Categories
איכות חיים אמנות הרהורים ריגשי שיחת היום

הסתגלות Adaptation

תכונות תורשתיות של האדם שהשתכללו מדור לדור הן הסוד ליכולות הישרדותו, זאת על-פי רעיון הברירה הטבעית של צ׳ארלס דרווין.  

בקיצור : הסתגלות

בימים טרופים אלה, כשאנחנו נמצאים במרכזה של ״מכת הקורונה״, ברור לנו שהסתגלות למצב החדש, היא המפתח להישרדותינו.

התעסקתי ברעיון ההסתגלות וחיפשתי דרך להפיכתו ל-וויזואלי. הסתגלות זו יצירה שאפשר לגעת בה, לשנות את נפחה ומראָה.

״הסתגלות״ – סגור

משטח עץ, רצועות ברזל, ברגים, צבע שמן   גודל: 60 ס״מ * 90 ס״מ בימים אלה היצירה עברה ריענון והתחדשות, כיאה להיותה נושאת את דגל ההישרדות וההסתגלות.                                 

״הסתגלות״ זו יצירה שבאה להמחיש את המיידיות שבא אנו נדרשים להסתגל בחיינו. משהו רגעי שמשתנה, שהופך למשהו חדש, שהופך להרגל, להתנסות חדשה. מצב חדש.

הצבע האדום – סמל לנחישות, לאומץ, לכוח. צבע של מהירות ואנרגיה. צבע הדם. צבע של יופי. צבע סקסי. כל התכונות הנדרשות להסתגלות.

״הסתגלות״ – פתוח

הסתגלות אינה בהכרח מורכבת מפעולות שצריכות לבלוט חיצונית. השינויים קטנים ויציבים. עבודה עצמית, מִרכּוּז, כוח רצון, הצבת מטרות, הצבת כוונות. פרי ראייה לתווך ארוך. שליטה עצמית. שאיפות. שאיפות לשלימות. פשטות. יופי.

בניית העבודה נשמכה זמן מה, אך היא הושקה ב- 22 בינואר 2014.

בזכות יכולות ההסתגלות, ההישרדות שלנו היא זינוק למחוזות חדשים, לעוצמה, להתפתחות ועלייה מתהומות לשחקים.

בזכות יכולות ההסתגלות שלנו, הרצון לחדש, להתחדש, להגשים, להצליח, ולשרוד – אנחנו מגיעים להישגים ומתעצמים.

Categories
איכות חיים אמנות בריאות הרהורים שיחת היום

נחיתת הקורונה – Corona

הקורונה הגיעה ושינתה סדרי עולם.

אמנם לא השתנו סדרי בראשית, אך נטרפו הקלפים והסדרים בעולם שהיינו רגילים אליהם השתנו והעולם נראה ומוצג במערומיו.

הננו רואים שברוב ארצות העולם, מערכות הבריאות קורסות, לא מכסות ומגינות על התושבים בעת מצוקה ואסון.

לו יהי זה סמל ואות לעתיד להתארגן מחדש ולטפל ב״מחלות״ הללו של ״הקורונה השלטונית״ ובכל ההשלכות שהקורונה תביא עלינו, ושלא חזינו מראש.

נחיתת הקורונה – בתהליך עבודה. עץ, מתכת, שמן

העולם נמצא במצב של ריסט – Rest

מהיכן הופיעה? למה בעת הזו? מי ימות ומי לא? תשובות מדויקות אין לנו עדיין, אבל כל העולם מתכוונן מחדש ומשנה מהלכיו. בינתיים כולם לוקחים צעדים אחורה ומתכנסים מתוך הכרח בפרטיות; מהלכים הפוכים לגמרי בחיינו, ממה שהיו נהוגים ורגילים אליהם עד עכשיו.

ומה מראה הקורונה? במקרוסקופ, כמו להכעיס, הווירוס נראה יפהפה וצבעוני. מראהו מרנין. כמו צוחק על האנשים ועל העולם ועל מזלו הטוב. בהופעה קצרה, הפך את העולם שידענו על פיו.

מאחלת לכולנו בריאות ושמחה, ושנעבור את ״מכת 2020״ במהרה. מחכות לנו משימות פוליטיות סבוכות בארצנו ובעוד מדינות בעולם.

אולי זה קרה כדי שהאזרחים יתעוררו ויגידו לא ל״קורונה שלטונית״!

נחיתת הקורונה – בעבודה

בתקווה שה-Reset העולמי החדש, יעשה בסופו של דבר – רק טוב.

Categories
אמנות כללי פוליטיקה שיחת היום

הלך הרוח בסלון

5 מרץ 2020

בימים אלה אני מציגה את ״הלך רוח בסלון״ בגלריה בן עמי, ברחוב החשמל 12 תל אביב, בתערוכה קבוצתית ״אותי זה מצחיק״, המתקיימת בין התאריכים 5.3.2020 ועד 31.3.2020.

החלון עם התמונות המתחלפות בפתיחת התערוכה

את הרעיון יצקתי ויצרתי ב-2013, ובו תמונות מתחלפות. המראֶה כמו מחלון אמיתי והתמונות מספרות מהרגשותינו ואת ״הנוף״.

התמונות הספציפיות הללו, הן הלך הרוח בחיינו בעת הזו.

מימין: חלון סגור , משמאל: בריאה

מתכת, תריס מעץ ותמונות מתחלפות.  התמונות – הן תמצית הקורות אותנו בבית הפרטי שלנו, וחופף לאירועים הקולקטיביים בהם אנחנו חיים.

עירום

ב-2019-2020 עם 3 מערכות בחירות בזו אחר זו, כשאנחנו נושמים פוליטיקה מהטינים של מנהלי המדינה וראשיה, ונשטפים מהחדשות ללא הרף, היה הכרח להציג את זה ויזואלית – את ״הלך הרוח״.

בריאה, עירום ו-ביבי– אלה הנושאים העיקריים שחיינו מלאים בהם בימים טרופים אלה. הלך רוח פרטי ולאומי כאחד.

ביבי

זו העת המתבקשת, להביא חיוך והומור לאמנות. 

כולי תקווה שהתמונות תתחלפנה ונחזור לחיים שבהם יופי, שלווה ואהבה בין אדם לחברו, יהיו התשתיות העיקריות בחיינו.

חלון סגור: 45 ס״מ * 56 ס״מ. חלון פתוח: 88 ס״מ * 56 ס״מ.

Categories
חיל הים ריגשי שיחת היום

על השם ״דקר״

לפני כחודשיים ימים כתבתי פוסט על שמות תנכיים. הזכרתי את השמות אדם, חוה, אברהם, יצחק, שרה, יעקב, ראובן, דינה, יוסף, ונגעתי בשמות חדשים כמו צוק, ו-איתן  – שמות ״אופנתיים״, שניתנו וניתנים על פי הזמן והמקום. לא הזכרתי את השם ״דקר״, למרות שזהו שם אופנתי גם, שניתן כפרטי וגם כמשפחה, בדרך כלל בהקשר לזכרם של הצוללת ״דקר״ ואנשיה.

דן מנור ז״ל, מתוך סרט השקת הצוללת בפורסמוט. 9 ינואר 1968 (בדקה 3:44 - 3:47)
דן מנור ז״ל, מתוך סרט השקת הצוללת בפורסמוט. 9 ינואר 1968 (בדקה 3:44 – 3:47)

בימים אלה הגיעה הצוללת ״רהב״ בקבלת פנים חגיגית לנמל חיפה, צוללת חמישית במספר, מגרמניה. בחודשים האחרונים היו התכתבויות בפייסבוק, באתר עמותת הדולפין – יוצאי שייטת הצוללות – הצעות למתן שמות לצוללות החדשות. היה מרתק לקרוא ורבים הסבירו את הסיבות למתן הצעותיהם כמו – כריש, תמנון ועד דרור (על שם יוסל׳ה דרור, שהיה מפקדה הראשון של שייטת הצוללות.) השמות היו רבים ומרתקים.

טוטם אינדיאני, שהיה על הצוללת טרם הפיכתה לאח״י דקר 77
טוטם אינדיאני, שהיה על הצוללת טרם הפיכתה לאח״י דקר 77

בטקס קבלת הפנים של אח״י רהב, רם רוטברג, מח״י, הכריז כי הצוללת הששית של צה״ל תיקרא אח״י דקרברור שאינני אובייקטיבית. אך דעתי שונה – צוללת חדשה כדאי שיינתן לה שם חדש עם מזל משלה. השם ״דקר״ צריך שיישמר לצוללת אח״י דקר 77. כבוד לזכרם של אנשיה היקרים שאבדו בלב ים, ולאושר הקצר שידענו כשהיו אתנו. אין צורך בהנצחה במתן שם לאח״י ״דקר״ חדשה, אולי… כשהדור שלנו יילך לעולמו.

ובהקשר לדקר עצמה, היו שאמרו שאי שמירת הטוטם האינדיאני עליה היה חלק מחוסר המזל שלה.

עברו 48 שנה לאובדנה של הדקר (עפ״י התאריך העברי), ואנחנו לקראת ה- 25 לינואר, היום העצוב שייחקק לעד בזיכרונינו.

דן מנור ז״ל בקטע מסרט נדיר באח״י תנין (1963 משוער)
דן מנור ז״ל, בקטע מסרט נדיר, על אח״י תנין (1963 משוער)

Categories
הרהורים על אמנות הרהורים על כתיבה מרקו פולו

About writing "The English School״

 I need some extra courage to expose myself to write about some of the 'adventures' I had in writing my book – The English School… and I did.

In fact, at the time I was busy writing another book (still in my drawer), but one night I envisioned the story of a woman who travels to South America following an add she founds in the Internet. So, for six years, I lived a double life, one of my own, and the one led by the story.

אוקלנד, ניו זילנד Auckland, New Zealand
אוקלנד, ניו זילנד Auckland, New Zealand

My heroine's name was Naomi at first, but in a cruel and unpredictable event (for me), I had to say goodbye to that name and find her a new name. Just before closing my book and sending it to the printers, I realise that Naomi is the heroine's name of a new book just published by Shay Sarid "The Kindergarten of Naomi". Sadly I had to say bye to my Naomi, but luckily I found Daphne, the heroine of my book, which was positioned perfectly in the story. 🙂

The book cover in English, but the book is not translated yet.
The book cover in English, but the book is not translated yet

The book was written just about as a spirit forced me to write it, I'll say with great caution. Chance and Karma are involved in the making of the book, as in the story itself. Another important detail is, the book was born in a far away country, in New Zealand. It is interesting to acknowledge that a book has a life and history of its own, completely independent, with no connection to the story and life of the writer. In my case there is even a country of the birth place, and a date of birth. "The English School" was born in Auckland, New Zealand, on February 8, 2008.

I visited New Zealand as my son Arnon was working on the film "The Warrior's Way". His home was ideal for writing, bright rooms in a luxury apartment, with windows overlooking the leisure boats and harbour of Auckland. New Zealand's sunsets were the most beautiful I've ever seen.

גשר אוקלנד בשקיעה, ניו זילנד Auckland Bridge at sunset, NZ
גשר אוקלנד בשקיעה, ניו זילנד
Auckland Bridge at sunset, NZ

At that time I was writing another book that I began a few months earlier. One night I found myself like in a dream; Physical sensed reality and dream twilight together. And here I come to be in an isolated school in Peru, in South America. Suddenly I was involved in that mystical vision, in the history of a woman who left everything in her home country (Israel), disappointed and discouraged from her life after her husband left her for a younger woman, and I flew with her to an unknown path. Led by her, as she sat on me like a spirit to write her story. I had to move everything aside and write the story of this woman! The English School itself, although was located in a remote area of ​​Peru, universal Anthroposophic ideas were the base of it's teachings, influenced by Rudolf Steiner, the founder and developer of these ideas. The school philosophy conducted me, revealing itself to me slowly and I learned all about it and acknowledged it. I was led forward in the darkness and inside the story by it. My heroine actually pushed aside wildly the book I was writing earlier, and so in full bluster, full awareness and curiosity we speed together, devoted myself to it, and to her.

פרחי הקנטוטה, סקיצה ראשונה Cantuta Flowers
פרחי הקנטוטה, סקיצה ראשונה
Cantuta Flowers, first draft

Passive responsiveness and dedication became like an obsession, it pre occupied me full time day & night. Every day after reading the pages I had written the day before, I was barely satisfied, but the story grew and evolved in joy, and it was thrilling.

I realise I wrote some wonderful manifestations, the plot developed well and the language was rich. Writing and repairing; Writing, erasing and correcting and writing again. Weaving the story in words and language was slow task and precise, putting extra attention to the safeguarding of sound, like in music with it's own rhythm.

Humbly and modestly I'll say with great respect to the writer Shay Agnon, that I identify with him – he who said – he was happy about every page he writes using the Holy Old Hebrew language "…And I will give my soul away for it!" And I clung to this idea, knowingly or not.

ציפור שיר בשמורת האי רנג׳יטוטו, בניו זילנד, Rangitoto Island NZ Photo: 8 Feb. 2008
ציפור שיר בשמורת האי רנג׳יטוטו, בניו זילנד, Singing Bird, Rangitoto Island NZ
Photo: 8 Feb. 2008

So much for today. I will continue to tell you all about the wonders of my writing expedition next time.