מצב חירום מתקיים בישראל ללא הפסקה מיום הכרזתו, ב – 19 מאי 1948
מצב חירום נותן בידי הכנסת או הממשלה את הסמכות לאפשר לממשלה להפעיל הסדרים ייחודיים – תקנות לשעת חירום, לעיתים תוך פגיעה מידתית בחירויות יסוד. החוק אינו מגדיר תרחישי ייחוס אשר בהינתן התממשותם יאפשר לכנסת או לממשלה התקנת תקנות לשעת חירום. (ויקיפדיה)
בזמנים קשים אלה של הפיכה שלטונית – בעת של שינויים דרמטיים במשטר ובחוקים בישראל, כולם נאחזים בסמלים. דגל ישראל כחול לבן ובמרכזו ׳מגן דוד׳ הפך לסמל ההמונים. כולם נושאים דגל ויוצאים לרחובות.
ישנה אפילו תחושה שהדגל ו-מגן דוד יגנו על העם בעת צרה כמו בתקופת המקרא. ואכן, צעירים נראו אוחזים מול פניהם את הדגל העשוי מבד פשוט כ״מגן״ מפני זרנוקי המים העצומים שהתיזו לעברם.
הדגל ו׳מגן דוד׳ שהוא הסמל ״המגן״ – הגנה מטאפיזית על העם וכלי פיזי לביטויהמחאה
ה"אקונומיסט", אחד העיתונים החשובים בעולם, משתמש ב׳מגן דוד׳ כסמלה של ישראל. פרסם שער חריף נגד הרפורמה המשפטית בישראל, עם הכותרת "האם ביבי יפרק את ישראל?"
שלבים בעבודתי: רישומים ואחר כך חיפוש אחר משטח עץ מתאים כדי להרכיב עליו את ה׳מגן דוד׳ האזוק, כמו בחיינו. המגן דוד מורכב מעץ פשוט.
חיפוש אחר הצבע הכחול המתאים ביותר והתאמת גודל ה׳מגן דוד׳
גווני האפור מייצגים את מצב האומה והסבל האישי של כולנו בימים טרופים אלה.
בעת הזו ובזמן הזה ה׳מגן דוד׳ והדמוקרטיה לכודים על-ידי כוחות רשע
אנחנונמשיך להפגין !
לא נוותר על הדמוקרטיה, לא נוותר על החופש האישי ועל החזרת הכבוד וגאוות סמל החופש היהודי – ה׳מגן דוד׳.
לא מאמין למראה עיניי. אני פותח רדיו. החדשות ברדיו מבעיתות עוד יותר.
הגפתי את החלונות והדלתות.
מבעד לחלון אני רואה את סווטה.
האם זה יתכן שזו היא? היא עומדת זמן מה מול החלון.
אני קם ממקומי לראותה והיא נעלמת.
האם זו היתה סווטה שלי?
התחלתי את הציור ביום ששמעתי את החדשות "החלה מלחמה באוקראינה". 24.2.2020.
תפסתי את הבד הראשון שנקרה בדרכי ועשיתי עליו סימנים צבעוניים מהירים. סקיצה ראשונית.
אני יודעת מה ראיתי ומה הרגשתי.
ראיתי את הווילונות האדומים בסלון שלו, את זר הצבעונים היפה, את שולחן העץ הקטן. ראיתי גבר בגיל העמידה יושב קפוא על הכורסה שלו, לאחר ששמע וראה את החדשות. ואז ראה את סווטה ליד החלון. הוא קם מיד, לראות אותה מקרוב, אבל היא נעלמה.
נזכרתי לאחר מכן, שראיתי בחלון צללית פנים, דמות לא ברורה אשר נשקפה מהחלון, מאחורי כתפה של סווטה.
האם זו היתה השתקפות הגבר בגיל העמידה שישב בסלון ביתו, ודמותו השתקפה בחלון, כאשר קם מהכורסא ועמד מולה?
או שזה היה איש אשר ליווה את סווטה ועמד מאחוריה.
ציירתי את פניו של הגבר שהשתקפו בחלון, זה הרגיש לי נכון.
חשבתי שסיימתי את הציור, ועזבתי אותו לזמן מה.
עם הזמן בפברואר 2023, שנה אחרי התחלת הציור, היה לי ברור, שהיה רגע שסווטה הסתכלה ישר קדימה, הסתכלה ישירות אל פני האיש והוא הביט בה.
היה מפגש ברור – פנים אל פנים של השניים, לשבריר שנייה, ואז היא נעלמה.
פתיחה: בית האמנים, אלחריזי 9 תל אביב, יום חמישי 29 ביולי 2021 בשעה 19:00 אוצרת: אירית לוין
על התערוכה: (22/07/21) חנה דרורי קשי https://tinyurl.com/4uuf7xvw
על עבודותיה של נורית מנור בתערוכה "מודל – רשמים".
התערוכה ״מודל – רשמים״ בבית האמנים פותחת חרכי הצצה לרישומים ולציורים של מודל עירום – רישום קלאסי, השגור שנים רבות בבתי ספר לאמנות, בקבוצות ובכיתות, בסטודיו במפגש אינטימי של צייר מול מודל או של כמה אמנים העובדים מול מודל כל אחד בגישתו לנושא. רישום המודל על הנייר מאפשר תרגול יד ועין, לימוד והתבוננות. לעיתים הוא נותר בוסרי; פעמים משמש סקיצה או רישום הכנה המקדים לציור – טיוטה למחשבות ותחושות שיתורגמו לקו וצבע.
המודל הנשי כמושא ראייה הניב אצל מנור סדרות של עבודות עוד בעבר. לדבריה "רישום מודל הוא תמיד אתגר בשבילי, מרענן את החושים ומעורר השראה, על אחת כמה וכמה רישום מודל מהיר". בתערוכה מוצגים שני מקבצי עבודות: באחד המוקד הוא פני המודל, האחר הוא רישומי עירום מהירים על גבי מגזין בנושא מגדר.היא עובדת על כמה סוגי נייר ורושמת באמצעות דיו, פחם, צבעי אקריליק ופסטל – חומרי יצירה שהיא נושאת איתה למפגשי הרישום.
במקבץ פני המודל הדמויות הנשיות מתועדות על נייר חום ולבן מכמה זוויות. מרביתן אינן מישירות מבט – מבטן חתום מעט, מרוחק, פונה לצד, הן אינן נותרות אנונימיות – שמן הפרטי מצוין על הנייר לצד התאריך שבו צוירו.
רישומי העירום המהירים נוצרו על גבי דפים של המגזין "ארטאפקט" (ARTEFACT), גיליון בנושא מיניות ומגדר שרכשה באקראי בלונדון. הכיתוב, הדימויים והסמלים סיפקו לה השראה. חוברת זו בנייר משובח, במידות מחברת, הובאה אף היא למפגשי המודלים: "שלפתי אותה רק כשצדו את עיני – המשהו הפראי, הראשוני, בתנוחה ובמראה המודל… היד נעה במהירות, העבודה צמחה כמו מעצמה, רצה בין קצוות משולש – בין מראה המודל והקשרים חזותיים שהיו מודפסים בחוברת ובין התחושות שלי". בקומפוזיציות שנוצרו מונצחות הדמויות במגוון מצבים ותנוחות לצד המוטיבים והטקסטים במצע, הנגלים ונסתרים בין קווים וכתמים בצבעוניות מרצדת ובוהקת.
תנוחות המודל המשתנות בפרקי זמן קצרים קצובים, מכתיבות פעולות ציור מהירות. הסגנון מתהווה על פי קווי רישום משתנים: מינימליים, אקספרסיביים ויצריים, המנסים ללכוד מהות חמקמקה. הטכניקה והתכנים אינם נקבעים מראש אלא נבחרים אינטואיטיבית לפי הלך הרוח האישי, הדינמיקה שנוצרת במפגש עם המודל, והאווירה בסטודיו. "מזג האוויר של האנשים העובדים סביבי מוקרן כמעין חוויית־על שמטביעה במידת מה את חותמה עליי ועל העבודה."
פתיחה: בית האמנים, אלחריזי 9 תל אביב, יום חמישי 29 ביולי 2021 בשעה 19:00
כאזרחית מדינת ישראל, כאמנית וסופרת, ואלמנת איש צוות הצוללת אח״י ״דקר״ – דן מנור ז״ל, מבקשת ממך ראש הממשלה – להכריז באופן גלוי ומיידי על פתיחת ועדת חקירה בנושא הצוללות.
אי פתיחת ועדת חקירה בנושא הצוללות – הוא כסרטן בלב העם, שממיט קלון ואסון מוראלי ואמוני על כולנו.
כאלמנת איש צוות דקר, מבקשת לפתוח מיד בחקירת נושא הצוללות, כדי שסוף סוף עם ישראל, חיל הים, המשפחות השכולות והאזרחים יוכלו לבטוח בראש הממשלה שפועל למען הצדק והחתירה לאמת, ולא מטעם אינטרסים מפלגתיים או אחרים.
אם חס וחלילה יפול אסון עלינו או מלחמה, מבצע וכו׳, אמון הציבור הוא ראש וראשון בחשיבותו.
רק ועדת חקירה תחזיר את אימון הציבור במנהיגיו. אי אפשר לטאטא נושא חשוב זה ״מתחת לשטיח״, כשיש עדויות של מפקדים ואנשים בתפקידים רמים לאומיים מן העבר ובהווה, שחוזרים ודורשים ועדת חקירה. פתיחת החקירה וניהולה ביושר, יחזיר את אמון הציבור בראש הממשלה על שריו וחברי מפלגתו. ההחלטה היא לא מפלגתית, החשיבה וההחלטה צריכה להיות מנהיגותית!
כראש הממשלה של מדינת ישראל, מבקשת בשם ילדיי ומשפחתי, כמו זו גם תקוות האזרחים כולם – פעל ואשר הקמת ועדת חקירה ממלכתית בעניין הצוללות.
עלרישומים וציורים של מודל עירום – פרי עטה של האמנית הרב-תחומית נורית מנור , אשר נכללו בתערוכת יחיד בבית האמנים, ברח׳ אלחריזי בתל אביב, שאצרה אירית לוין.
נורה־נורית מנור, עוסקת באמנות פלסטית ובכתיבה כבר כמה עשורים. היא החלה את לימודי הציור עוד בנעוריה במכון אבני לאמנות בתל אביב; שניים מהמורים שהשפיעו עליה ביותר היו משה מוקדי מיוצרי הזרם האקספרסיוניסטי באמנות הארץ-ישראלית ויחזקאל שטרייכמן, מהבולטים שבאמני ההפשטה בציור הישראלי ומראשי קבוצת "אופקים חדשים".
בסטודיו שבביתה חוברות ומחברות שרכשה בנסיעותיה בעולם. בחלקן היא רושמת ומתעדת רשמים ממסעותיה; אחרות הן מעין יומנים לרעיונות אמנותיים שפיתחה.
בהיותה אמנית העוסקת גם בעיצוב גרפי לצד ציור וכתיבה, יש לה קשר למילה הכתובה, לאותיות, לטיפוגרפיה שלהן ולטיב הנייר. "האותיות והטקסטים משמשים כזרז ודוחפים קדימה את היצירה. גם אם בתום העבודה הם מכוסים לגמרי בצבע חדש, הטקסטים טבועים שם, כמו מרשרשים, מתלחששים מלמטה ומשפיעים", היא אומרת.
נשים. רק נשים מוצגות בתערוכה החדשה והקסומה שלה ״מודל – רשמים״ (אוצרת: אירית לוין). חלקן בעירום, חלקן עם מבט מעורר חשיבה, בחלקן מוצג דיוקן פניהן וחלקן מוצגות דווקא מן הגב, ללא מבט וללא תווי פנים.
חלק מרישומי העירום המהירים (כמו הציור הנ״ל) נוצרו על גבי דפים של המגזין בנושא מיניות ומגדר שרכשה באקראי בלונדון. הכיתובים, הדימויים והסמלים על דפי המגזין סיפקו לה השראה ומצע פיזי לציור.
״ארטאפקט״ מגזין עם רישום מהיר(ARTEFACT)
״רישום מודל הוא תמיד אתגר בשבילי, מרענן את החושים ומעורר השראה, על אחת כמה וכמה רישום מודל מהיר", אומרת מנור.
מנור היא אלמנת הצוללת "דקר". האובדן הגדול של בעלה רב סמל דן מנור, שינה את חייה והשפיע על יצירותיה.
היא תמיד אהבה ליצור, לכתוב ולצייר, אך עם טביעתה של הצוללת, האמנות הפכה כלי בידיה לשמירה על עוצמות הגוף והנפש. בשנות השבעים, לאחר שהתאלמנה והיא בת 24 ואם לילדים, היא יצאה לדרך של חיפוש עצמי ולמדה ציור ואמנות בקולג` ריבנסבורן, בלונדון. מאז, האמנות מהווה עבורה כלי ביטוי לעולמות הנפש העמוקים שלה.
עם שובה ארצה, נופי הנגב כבשו את לבה והיא עבדה ויצרה בערד והייתה ממקימי כפר האמנים בעיר הדרומית.
היא ציירה במהלך שנות חייה מאות נשים, וכשהיא מציירת את גופן, מתבוננת עמוק עמוק אל תוך נפשן. כל אישה היא בבחינת סיפור, כל מבע פנים או תנוחת גוף מגוללת את סיפורן האישי. כולן נשים שעברו דרך ארוכה בחייהן, אצל חלקן מוצאים סבל, באחרות רואים את האור. כל מתבוננת (וגם מתבונן) בציוריה תוכל לפגוש את עצמה, את חוויותיה, שמחותיה ואפילו כאבה האישי בתוך גופן של אותן מודליסטיות שנרשמו וצוירו.
נורית הציגה בתערוכות רבות במהלך חייה, גם תערוכות יחיד וגם תערוכות קבוצתיות, אבל זו חשופה ביותר. היא ציירה ויצאה לפי תקופות, לפי חוויות אישיות ואירועים בחייה. אבל כעת זה אישי וחשוף.
בקרוב עומד לצאת ספרה החדש "אפרודיטה בחוף מציצים", ספר המאגד סיפורים אנושיים על החיים, סיפורי הרפתקאות, עם מוסר השכל, מצחיקים וסיפורי זן. בתקווה שהסיפורים יעלו את המוראל לקוראים החדשים.
התערוכה הוצגה בין 29 יולי ועד ה-21 באוגוסט 2021, בבית האמנים – רח׳ אלחריזי 9, תל אביב.
הספר ״אפרודיטה בחוף מציצים״ נמצא בחנויות סטימצקי, צומת ספרים, תולעת ספרים ועוד + ובדיגיטלי