נחתתי לפני כמה שעות בבנקוק. כשהגעתי לכאן בפעם הראשונה זה היה שוק עצום בשבילי, קיבלתי מכה רצינית לראות את האנשים שאוכלים על הרצפה, מבשלים בחוץ וחיים ברחוב. יש אמנם את המקדשים עם האלים מזהב, אבל העוני כל כך בלט וצעק לי מול העיניים, שהוא דחק ממני להנות ולראות את שאר המראות.
במילים אחרות, אני יכולה לאמר שנפלתי למשכב מהמראות הללו והקאתי את נשמתי ועוד. זו לא הפעם הראשונה בחיי שקושי מחשבתי עשה לי להקיא פיזית. פעם אחרת שזכורה לי באופן ברור מאוד, הייתה כשהוזמנתי למפגש פנויים פנויות. זו היתה הפעם הראשונה שהייתי במפגש כזה (לפני שנים רבות) וכשראיתי את 'שוק בשר' (זו כותרת מילולית המביאה את הדברים כפי שהיו) ואת ההתנהלות הדוחה בין המינים, ללא כבוד הדדי, חזרתי לביתי ו'הקאתי את נשמתי', כמו שאומרים. זה לא היה קילקול קיבה, אלא, סטייה והחלטה גופנית שהתקבלה בצורה בלתי רצונית, שעשתה לי ניקיון בגוף וכנראה בנפש. תודה שיש לנו את המנגנונים הללו. נכון, פעולה זו היתה פתרון פרטי שלי, כי לצערי, לא תמיד אפשר וניתן לצאת ולהציל את העולם כולו.
כשאנחנו באים למקום חדש, לארץ חדשה, אלפי דברים חדשים מתגלים לנו, משדרים לנו איפורמציות ברמות שונות. בתאילנד, התחושה המיידית שלי הייתה – כמה האנשים כאן קטנים, חסרי ערך וחשיבות. זה העציב אותי מאד, במיוחד שאי אפשר לשכוח שזו ארץ תיירותית מאד, אבל חלק חשוב מתעשיית התיירות מבוסס על תיירות מין, קטינים, קטינות וכו.
הגעתי היום מניו זילנד. זו ארץ באמת רחוקה ומבודדת, אי שיושב לו במפה בקצה הדרומי, דרום מזרחית לאוסטרליה, כמעט נופל מחוץ לכדור הארץ. אבל, הדבר הראשון שהרגשתי שם – כמה האנשים חשובים!!!
קשה לי להסביר איך יורדים מהמטוס וכבר מרגישים תחושות ברורות כל כך. אבל, הרי אומרים, כששני בני אדם נפגשים – תוך שניות בודדות, בפגישה קצרה אחת, 'המחשב' האנושי עושה סקר מערכות כולל וכבר יודע להוציא פלט: האישה שעומדת מולי מתאימה לי…. היא מתאימה להיות אם ילדי… הוא מתאים להיות הממשיך של הדור שלי… הוא יוכל לפרנס אותי ואת ילדי בעתיד וכו.
למשל, התרשמתי מאוד ממעברי החצייה באוקלנד. נושא קטן ובלתי חשוב, אבל הוא כתמצית נתונים: DNA של אישיות המדינה. (על הנופים עוד לא התחלתי לדבר, אבל הם מעשה האל, לא מעשה ידי אדם.) בכל מעבר חצייה, ניתן ללחוץ על כפתור ואחרי שניות מספר, התנועה מפסיקה והולכי הרגל עוברים במעבר החצייה!!! איזה תענוג! זו התייחסות לאזרח. כאן האיש הקטן חשוב.
כל החופים בניו זילנד שייכים לכולם! חופי רחצה עם חול לבן, חופים עם סלעים, חופים עם אבני חצף, חופים עם חול שחור!! אין חוף פרטי, אין חוף סגור, אין חופים שקונים ובונים עליהם בתי דירות, וילות או כל בנייה בקו הראשון! החלטה כזו היא שמלמדת על האנשים שדוגלים בשוויון ועל חברה שרוצה ושומרת על השוויון.
לכן, לא התפלאתי כשלמדתי שנשות ניו זילנד היו הראשונות בעולם שקבלו זכות הצבעה. יותר נכון, הן היו הראשונות שנלחמו לקבל, וקבלו זכות הצבעה.
כל זה החזיר אותי לחשוב על האזרח הקטן בארץ, בארץ הקטנה שלנו.
ה-DNA שלנו שונה, אצלנו חושבים אחרת.