אני בשערי הודו.
יושבת כעת במטוס ומרגישה את המדינה שאליה מתקרבים. המטוס מרופט ומוזנח והשירותים מלוכלכים. הדיילות ההודיות הנחמדות יושבות ומשוחחות על דא ועל הא, לא כל כך דואגות לנוסעים, אבל האמת היא – גם להן מגיע לשבת. הן שכחו לתת לנו הטפסים למילוי וכעת הנוסעים עומדים מול פקיד ההגירה ורושמים פרטים. הכל כנראה מסתדר מעצמו איך שהוא בהודו.
בשדה התעופה הקטן והפשוט של צ'אניי (מדרס) Chennai, יש את ה-DNA של המקום. השירותים הם שירותי כריעה, במצב של כמעט הזנחה. גברת בסארי מושיטה לי נייר טואלט, ועם צאתי מבית הכיסא (היכן הכיסא?), מחכה לי ביד מושטת לקבל תשר, על פניה חיוך נעים ותנועות גוף מתאימות.
שנים ארוכות אני שומעת מאנשים שהם נוסעים להודו. כשגרתי באנגליה, זו היתה אופנת ההיפים בשיאה – לנסוע להודו לקבל השראה וללמוד את/על החיים. הרגשתי שהייתי בהודו. לא פעם ולא פעמיים חלמתי שאני מסתובבת שם כמו בבית. בבקורי בניו זילנד, הודו הפכה להיות מוחשית וקרובה, אבל היו רגעי חרדה. הדבר דווקא התבטא בתחום החפצים, כלומר ה'בית': איך אוכל לארוז את כל חפציי בתיק אחד? מצד אחד, לקראת נסיעה להודו משילים הכל, ומצד שני, אני רגילה ל'כמה' מוצרי צריכה שאינני יכולה בלעדיהם.
נזכרת בהגיעי ליפן. השירותים בשדה התעופה היו כל כך נקיים, שזה היה מהמם. מאז עברו כ-12 שנה ועדיין הדבר נרשם אצלי בזיכרון כשיא – השירותים הציבוריים ביפן נקיים כמו בבית, וזה יכול להיות גם בתחנת הרכבת או במסעדות. היתה מסעדה יוקרתית אחת בה אכלתי, כשנכנסתי לשירותים – רמת ההיגיינה, הפאר, הצבעוניות והחדשנות היו ברמה יוצאת דופן, כבסרט עתידני. הכיסא היה מרופד ומחומם, בלחיצת כפתור התלבש עליו כיסוי פלסטיק חד פעמי. בעיניי רוחי אני שומעת שמתנגנת שם מוזיקה ויש סידור פרחים שמדיף ריח כבושם. (היה או לא היה?)
כעת אני בהודו ולא אפליג יותר בחלומות אל העבר, אהיה כאן ועכשיו!
הנסיעה למרכז העיר משדה התעופה הייתה רצופה בצפירות, התנועה זרמה למרות שכולם נדחפו והתעלמו מהרמזורים האדומים. למזלי, אני מתחילה את הביקור ב'נחיתה רכה' בגסט האוס יוקרתי, באזור וילות ירוק ובו עצי תמר רבים. בצ'אניי, נאמר לי, זה המקום היחיד בהודו שיש בו עצי תמר בשפע. כריזנטמות כתומות יושבות בכלי מים על השולחן, מקבלות את פניי כמחייכות.
הודו זה כאן! אני אומרת לעצמי ולא מאמינה.
לפני שנים אחדות, כשגעשו הרוחות באגף הימני מפינוי עתידי של ההתנחלויות ביהודה ושומרון (אין חדש תחת השמש….) הם שיווקו את רעיונותיהם בסטיקרים. אחד מהם אמר: יהודה ושומרון זה כאן! משפט חזק שאמר הכל. וכך, באותם ימים הפלגתי בחלומות שלי עם נסיעה להודו שלא יצאה אל הפועל, ומתוך החסך הזה, אמרתי לעצמי – הודו זה כאן.
עשיתי לפחות צעד קטן באותה עת, בנסיעות תכופות לכנרת – מקום ציורי, מרגיע ומדהים ביופיו.
אבל כמו שקורה בחיים, רעיונות הם במקום אחד והמציאות באחר, וכך מצאתי את עצמי רק עם סיסמה כתובה בטלפון הסלולרי שלי (רשומה עליו עד היום): כנרת זה כאן!
אני מביטה כעת מחלון החדר ורואה נוף יפה וירוק שמשקיף אליי –
הודו זה כאן!