקוקים מתעופפים ושמחה שורה על כולם.

יום הזיכרון – הוא גם יום הזיכרון להמשך החיים.

המשך החיים – פרוש הדבר למצוא פתרונות לשלום עם שכנינו – לא נהייה מרחרחי מלחמה לעולמי עד.

קטגוריות
איכות חיים הרהורים על אמנות חשיבה ירוקה שיחת היום

חשיבה ירוקה – לא זורקים רהיטים ישנים! ממחזרים….

למי מאתנו אין רהיט ישן בבית, שאנחנו אוהבים?

לא נזרוק את הרהיט הישן! לעיתים אנחנו מתביישים להוציאו בפרהסיה, אך בשום פנים ואופן לא ניתן לעצמנו להיפטר ממנו. כך הוא נשאר בפינה חשוכה, כפנינה ישנה סנטימנטלית ואיכותית.

כיסאות משרד אנגליים בני כ-70 שנה.
כיסאות משרד אנגליים בני כ-70 שנה.

בדיוק מהמקום הזה, אני מפעילה את *Renovaחידוש רהיטים http://renova.co.il/

כוונתי היא לקחת את הרהיט הישן שלכם ולחדש אותו – לתת לו פנים חדשות: צבע, פוליש, ריפוד, פוליטורה, התזת חול, גלוון, ציפוי מתכת; להראות לעולם את יופי הרהיט המיוחד, שאנחנו אוהבים ושומרים. אינני מתימרת לעשות לרהיט שימור מדויק ולהחזירו לעבר, טכנית הדבר הוא בלתי אפשרי, כי השימוש ברהיט תמיד נותן את אותותיו; אבל זה היופי שבו, לראות את שנותיו וסגנונו המיוחד.

Renova – חידוש רהיטים יוצאת לדרך, עם הרהיטים הישנים שאנחנו אוהבים המקבלים פנים חדשות, צבע וריפוד חדש. בקיצור הרפתקה סנטימנטלית עיצובית

כיסאות אנגליים ערומים לפני צביעת אפוקסי
כיסאות אנגליים ערומים לפני צביעת אפוקסי

וויזואלית, בה נחדש את ימי הרהיט הישן והאהוב וניתן לו פנים חדשות.

ממחזרים…. ומחדשים!

הורגלנו לזרוק רהיטים ישנים ולקנות חדשים. לא שהרהיטים החדשים יהיו איכותיים יותר, אלא שכך הורגלנו.
גם הטרחה להתעסק בחיפוש אחר אנשי מקצוע מיומנים, לחפש בד חדש, וכל טיפול יסודי הקשור לחידוש הרהיט, ירחיקו אותנו מיד מהרעיון. נכנסים לחנות אופנתית מתפתים וקונים.

אני רוצה להוביל אתכם לחשיבה 'ירוקה', בה אתם נותנים את הדעת לעץ היקר והמיוחד שממנו יוצר

כיסאות משרד צבועים בצבע אפוקסי ירוק בקבוק, מרופדים בבד בסגנון יפני חסין אש.
כיסאות משרד צבועים בצבע אפוקסי ירוק בקבוק, מרופדים בבד בסגנון יפני חסין אש.

הרהיט הישן, לרגל ממתכת שהיא נדירה למרות שצבעה דהה והחלידה; לעיצוב של שנות השישים למשל, שכולנו נוהים אחריו בערגה. תביטו ברהיט בעיניים חדשות ותראו את יופיו וייחודו.

כשאנו רואים מכונית ישנה ושמורה, אין אחד שלא יסתכל בה בעיניים כלות.

חשיבה ירוקה פרושה לתת את הדעת לסביבה שלנו באופן רחב. חלק מכך יהיה לתת את הדעת ולא לזרוק את הרהיט הישן, אלא לשפץ אותו ולחדשו.

האם אתם מחליטים לזרוק 2 כיסאות משרד אנגליים ישנים? או שתתנו לי צ'אנס לתקן אותם, לטבול אותם מחדש בצבע אפוקסי ירוק (צבעם המקורי), לבחור בד יפה ומתאים ולרפדם מחדש.

אני מתחילה בעבודה…… נתראה בסיומה.

קטגוריות
איכות חיים ללא קטגוריה מנה צמחונית שיחת היום תפריט היום

יין ישמח לבב אנוש

זה עתה יצאנו מחג הפורים, שלעניות דעתי היה חג שקט ועצוב משהו. פעם כולנו היינו חוגגים ברחוב, בכל מקום נראו ילדים ומבוגרים בתחפושות ושמחה בעיניים. היום כולם מצטופפים וננעלים בקניונים. שמחתי מאוד לשמוע שבשכונת פלורנטין חוגגים זו השנה השלישית מסיבות פורים ברחוב, בחלקן ספונטניות, בחלקן מאורגנות, מסיבות רחוב אליה כולם מוזמנים!

"חייב אדם לשתות (יין) עד לא ידע בין 'ארור המן לברוך מרדכי'" (מגילה ז' ב') – עניין זה ידוע ומוכר כמעט לכל. זה בעניין פורים.

גם בפסח היין הוא אחד המרכיבים החשובים בחג, שותים ארבע כוסות תוך כדי קריאת ההגדה, ויש שממשיכים הלאה.

וכך, בין פורים לפסח כולנו מתעסקים הרבה ביין, הרבה יותר מאשר בשעת ימות השנה. החגים והמסורת מחייבים, המתנות לחברים ולמשפחה וגם כי האביב בפתח ואנחנו נפתחים ומתעוררים כמו הפריחה בשדה.

בהזדמנות זו אני רוצה לספר לכם על יין טעים, עם ארומה אביבית שמוסיף למצב הרוח – הסנגרייה.

יין הסנגרייה ארוז באריזת קופסה מקורית, השומרת על טריות היין לאורך זמן.

סנגרייה – לוליילו

קטגוריות
איכות חיים ארץ ישראל שיחת היום

מהליצ'י ועד הדובדבן

בארץ הפירות האקזוטיים ומסעדות הגורמה יש גם מעברי חצייה!

לאחרונה ראיתי שוב ושוב בדוכני הפירות את הליצ'י, הדובדבנים, השקדים והתאנים.

הליצ'י פרי מקסים וטעים, עם פריחה יפהפיה, שערגתי אליו מאז שאכלתי אותו לראשונה במסעדה סינית בלונדון בשנות ה-60.

כעת הליצ'י גדל בארץ, הוא נחלת הכלל ובמחיר סביר. בוודאי גם מיוצא בהצלחה לחו"ל.

ובאותה נשימה – כולנו נהנים ממגוון מסעדות הגורמה, היינות המשובחים שאנחנו שותים, בקיצור הפכנו להיות עניני טעם.

אבל בעניין אחד הלכנו אחורה – הרגלי הנהיגה וזהירות הנוהגים בכבישים.

כמעט מדי יום אנחנו שומעים על הרוגים במעברי החצייה.

איך ערך רב לענינות טעם כשההרגלים שלנו בכביש הם ברוטליים.

תנו זכות קדימה להולכי הרגל!

מה שוות מסעדות הגורמה והליצ'י העדין לחייך, כשאין כבוד לחיי אדם?

כשאין תשומת לב להולך הרגל שעובר כדת וכדין במעבר החצייה.

אני אישית משתדלת מאוד לעצור במעברי החצייה.

עוד דקה מזמני היקר….

אין כמו דוגמא אישית. ממליצה.