עירום קלאסי, עם חיוך מופלא

הצילום האוריגינלי צולם על ידי ב-24 יוני 1976

ימים אחדים אחרי היום הארוך ביותר בשנה (21 יוני), יום שחגגנו ב-סטונהנג, אנגליה, 1976

Photo taken in Stonehenge, England – 47 years ago

מאז הימים ההם, בהם למדתי בגיל 16 ב״מכון אבני לאמנות״ רישום עירום מעניין ומרגש אותי. אהבתי את שעורי הרישום באבני. באותם ימים המודל היתה ורָה, דוגמנית ידועה, שכל הציירים בעת ההיא אהבו ורצו לצייר אותה.

בסיפור שכתבתי ״מודל עירום״ (עדיין לא פורסם), אני כותבת חוויות משיעורי העירום, כשלמדתי במכון אבני לאמנות ב-1960.

״…באחד הימים הגעתי לשיעור ׳רישום עירום׳ וכדרכי התמקמתי בשורה השנייה, ליד חברי הטוב גדעון גכטמן.* הכיתה היתה צפופה כתמיד. העמדתי על כַּן הציור משטח עץ בגודל 1/2 גיליון, הצמדתי אליו ניירות ועל שרפרף לצדי הנחתי את כלי הציור – עפרונות, פחם ומחק. העסיקו אותי סוגי הפחם החדשים שקניתי באותו יום והייתי מרוגשת מההזדמנות להשתמש בהם לראשונה. ואז שמתי לב שהאנשים סביבי כבר החלו לרשום. זזתי ממקומי מאחורי הכַּן כדי לראות את המודל ולתדהמתי גיליתי גבר עירום.

״מיד חזרתי אל מאחורי הכַּן ונצמדתי אליו, כדי לסגור את שדה הראייה שלי. מימי לא ראיתי גבר עירום לפני כן. ניצבתי מאחורי הכן כמו בול עץ ולא זזתי, אבל נשימתי היתה מואצת. כעבור רגעים ארוכים הצצתי שוב אל עבר המודל, כדי להבין מהו הדבר שאני רואה: איברים אינטימיים של גבר – שק אשכים כבד וקנה המשתרבב מטה. שיערו של הדוגמן היה אדמוני, ג׳ינג׳י, ואף סולד וחצוף הוסיף למראֶהו טוויסט סוריאליסטי מבחינתי. חזרתי לעמוד דום מאחורי הכַּן ולהפנים את מה שראו עיניי.

״ידעתי שנגמרו התירוצים ועלי לעמוד מול הדוגמן ולהתחיל לרשום. יצאתי לאט ממחבואי. הבטתי ולא היה לי מושג מאַיִן להתחיל. איך אצייר גבר עירום? צורת הכתפיים שונה… הראש מחובר אחרת לצוואר… האנרגיה שונה… והמידלדל הזה… והשק…

״גופה של ורה עלה בזכרוני; עגול, זורם, מושלם ממש. צורתו רכה ומשובבת נפש. אפילו תנועות הידיים של ורה עם הסיגריה הנצחית בפיה כבר לא הפריעו לי. לרשום גבר זה דבר שונה לגמרי.

״גדעון גכטמן* חברי הטוב שעמד לידי הביט בי ואמר: ׳לאמן המודל הוא כלי. הרישום מבטא את הלוך הרוח שלךְ כאמנית. את יכולה לצייר דרכו את עצמך ואת רעיונותייך. זו דרך טהורה ואינטימית להעלות נושאים שאת רוצה להתנסות בהם. אפילו לברור אסכולות ולהתמקד בהן. לרשום עירום זה אומר – לסרוט את הנייר בכאב שלךְ׳.לאחר שראה שהתחלתי לרשום הוסיף: ׳ברישום מודל עירום אתה מבטא את תמצית עצמךָ. את בבואת הפנימיות שלךָ׳״.

״בחן האופייני לו, גדעון חזר לכַּן הציור שלו. דיבורו האיטי, האבהי, נעימות קולו והחום שהקרין הקסימו אותי. רציתי להתחכך בו. להיבלע יחד איתו באָאוּרָה של הקובלט שהקרין.

״׳הג׳ינג׳י הזה יכול היה להיות המודל לציור של רמברנדט ב׳דוד ושאול׳״ הוסיף גדעון, ״אבל לזה כדאי להביא לו נבל…״ החיוך האלכסוני שלו חזר והפציע. ׳נראה שגם המודל של מיכלאנג׳לו ל'דוד' היה ג׳ינג׳י…׳״   

״באותו יום לא הצלחתי לצייר. הפחם להט בידי אבל היא לא זזה. תגלית העירום הגברי הסעירה אותי. ״צריכה להתרגל… עירום גברי…״ 

• גדעון גכטמן 1942 – 2008, אמן ופסל ישראלי. יצירתו ניהלה דיאלוג עם נושא המוות בביוגרפיה האישית שלו ועסקה גם בנושאים פוליטיים וחברתיים, לדוגמא המיצב ״עבודה עברית״ (1975).

כמה מילים על הצילום המיוחד הזה: הגענו חבורה גדולה של אנשים מלונדון, באוטובוס פרטי של פֶּט. הגענו לחגוג את היום הארוך ביותר של השנה ב-21 ביוני, ב-סטונהנג, אנגליה, 1976

התמקמנו בסביבות האבנים העתיקות בסטונהנג׳ באוהלים, וירדנו כל יום להתרחץ בנהר. הכל היה מאורגן ללא אומר וכל אחד עשה למען חבריו בשקיקה ובאהבה. המשפחה שלנו בישלה בסירים ענקיים מרק עדשים וחילקנו לכולם. אחרים עשו קפה ותה. להקות הגיעו מכל רחבי אנגליה וניגנו יום ולילה. הכל היה בחינם וניתן באהבה ולטובת הכלל.

שמרנו על פרטיות האנשים ולא צילמנו. ברגע נדיר אחד ראיתי אישה עם חיוך מופלא יוצאת מהנהר. הוצאתי את המצלמה הקטנה וצילמתי (ברשות) צילום נדיר אחד בלבד. 24 יוני 1976.