אצלנו בני האדם – הזיכרונות קשורים לריחות וטעמים.
היום חזרתי לבית שיבננדה בתל אביב אחרי שנים של העדרות. יוגיסטים נראים בעיניי תמיד נינוחים ומסבירי פנים.
וכך נזכרתי בתה הנפלא ששתיתי ממנו כל יום במהלך הטיול שלי במזרח בשנה שעברה.
חומרים:
ג'ינג'ר, 1/2 לימון, דבש
אופן ההכנה: (לכוס אחת)
חותכים 'אצבע' קטנה של ג'נג'ר לקוביות.
מרתיחים כוס מים עם הג'ינג'ר במשך כ-5 דקות.
סוחטים 1/3 – 1/2 לימון ושופכים לתוך הכוס עם הגינג'ר המורתח.
מוסיפים שתי כפות/כפיות דבש.
(*) טיפ חשוב! את הלימון והדבש יש להוסיף לתה רק כשהוא מתקרר (לא כשהתה רותח), כדי להנות מהוויטמינים במלואם.
לא נזרוק את הרהיט הישן! לעיתים אנחנו מתביישים להוציאו בפרהסיה, אך בשום פנים ואופן לא ניתן לעצמנו להיפטר ממנו. כך הוא נשאר בפינה חשוכה, כפנינה ישנה סנטימנטלית ואיכותית.
כוונתי היא לקחת את הרהיט הישן שלכם ולחדש אותו – לתת לו פנים חדשות: צבע, פוליש, ריפוד, פוליטורה, התזת חול, גלוון, ציפוי מתכת; להראות לעולם את יופי הרהיט המיוחד, שאנחנו אוהבים ושומרים. אינני מתימרת לעשות לרהיט שימור מדויק ולהחזירו לעבר, טכנית הדבר הוא בלתי אפשרי, כי השימוש ברהיט תמיד נותן את אותותיו; אבל זה היופי שבו, לראות את שנותיו וסגנונו המיוחד.
Renova – חידוש רהיטים יוצאת לדרך, עם הרהיטים הישנים שאנחנו אוהבים המקבלים פנים חדשות, צבע וריפוד חדש. בקיצור הרפתקה סנטימנטלית עיצובית
כיסאות אנגליים ערומים לפני צביעת אפוקסי
וויזואלית, בה נחדש את ימי הרהיט הישן והאהוב וניתן לו פנים חדשות.
ממחזרים…. ומחדשים!
הורגלנו לזרוק רהיטים ישנים ולקנות חדשים. לא שהרהיטים החדשים יהיו איכותיים יותר, אלא שכך הורגלנו.
גם הטרחה להתעסק בחיפוש אחר אנשי מקצוע מיומנים, לחפש בד חדש, וכל טיפול יסודי הקשור לחידוש הרהיט, ירחיקו אותנו מיד מהרעיון. נכנסים לחנות אופנתית מתפתים וקונים.
אני רוצה להוביל אתכם לחשיבה 'ירוקה', בה אתם נותנים את הדעת לעץ היקר והמיוחד שממנו יוצר
כיסאות משרד צבועים בצבע אפוקסי ירוק בקבוק, מרופדים בבד בסגנון יפני חסין אש.
הרהיט הישן, לרגל ממתכת שהיא נדירה למרות שצבעה דהה והחלידה; לעיצוב של שנות השישים למשל, שכולנו נוהים אחריו בערגה. תביטו ברהיט בעיניים חדשות ותראו את יופיו וייחודו.
כשאנו רואים מכונית ישנה ושמורה, אין אחד שלא יסתכל בה בעיניים כלות.
חשיבה ירוקה פרושה לתת את הדעת לסביבה שלנו באופן רחב. חלק מכך יהיה לתת את הדעת ולא לזרוק את הרהיט הישן, אלא לשפץ אותו ולחדשו.
האם אתם מחליטים לזרוק 2 כיסאות משרד אנגליים ישנים? או שתתנו לי צ'אנס לתקן אותם, לטבול אותם מחדש בצבע אפוקסי ירוק (צבעם המקורי), לבחור בד יפה ומתאים ולרפדם מחדש.
זה עתה יצאנו מחג הפורים, שלעניות דעתי היה חג שקט ועצוב משהו. פעם כולנו היינו חוגגים ברחוב, בכל מקום נראו ילדים ומבוגרים בתחפושות ושמחה בעיניים. היום כולם מצטופפים וננעלים בקניונים. שמחתי מאוד לשמוע שבשכונת פלורנטין חוגגים זו השנה השלישית מסיבות פורים ברחוב, בחלקן ספונטניות, בחלקן מאורגנות, מסיבות רחוב אליה כולם מוזמנים!
"חייב אדם לשתות (יין) עד לא ידע בין 'ארור המן לברוך מרדכי'" (מגילה ז' ב') – עניין זה ידוע ומוכר כמעט לכל. זה בעניין פורים.
גם בפסח היין הוא אחד המרכיבים החשובים בחג, שותים ארבע כוסות תוך כדי קריאת ההגדה, ויש שממשיכים הלאה.
וכך, בין פורים לפסח כולנו מתעסקים הרבה ביין, הרבה יותר מאשר בשעת ימות השנה. החגים והמסורת מחייבים, המתנות לחברים ולמשפחה וגם כי האביב בפתח ואנחנו נפתחים ומתעוררים כמו הפריחה בשדה.
בהזדמנות זו אני רוצה לספר לכם על יין טעים, עם ארומה אביבית שמוסיף למצב הרוח – הסנגרייה.
יין הסנגרייה ארוז באריזת קופסה מקורית, השומרת על טריות היין לאורך זמן.
כתבה שהופיעה היום בעתון 'הארץ' בעקבות קריקטורה שצוירה ע"י איל אילת שהתבססה על התמונה המפורסמת של הצלם דוד רובינגר – צנחנים ליד הכותל המערבי, שצולמה ב-1967, מעוררת שוב את הדיון אודות זכויות יוצרים:
מהי השראה?
מהי השפעה אמנותית?
האם שימוש/השראה מתצלום שהפך לאייקון – האם זו גניבה?
מהי זכות/השראה לעניין זכויות יוצרים וכו'.
פסק הדין שניתן ע"י השופטת חנה ינון קבע פיצוי על הפרת זכויות יוצרים לדוד רובינגר ע"י האתר וואלה וקביעה כי איל אילת הפר זכויות יוצרים.
אותי העניין הזה מקומם כי אף אחד לא לוקח את הרגע ההסטורי של התמונה שצילם דוד רובינגר, ואת זכויות היוצרים שלו על התמונה, אבל התמונה הזו הפכה להיות אייקון של תקופה, ולכן השפיטה לגבי התמונה הזו צריכה להיות שונה. התמונה זכתה להופיע בעשרות מאגזינים ובאופן מיידי היא מיצרת תזכורת לזמן ומקום בהסטוריה הקיבוצית שלנו, אי לכך גם ההתייחסות לתמונה היא כזו.
אני מדברת מתוך ראייה של אדם אוהב אמנות, הרואה חשיבות בהתפתחות האמנות, זוהי התפתחות האנושות! התפתחות שבאה מהשראה, מסקרנות ורצון לחזור ליצירות ישנות ואהובות, ובל נשכח כי ישנה חשיבות באמנות בקשר לנקודות ציון הסטוריות.
