זה מהמם אותי איך היום נפתחים בתי ספר וכל מה שצריך זה שרותי פרסום טובים, אתר טוב ושם תואר כובש כ-'בית ספר למנהיגות ותרבות'.
אני מקווה שלבית הספר עצמו יש ויהיו קבלות על התוכן.
חינוך הילדים הראשוני והבסיסי הוא בבית, אבל בימים אלה כשהכל נזיל, התשתית הלימודית הבית-ספרית הולכת ומתפוררת, כל רעיון עטוף יפה יימכר כמו סופגניות.
רק שאנו מדברים בחינוך ילדינו שנשכח והוזנח.
סתם הרהרתי….
אלו שורות שכתבתי בפתק במאי 2000, שנת המילניום כשהיו ציפיות לעידן חדש.
אפשר להגיד בפה מלא שזה מחליא לראות תוכניות אירוח בטלוויזיה שלנו. יש סבב קבוע של 'מפורסמים' קרי סלבריטאים ו/או עיתונאים.
כלומר, מי שלא בברנג'ה אין לו דיעה והוא לא קיים.
בטח ובוודאי הוא לא קיים, הרי הוא לא מופיע ולא מביע דעתו.
מחליא.
אין אצלנו אנשים חושבים חוץ מאשר ה'מותגים' = סלבריטאים.
מדברים על כך הרבה מאוד ואין שינוי. מדברים ולא עושים.
שביתת צופים! זה ידבר!
אלו הדברים מאז.
אין חדש תחת השמש!
החדשות הן שהמציאו מכונות אינסטנט ליצירת סלבס = האח הגדול, הישרדות וכדומה. תסלחו לי, כן, יש חדש!!
בינתיים, הדבר היחיד שיכולתי לעשות הוא לא לצפות 'במותגים', לצאת מהקופסא, ל'התנתק מהכבלים' ולצאת לחופשי.
אמנות זה כמו אוויר לנשימה. מוכרחים את זה, אבל אנחנו לא תמיד מודעים לזה.
וכך אני חוזרת היום לוורדים. חוזרת לאמנות נקייה, פשוטה ובסיסית.
ניסיונות לצלם תמונה אחת בקו נקי.
המעניין הוא שדווקא הכתיבה, שהיא השפה המובנת לכל, שפה שבה אנחנו מתקשרים עם אחרים ונפתחים לעולם. קשר מציאותי ולעתים פחות קרוב לנשמה.
אולי כי היא השפה מובנת לכל?
האם לשם כך ממציאים כתבי סתרים, ספרי קבלה, וספרים שכתובים בקודיים סודיים שונים.
אצלי מראה ויזואלי – קו, כתם, סימן – הם האוצר!
קו, כתם, סימן – הם אינטימיים ופרטיים, לא ברורים לגמרי. סודיים. כל אחד יכול להבין, לתרגם, להרגיש, ולראות אותם, בשפה המובנת רק לו לבדו.
לכל בוגרי ביה"ס ויצמן ביפו – האם אנחנו נשב בשקט עם סגירת ביה"ס ויצמן שכה אהבנו?
לתושבי העיר תל-אביב יפו, לשוחרי הדו-קיום, לאוהבי ומצהירי הדימוקטיה – היכן אתם כעת עם סכנת סגירת בית הספר היהודי ערבי הממלכתי היחיד – ויצמן ביפו?
זה חודשים אחדים מטפטפת אינפורמציה על סכנת סגירה של ביה"ס היהודי ערבי ממלכתי היחיד בארץ!
בכל אירוע שקורה בתל אביב, אנחנו שומעים שהעירייה היא עיריית תל-אביב-יפו, היכן העירייה ברגעים הללו? ואולי ההפך – האם העירייה הם הזוממים להכחדת בית הספר ויצמן.
כיום לומדים בבית הספר כ-350 תלמידים, מחציתם יהודים ומחציתם ערבים.
לאן ילכו? מה הרעיון מאחורי הסגירה?
כתלמידת בית הספר ויצמן בסוף שנות החמישים, הייתי גאה בבית הספר הזה, היינו גאים בבית הספר שלנו, למרות שתושבי יפו גם אז היו דלי אמצעים לעומת התל-אביבים, וקולם לא נשמע. (סיימתי את הלימודים בבית הספר הממלכתי ע"ש הנשיא ויצמן בשנת 1956, בעשור למדינת ישראל.)
היתה לנו מחנכת מיתולוגית רחל סלוצקי שחיזקה אותנו תמיד, נטעה בנו גאווה והאמינה בילדים העולים החדשים משכונות העוני. (היא הייתה תל-אביבית צפונית! סמלה היה עישון סיגריות בשרשרת, כולנו מתגעגעים אליה.)
מנהל בית הספר באותה עת – המנהל א. שרייבמן גם הוא דמות ידועה וכריזמטית – שהיה גאה בנו מאוד, הוא שנטע בנו חוזק ועוצמה, חינוך לערכים ותמיד דירבן אותנו לנצח בתחרויות עם בתי ספר אחרים, שיראו כי גם אנחנו יכולים. (גם מר שרייבמן היה תל-אביבי ולא הגיע מיפו.)
ההתפתחות הטבעית של יפו והמגורים בשכנות ארוכת השנים, של יהודים וערבים יחד, הצמיחה את הצורך הטבעי לבית ספר יהודי ערבי. בואו ניתן יד לצמיחתו ולהמשך החיים ולהלימודים בו ולא ההפך.
אני בתקווה גדולה שאין העירייה חושקת באדמות היקרות של בית הספר ויצמן. בית הספר ויצמן יושב על שטח גדול למדי כולל החצרות והמבנים, והיה בשטחו אפילו שטח חקלאות שהיה כה נדיר באותם ימים.
רבים מבוגרי בית הספר ויצמן ביפו, הם אנשים ידועי שם בתחום הרפואה, התיאטרון ואנשי מעש בתחומים רבים.
לפני ימים אחדים כתבתי פוסט על יום הזיכרון שלי – שפרושו זיכרון הנופלים והמשך החיים – בחיי היומיום פרוש הדבר: למצוא פתרונות לשלום עם שכנינו – לא נהייה שוחרי מלחמה לעולמי עד.
כאן ישנה הזדמנות קטנה של כל אחד מאתנו לפעול למען יום הזיכרון ויום העצמאות שלנו.
אשמח שתפיצו מייל זה בין חבריכם ויחד נפעל לשינוי הגזירה; נפעל להצלת ביה"ס ויצמן ביפו.
(*) שעת חירום 1: במקרה שהמזווה והפריג'ידר ריקים ואין ממה לעשות ארוחה.
(*) שעת חירום 2: במקרה של מחלה, כשהדבר היחיד שרוצים זה לנוח ולישון.
(*) שעת חירום 3: במקרה שהעבודה כבשה כל פיסת קרקע בחיינו ואין לנו זמן 'אפילו לאכול'.
(*) שעת חירום 4: שעת/יום עצלנות.
היום אנחנו מדברים על מרק בצל מינימליסטי, קל להכנה, בריא ועם מעט מאוד מצרכים.
תמיד נשאר הבצל אחרון בין המצרכים, ואנחנו שואלים – מה יכולתי לעשות עם הבצל היבש הזה?
מצרכים:
4-5-6 ראשי בצל
4-5-6 גזר
….. (אם יש בבית) 1 תפוח אדמה מתוק
2-3 כפות קוואקר, או סולת, או כוסכוס, או גרנולה לא ממותקת.
כף תרכיז מרק, קורט פלפל שחור
אופן ההכנה:
מכניסים לסיר בצל מקולף וחתוך גס וגזר מקולף חתוך גס
ניתן להיות יצירתיים ולהוסיף: עגבנייה שהגיעה לפרקה, פלפל או גמבה או קישוא עייף.
מוסיפים מים ברוחב לב, שיכסה את הירקות החתוכים ויותר, ומכסים במכסה.
אחרי 15 דקות של הרתחה על אש קטנה, מוסיפים את הקוואקר, כף אבקת מרק טבעי!, פלפל שחור ומרתיחים לעוד כ-3 דקות.
אוכלים בתיאבון ומחלימים מיד!