קטגוריות
ספרים שלי

על ספרי החדש:
״אפרודיטה בחוף מציצים״

ספר סיפורים חדש, של נורית מנור

הספר יצא לאור ב- 26 לאוגוסט 2021, בהוצאת אקליפטוס, הגיע לחנויות אחרי החגים ב- 4 לאוקטובר 2021

על הספר:

ב״אפרודיטה בחוף מציצים״ נורית מנור רוקמת סיפורים מסוגים שונים – מצחיקים, בעלי מוסר השכל, פנטזיה, נוסטלגיה, אוטוביוגרפיה והרפתקאות. כל סיפור מושך אותך לכיוון אחר ולזווית אחרת ושונה של החיים. ישנם סיפורים קטנים המתפתחים בצעדים חרישיים, ויש סיפורי מסתורין, יש סיפורים פיוטיים ויש סיפורי זן. 

כל סיפור מלווה באיור, תחריט או צילום, המביא פן ויזואלי לטקסט, מעשה ידי הסופרת.

חורשת האקליפטוס, רישום, 2019

צעיר מגיע לחוף מציצים בתל אביב ופוגש את אפרודיטה. צעירה מטיילת בהודו וחווה פגישה יוצאת דופן. בסיפור אחר צעירה זועקת זעקה אוניברסלית בשם השותקים. יש סיפור על עוז נפש של אישה באברבנאל, נסיעה לפסטיבל מוזיקה בדרום צרפת ועוד. 

הקיפוד והנץ, איור לסיפור ״עזה כמוות אהבה״, חיתוך לינוליאום, 2017

הסיפורים קורים בישראל ובמקומות שונים בעולם, והקורא נטמע בנוף המקומי, ברעיונות, בקצב ובחוויות הגיבורים, ונושם סיפורי חיים אמיתיים. 

בודהה על הגנגס, שמן על עץ. ציירתי בצריף הספרייה באשרם מהטמה יוגה ברישיקש. 2016

החוט המקשר בין כל הסיפורים – אהבת אדם, קבלה אנושית, יד המקרה ומסתורי הגורל.

ציור. דיו שחור על נייר. ציור לסיפור ״מפגש בתלת-ממד״. 2020

נורית מנור, סופרת ואמנית רב תחומית.

השנה הציגה תערוכת יחיד ״מודל – רשמים״ בבית האמנים ברח׳ אלחריזי בתל אביב, אוצרת: אירית לוין. ב- 29.7.2021 – 21.8.2021

וספרה השלישי יצא לאור

ספרה השלישי״אפרודיטה בחוף מציצים״ (2021)

ספריה הקודמים הם ״האביב הקצר של גרטה גרבו״ (2005) ו״בית הספר האנגלי״ (2013) חתום בשם עט נורה לוי, שם נעוריה.

עיצוב הספר, עיצוב כריכת הספר ועיבוד הציורים והאיורים: זוהר מנור-אבל

רישיקש, חיתוך לינוליאום, 2019
עטיפה פנימית

קטגוריות
אמנות הרהורים הרהורים על אמנות ריגשי

ציור, יצירה – חיפוש והרפתקה אל תוך האמת הפנימית

מוזר ומפתיע אותי כל פעם מחדש שלצייר, ליצור – הינו חיפוש אל תוך האמת הפנימית.

ויחד עם החיפוש, בצמידות אליו, קיים יצר ההרפתקנות!

חיפוש והרפתקנות, הם חלק אינטגראלי ביצירה, כי הרי אנחנו יודעים היכן ״הדרך״ מתחילה אך לא יודעים היכן ואיך הדרך מסתיימת.

בריאה, הולדת העולמות

וכך, בשלהי 2014, נתתי לעצמי דרור – ללא פחד וללא תוכנית מראש, ללא גבולות, ללא מגבלת זמן, ללא מגבלות צבע, לא היו לי החלטות לגבי הצבעים הדומינטיים, העניין העיקרי היה – ״להתפרק״ על הנושא שנקרא – בראשית. לשפוך את התחושה הראשונית שלי של האירוע השמיימי. של ה-בהתחלה… של בראשית.

זוכרת דבר אחד מהאירוע הזה – סחרחורת! הייתי להוטה להביע, לוהטת מהרצון להביא את התחושה הראשונית שדמתה להקרבה, הייתי שקועה ביצירה וחשתי סחרחורת. 😮 יצרתי כמו שאומרים, מהבטן.

ברגע שנתתי דרור לעצמי, נכנסתי למעין אקסטזה והצבעים עצמם הובילו. ציור עליון – בראשית, היבקעות האור, והשני – בריאה, הולדת העולמות.

ציורי מערות בני 40 אלף שנה ויותר. ויקיפדיה

מבחינתי, תמצית החיים מתבטאת באמנות ואי אפשר לנתקם האחד מהשני.

משחר האנושות התחושות האנושיות הראשונות התבטאו כציורים על הקירות במערות.