זה מהמם אותי איך היום נפתחים בתי ספר וכל מה שצריך זה שרותי פרסום טובים, אתר טוב ושם תואר כובש כ-'בית ספר למנהיגות ותרבות'. אני מקווה שלבית הספר עצמו יש ויהיו קבלות על התוכן. חינוך הילדים הראשוני והבסיסי הוא בבית, אבל בימים אלה כשהכל נזיל, התשתית הלימודית הבית-ספרית הולכת ומתפוררת, כל רעיון עטוף יפה יימכר…
אלו שורות שכתבתי בפתק במאי 2000, שנת המילניום כשהיו ציפיות לעידן חדש. אנחנו ארץ של 'מותגים וסלבריטאים'. אפשר להגיד בפה מלא שזה מחליא לראות תוכניות אירוח בטלוויזיה שלנו. יש סבב קבוע של 'מפורסמים' קרי סלבריטאים ו/או עיתונאים. כלומר, מי שלא בברנג'ה אין לו דיעה והוא לא קיים. בטח ובוודאי הוא לא קיים, הרי הוא לא…
אמנות זה כמו אוויר לנשימה. מוכרחים את זה, אבל אנחנו לא תמיד מודעים לזה. וכך אני חוזרת היום לוורדים. חוזרת לאמנות נקייה, פשוטה ובסיסית. ניסיונות לצלם תמונה אחת בקו נקי. המעניין הוא שדווקא הכתיבה, שהיא השפה המובנת לכל, שפה שבה אנחנו מתקשרים עם אחרים ונפתחים לעולם. קשר מציאותי ולעתים פחות קרוב לנשמה. אולי כי היא…
לכל בוגרי ביה"ס ויצמן ביפו – האם אנחנו נשב בשקט עם סגירת ביה"ס ויצמן שכה אהבנו? לתושבי העיר תל-אביב יפו, לשוחרי הדו-קיום, לאוהבי ומצהירי הדימוקטיה – היכן אתם כעת עם סכנת סגירת בית הספר היהודי ערבי הממלכתי היחיד – ויצמן ביפו? זה חודשים אחדים מטפטפת אינפורמציה על סכנת סגירה של ביה"ס היהודי ערבי ממלכתי היחיד…
(*) שעת חירום 1: במקרה שהמזווה והפריג'ידר ריקים ואין ממה לעשות ארוחה. (*) שעת חירום 2: במקרה של מחלה, כשהדבר היחיד שרוצים זה לנוח ולישון. (*) שעת חירום 3: במקרה שהעבודה כבשה כל פיסת קרקע בחיינו ואין לנו זמן 'אפילו לאכול'. (*) שעת חירום 4: שעת/יום עצלנות. היום אנחנו מדברים על מרק בצל מינימליסטי, קל…