תגית: תל אביב

• תערוכת יחיד: נורית מנור
• בית החייל, תל אביב
• ינואר 1980

הטקסט נכתב בשנת 1980, למחרת פתיחת תערוכת היחיד בבית החייל. 

תערוכת ציור מהי? יש לכך תשובות והגדרות רבות, כמעט כמספר האסכולות לציור ומגווני התנועות והזרמים, אך ההגדרה העיקרית והנפוצה ביותר היא – הבעת רוחו של האמן על חוויות ויזואליות, רעיונות, תחושות רגשיות, דעות והשקפות עולם – המוצגות במשטח דו-מימדי.

בתקופות קדומות יותר, מקומו של האמן היה ברור ועמד בחלק העליון ביותר בסולם ההיררכיה הממלכתית / קבוצתית / שבטית. הציורים היו למטרת השמה ויזואלית של סדרים בשלטון ו/או סדרים והוראות בענייני דת ובסדרי החיים והמוסר בקבוצה המדוברת, כמו גם מיקוד והבאת תובנות ביחסים בין אדם לחברו, בין האדם לסביבה, לטבע וכדומה.

לדוגמא אצל הטיבטים, עד היום האמן הוא איש סודו ויועצו של הנזיר הבכיר – המנהיג הרוחני והשופט, והציורים הם צורות ויזואליות עם סמלים, שבהם יש הנחיות סדורות להתפתחות הנפש, למדיטציה ולקִרבה לשלמות רוחנית. 

בציור המודרני, במבט ראשון, ישנה הרגשה שהצייר המודרני הינו ״האינדיווידואליסט״ (בה׳ הידיעה). והמקטרגים אפילו טוענים: צייר לא מצייר לפי צרכי החברה ״אלא לפי מה שבא לו״, לפי צרכיו האישיים.

ואולם במבט שני, גם בציור אבסטרקטי הבעיות העיקריות המשתקפות בציור הן חברתיות עם פרוט יחסיו של האמן לחברה ולסביבה. תיאור ייסוריו של האמן גם הוא נפוץ באמנות מאז ומעולם, מובא בדרך כלל בהסתר, אך יחסו של האמן לסביבה המשקפת את החברה בה הוא חי ויוצר, יהיו העיקר. סגנונות וזרמים מסוימים משקפים ביתר עצמה את התקופה, תנועות רעיוניות והשקפות פוליטיות (לדוגמא, דאדא). באמנות גבוהה, הבעיה שנוצרת היא – קריאה/הבנה; כלומר, קריאת ״החומר״ על-ידי הצופה, שלא תמיד יש לו את האפשרות והכלים לקריאה ישירה של הנושא המדובר (ציור/פסל). בקריאה והבנת אמנות כמו בקריאה אחרת, קיים הצורך בלמידה; ואילו למידת הקריאה של שפת הציור – רבים מאתנו לא אומנו בכך.

בעבודותיי המופיעות בתערוכה באתי ביודעין לקראת הצופה עם רצון להקל את ״הקריאה״. למרות שיש לי נטייה וקרבה לאבסטרקט מבחינה רעיונית, אך היות והנושאים המובאים הם לאו דווקא אישיים-פרטיים אלא עוסקים במסגרת המורחבת של הפרט – אני, אתה והחברה, הציורים מובאים בצורה ויזואלית, ריאלסטית כמעט. גם שְמות העבודות עומד באותם הקריטריונים, ולא נקראים – קומפוזיציה מס. 1, 2, 3 וכו׳ כמקובל היום, אלא בשמות ישירים לנושא. 

בליטוגרפיה מאוד פשוטה וסכמטית (עבודה מס. 25), הנראית כרשת כבישים מסועפת מופיעה המילה ״Park״ (גן) ושם העבודה ״חירות בכרך״. קשה שלא להעלות חיוך מר על השפתיים למראה הקשר הישיר שנוצר בין ״החירות״ בכותרת העבודה, החירות הפיזית שלנו בכרך ובין מראה ריבוע הירק היחיד בסבך הספגטי של רשתות הכבישים, שכולנו חנוקים בו בכל כרך המכבד את עצמו.

בדומה אך שונה, בתמונה הנקראת ״השתקפויות על בתי זכוכית״ (עבודה מס. 35), ניגשתי לנושא בצורה קונקרטית. למרות שמדובר בהשתקפויות על זכוכית ועל-פי הכותרת ״מצפים״ לעבודה חלקה, או משהו המזכיר זכוכית והשתקפות, והנה בפועל נתקלים בתמונה כבדה, עם שכבות שמן ובנויה מאוד בחומר, כשהשמש שמשתקפת אלינו היא מרובעת, ומופיעה באטימות מחוספסת. השמש המרובעת היא חלק מקומפוזיציה המורכבת ממשטחים שחורים חזותיים, העומדים בניגוד גמור להשתקפות האור באדום והכתמים הבהירים.

לימודי בארץ ובחו״ל, כללו גם 5 שנות לימוד בלונדון ותואר BA באמנות, הובילו אותי לדרך שבה אינני ניגשת לעבודה בהיסח הדעת. כל עבודה מתוכננת ובנויה בצורה שיטתית, החל מבחירת הנושא והמשך בבחירת הטכניקה והחומרים הנבחרים לעבודה המדוברת. 

בשנתי האחרונה ללימודי בלונדון, השנה כולה הוקדשה לנושא אחד, זה כלל – הכנת עבודות (פיזיות), שיחות, כתיבה, צילום, מפגשים חברתייים ופעולות אחרות, וכולן עסקו בנושא – ״נגד מלחמה – Anti War״. חלק מהעבודות כללו יציקות ברזל גדולות מאוד – סימלו את כלי המלחמה. הנושא המרכזי הנוסף ״הדגל – The Flag״ (סימבול הלאומיות), עוּבד על כל צורותיו. דגלים נוצרו מחומרים שונים, החל מפיברגלאס ועד למשטחי בד באורך של 40 מ׳.

יצרתי גם דגל ייחודי נוסף – ״מניפסט אנטי מלחמתי״ ובו טקסט באנגלית ובעברית על מהות הדגל עבורי. (בתמונה למטה נראה חלק מהדגל, יושב בתוך קופסת זכוכית).

העבודות בתערוכה מופיעות במגוון טכניקות; ליטוגרפיות, ציורי שמן, תמונות נוף באקריליק, הדפס צינק, אך הרוב היו הדפסי משי במגוון נושאים ושיטות עבודה. 

כל טכניקה מותאמת לנושא המדובר בעבודה, אך לעיתים בניגוד גמור. 

הנושאים והרעיונות הספונטניים מופיעים בהדפסי משי. בחרתי בשיטת עבודה זו בהיותה ישירה, עם אפשרות של הדגשה בצבעוניות מגוונת ומצד שני מוקירה תמיד את המקריות. 

דבר חשוב נוסף בהדפס משי הוא הקצב – העבודה נעשית ״בספיד״; הדבר בא לידי ביטוי גם תוך כדי העשייה וגם בתוצאה – כשהיצירה או חלקים ממנה נולדים תוך כדי העבודה. וכך חלק גדול מההדפסים הם יחידים.

בסדרת הפורטרטים (עבודות מס. 6, 7, 8, 9) – אלה רישומי הבעות פנים, אשר מופיעות בחלקיק שנייה על פניה של אישה, והן משקפות את הטיפוסים השונים המרכיבים אישיות אחת. 

באותו נושא של התפצלות ״הטיפוסים״ באישיות אחת, הוצגו 3 תמונות שמן – פורטרטים אישיים שלי (עבודות מס. 32, 33, 34). החומר שנבחר – צבעי שמן, על בד. הבחירה היתה מכוונת עם הרצון לעבודה ממוקדת ואיטית. בפורטרטים רציתי להביע טיפוסי יסוד נוספים של ״הדמות המרכזית״ (אני), תוך התמקדות בדקויות, בהשתקפות, במגוון גוונים והדגשה גם על הדברים שקורים ״מתחת לפני העור״. בהתפצלות ה״אני״, היה לי גם את הצורך להביע פרספקטיבה וראייה לעתיד של הדמות. (עבודה מס. 32 המופיעה למעלה, היא הפורטרט שהיה עכשווי בעת ציור סדרת הפורטרטים ב-1977)

תמונה עליונה – פרפרים סטונהנג׳, הדפס משי, 1976