קטגוריות
דמוקרטיה הפגנות זכויות האזרח חיל הים צדק חברתי שיחת היום

אגרת לנפתלי בנט, רה״מ – פתח ועדת חקירה בעניין הצוללות מיד

נפתלי בנט ראש הממשלה,

שלום רב,

כאזרחית מדינת ישראל, כאמנית וסופרת, ואלמנת איש צוות הצוללת אח״י ״דקר״ – דן מנור ז״ל, מבקשת ממך ראש הממשלה – להכריז באופן גלוי ומיידי על פתיחת ועדת חקירה בנושא הצוללות.

אי פתיחת ועדת חקירה בנושא הצוללות – הוא כסרטן בלב העם, שממיט קלון ואסון מוראלי ואמוני על כולנו.

כאלמנת איש צוות דקר, מבקשת לפתוח מיד בחקירת נושא הצוללות, כדי שסוף סוף עם ישראל, חיל הים, המשפחות השכולות והאזרחים יוכלו לבטוח בראש הממשלה שפועל למען הצדק והחתירה לאמת, ולא מטעם אינטרסים מפלגתיים או אחרים.

אם חס וחלילה יפול אסון עלינו או מלחמה, מבצע וכו׳, אמון הציבור הוא ראש וראשון בחשיבותו.

רק ועדת חקירה תחזיר את אימון הציבור במנהיגיו. אי אפשר לטאטא נושא חשוב זה ״מתחת לשטיח״, כשיש עדויות של מפקדים ואנשים בתפקידים רמים לאומיים מן העבר ובהווה, שחוזרים ודורשים ועדת חקירה. פתיחת החקירה וניהולה ביושר, יחזיר את אמון הציבור בראש הממשלה על שריו וחברי מפלגתו. ההחלטה היא לא מפלגתית, החשיבה וההחלטה צריכה להיות מנהיגותית!

כראש הממשלה של מדינת ישראל, מבקשת בשם ילדיי ומשפחתי, כמו זו גם תקוות האזרחים כולם – פעל ואשר הקמת ועדת חקירה ממלכתית בעניין הצוללות.

תודה רבה,

נורית מנור

קטגוריות
חיל הים ריגשי שיחת היום

על השם ״דקר״

לפני כחודשיים ימים כתבתי פוסט על שמות תנכיים. הזכרתי את השמות אדם, חוה, אברהם, יצחק, שרה, יעקב, ראובן, דינה, יוסף, ונגעתי בשמות חדשים כמו צוק, ו-איתן  – שמות ״אופנתיים״, שניתנו וניתנים על פי הזמן והמקום. לא הזכרתי את השם ״דקר״, למרות שזהו שם אופנתי גם, שניתן כפרטי וגם כמשפחה, בדרך כלל בהקשר לזכרם של הצוללת ״דקר״ ואנשיה.

דן מנור ז״ל, מתוך סרט השקת הצוללת בפורסמוט. 9 ינואר 1968 (בדקה 3:44 - 3:47)
דן מנור ז״ל, מתוך סרט השקת הצוללת בפורסמוט. 9 ינואר 1968 (בדקה 3:44 – 3:47)

בימים אלה הגיעה הצוללת ״רהב״ בקבלת פנים חגיגית לנמל חיפה, צוללת חמישית במספר, מגרמניה. בחודשים האחרונים היו התכתבויות בפייסבוק, באתר עמותת הדולפין – יוצאי שייטת הצוללות – הצעות למתן שמות לצוללות החדשות. היה מרתק לקרוא ורבים הסבירו את הסיבות למתן הצעותיהם כמו – כריש, תמנון ועד דרור (על שם יוסל׳ה דרור, שהיה מפקדה הראשון של שייטת הצוללות.) השמות היו רבים ומרתקים.

טוטם אינדיאני, שהיה על הצוללת טרם הפיכתה לאח״י דקר 77
טוטם אינדיאני, שהיה על הצוללת טרם הפיכתה לאח״י דקר 77

בטקס קבלת הפנים של אח״י רהב, רם רוטברג, מח״י, הכריז כי הצוללת הששית של צה״ל תיקרא אח״י דקרברור שאינני אובייקטיבית. אך דעתי שונה – צוללת חדשה כדאי שיינתן לה שם חדש עם מזל משלה. השם ״דקר״ צריך שיישמר לצוללת אח״י דקר 77. כבוד לזכרם של אנשיה היקרים שאבדו בלב ים, ולאושר הקצר שידענו כשהיו אתנו. אין צורך בהנצחה במתן שם לאח״י ״דקר״ חדשה, אולי… כשהדור שלנו יילך לעולמו.

ובהקשר לדקר עצמה, היו שאמרו שאי שמירת הטוטם האינדיאני עליה היה חלק מחוסר המזל שלה.

עברו 48 שנה לאובדנה של הדקר (עפ״י התאריך העברי), ואנחנו לקראת ה- 25 לינואר, היום העצוב שייחקק לעד בזיכרונינו.

דן מנור ז״ל בקטע מסרט נדיר באח״י תנין (1963 משוער)
דן מנור ז״ל, בקטע מסרט נדיר, על אח״י תנין (1963 משוער)

קטגוריות
חיל הים שיחת היום

קבלת הפנים לאח"י תנין ב-2014 – תשובה לבלוג של אורי משגב

תגובה לבלוג ׳משגב לעם׳ – על רשמיו ממופע הראווה ברציף חיל הים בחיפה וקבלת הפנים לאח"י תניןמתאריך 24.09.2014.

היי אורי משגב,

שנה טובה!

אני אלמנתו של איש הצוללת אח״י דקר.
נראה לי שרק בשנים האחרונות חיל הים התאושש מהמכה והאובדן של הדקר. הרי רק לפני 14 שנה הדקר נמצאה.
גם לטקס ההוא שלא קרה, הכינו במה וראש הממשלה דאז גולדה מאיר הייתה בין המוזמנים. המשפחות התכוננו לטקס. קיבלנו הזמנות… ל-יום שני, שעה 10:00, 29 לינואר 1968.

הזמנה לטקס הדקר ב-1968 הערה: ההזמנה הספציפית הזו אינה של בני משפחתי.
הזמנה לטקס הדקר ב-1968. הערה: ההזמנה הספציפית הזו אינה של בני משפחתי.

מפקד הצוללת רס״ן יעקב רענן, בקש רשות להגיע לארץ מוקדם יותר מהתאריך שנקבע, כי הצוללת התקדמה בקצב מהיר משתוכנן, אך המפקדה/ מפקד החייל, דחו את בקשת מפקד הצוללת. התוכנית הייתה שהצוללת תצלול במהלך כל הדרך מגיברלטר ותעלה סמוך לטקס, מול הבמה.
המפגן אתמול קרה 46 שנים לאחר המפגן ההוא, שתוכנן אך לא קרה.
תארו לכם איזה הכנות היו אז… הרימו במה, הזמינו אורחים, כלי שייט אחרים התכוננו למשט; אפשר לאמר שהכינו טקס בקנה מידה דומה למפגן היום, אך הצוללת נעלמה 5 ימים לפני הטקס; הזמינו את האורחים לטקס, עשו את כל ההכנות, והצוללת לא הגיעה.

צוללות חדשות זה חשוב. אני מודה, צוללות הן חלק מההיסטוריה המשפחתית שלנו. גאוות יחידה. והרי כלי המלחמה לא ייעלמו מהארץ הזאת, אז עדיף שיהיו לנו כלים חדישים ביותר! הגרמנים משלמים ברצון. ומבחינתנו, יש לעשות הכל כדי שלא יקרו כשלים עקב בלות הכלים, כפי שקרה בעבר, וכפי שראינו במבצע צוק איתן – כשל של נגמ"ש מיושן; בצער, בבושת פנים ובכאב גדול אבדו לנו בו ממיטב בנינו.

אלפי משתתפים בטקס? מוגזם ומיותר. גם לקראת הטקס ההוא ב-1968, חשבתי שההכנות גרנדיוזיות מדי. אמנם רבים רוצים להשתתף, אך הצניעות חשובה, כדרך ארץ! ואת הטקס עצמו ניתן היה לראות בכל כלי התקשורת. חיל הים מחבק תמיד את חייליו, אורחיו והמשפחות, אך טקס בסדר גודל כזה, זו החלטה פוליטית.

ראש הממשלה ביבי נתניהו התפאר ואמר – הצוללת היא כ"מתנת חג לעם ישראל". מבחינתי המילים הללו מיותרות.

הכתבה במקומה. גם לביקורת יש מקום. אך הכותרת: תכלה שנה וצוללותיה, כואבת.

בברכה,
נורית מנור

הדקר, ביציאתה מפורסמוט.
הצוללת אח״י דקר, ביציאתה מנמל פורסמוט, אנגליה.

 

קטגוריות
איכות חיים ארץ ישראל חיל הים ללא קטגוריה שיחת היום

יום הזיכרון – הזיכרון גם להמשך החיים

ביום הזיכרון נתייחד עם יקירינו, נעלה את זכרם של הנופלים, אך יחד עם זאת עלינו לפתוח צוהר במחשבה – להמשיך את החיים!!!

למרות השכול (שהמשפחות השכולות ואלמנות צה"ל נושאות אותו כדרגות על כתפיהן כל חייהן) עלינו לחשוב על החיים והמשך החיים.

גם במחשבת ישראל הלאומית קיים הדבר, מסתיים יום הזיכרון ומתחיל עוד באותו ערב – יום העצמאות וכולם יוצאים בריקודים, זיקוקים מתעופפים ושמחה שורה על כולם.

יום הזיכרון – הוא גם יום הזיכרון להמשך החיים.

המשך החיים – פרוש הדבר למצוא פתרונות לשלום עם שכנינו – לא נהייה מרחרחי מלחמה לעולמי עד.

קטגוריות
זכויות האזרח חיל הים שיחת היום

האם אנחנו חיים במדינת משטרה? במדינת צבא? או בארץ שמנוהלת ע"י הטאליבן?

אני מתביישת בציד המכשפות המתקיים כלפי מפקד חיל הים!!!

מתביישת על העליהום והמתקפה שכולנו עושים לאיש בזמנו הפרטי וגם אם הוא מפקד חיל הים.

אינני חושבת שאיש צבא בכיר בזמנו הפרטי צריך להיות במעקב ומדווח. בלאו הכי הוא מקושר למטה ומדווח 24 שעות ביממה.

בני משפחתי, בניי ובעלי ז"ל – כולם שרתו בחיל הים.

תסבירו לי מה נורא כל כך אם אדם הלך לבלות במועדון חשפנות? יצאנו מדעתנו? חבל על הזמן היקר שאנחנו מדברים בכל כלי התקשורת בנושא המטופש וחסר החשיבות הזה. לדעתי זה תסמונת האח הגדול… שאנחנו כל כך אוהבים להתמכר לה בטלוויזיה. כולנו אוהבים כאן להיות בפיפ שואו, ראה האח הגדול סלאב! ולא מתנצלים, ולא מתביישים או מודים בכך.

האם אנחנו חיים במדינת משטרה? במדינת צבא? או בארץ שמנוהלת ע"י הטאליבן?

זוהי רכילות קטנה, של אנשים קטנים במדינה קטנה, כולנו לבשנו בגדי התחסדות לכבוד פורים.