קטגוריות
Art Exhibition אמנות תערוכת יחיד

"מודל – רשמים" – תערוכת יחיד של נורית מנור בבית האמנים

פתיחה: בית האמנים, אלחריזי 9 תל אביב, יום חמישי 29 ביולי 2021 בשעה 19:00 אוצרת: אירית לוין
על התערוכה: (22/07/21) חנה דרורי קשי https://tinyurl.com/4uuf7xvw

על עבודותיה של נורית מנור בתערוכה "מודל – רשמים".

התערוכה ״מודל – רשמים״ בבית האמנים פותחת חרכי הצצה לרישומים ולציורים של מודל עירום – רישום קלאסי, השגור שנים רבות בבתי ספר לאמנות, בקבוצות ובכיתות, בסטודיו במפגש אינטימי של צייר מול מודל או של כמה אמנים העובדים מול מודל כל אחד בגישתו לנושא. רישום המודל על הנייר מאפשר תרגול יד ועין, לימוד והתבוננות. לעיתים הוא נותר בוסרי; פעמים משמש סקיצה או רישום הכנה המקדים לציור – טיוטה למחשבות ותחושות שיתורגמו לקו וצבע.

המודל הנשי כמושא ראייה הניב אצל מנור סדרות של עבודות עוד בעבר. לדבריה "רישום מודל הוא תמיד אתגר בשבילי, מרענן את החושים ומעורר השראה, על אחת כמה וכמה רישום מודל מהיר". בתערוכה מוצגים שני מקבצי עבודות: באחד המוקד הוא פני המודל, האחר הוא רישומי עירום מהירים על גבי מגזין בנושא מגדר. היא עובדת  על כמה סוגי נייר ורושמת באמצעות דיו, פחם, צבעי אקריליק ופסטל – חומרי יצירה  שהיא נושאת איתה  למפגשי הרישום.

(ARTEFACT)[1], רישום מודל, בחוברת בנושא מיניות ומגדר

במקבץ פני המודל הדמויות הנשיות מתועדות על נייר חום ולבן מכמה זוויות. מרביתן אינן מישירות מבט – מבטן חתום מעט, מרוחק, פונה לצד, הן אינן נותרות אנונימיות – שמן הפרטי מצוין על הנייר לצד התאריך שבו צוירו.

רישומי העירום המהירים נוצרו על גבי דפים של המגזין "ארטאפקט" (ARTEFACT)[1], גיליון בנושא מיניות ומגדר שרכשה באקראי בלונדון. הכיתוב, הדימויים והסמלים סיפקו לה השראה. חוברת זו בנייר משובח, במידות מחברת, הובאה אף היא למפגשי המודלים: "שלפתי אותה רק כשצדו את עיני – המשהו הפראי,  הראשוני, בתנוחה ובמראה המודל… היד נעה במהירות, העבודה צמחה כמו מעצמה, רצה בין קצוות משולש – בין מראה המודל והקשרים חזותיים שהיו מודפסים בחוברת ובין התחושות שלי". בקומפוזיציות שנוצרו מונצחות הדמויות במגוון מצבים ותנוחות לצד המוטיבים והטקסטים במצע, הנגלים ונסתרים בין קווים וכתמים בצבעוניות מרצדת ובוהקת.

תנוחות המודל המשתנות בפרקי זמן קצרים קצובים, מכתיבות פעולות ציור מהירות. הסגנון מתהווה על פי קווי רישום משתנים: מינימליים, אקספרסיביים ויצריים, המנסים ללכוד מהות חמקמקה. הטכניקה והתכנים אינם נקבעים מראש אלא נבחרים אינטואיטיבית לפי הלך הרוח האישי, הדינמיקה שנוצרת במפגש עם המודל, והאווירה בסטודיו. "מזג האוויר של האנשים העובדים סביבי מוקרן כמעין חוויית־על שמטביעה במידת מה את חותמה עליי ועל העבודה."

פתיחה: בית האמנים, אלחריזי 9 תל אביב, יום חמישי 29 ביולי 2021 בשעה 19:00

קטגוריות
Art Exhibition אמנות הרהורים על אמנות ריגשי

פראי, ראשוני, היד עם המכחול נעה בעצמה


Spot It -דנה קאהן כתבה על תערוכת היחיד שלי ״מודל – רשמים״ ב-
01/08/2021

על רישומים וציורים של מודל עירום – פרי עטה של האמנית הרב-תחומית נורית מנור , אשר נכללו בתערוכת יחיד בבית האמנים, ברח׳ אלחריזי בתל אביב, שאצרה אירית לוין.
פאולינה 28.8.2021, טוש שחור ופסטלים

נורה־נורית מנור, עוסקת באמנות פלסטית ובכתיבה כבר כמה עשורים. היא החלה את לימודי הציור עוד בנעוריה במכון אבני לאמנות בתל אביב; שניים מהמורים שהשפיעו עליה ביותר היו משה מוקדי מיוצרי הזרם האקספרסיוניסטי באמנות הארץ-ישראלית ויחזקאל שטרייכמן, מהבולטים שבאמני ההפשטה בציור הישראלי ומראשי קבוצת "אופקים חדשים".

בסטודיו שבביתה חוברות ומחברות שרכשה בנסיעותיה בעולם. בחלקן היא רושמת ומתעדת רשמים ממסעותיה; אחרות הן מעין יומנים לרעיונות אמנותיים שפיתחה.

בהיותה אמנית העוסקת גם בעיצוב גרפי לצד ציור וכתיבה, יש לה קשר למילה הכתובה, לאותיות, לטיפוגרפיה שלהן ולטיב הנייר. "האותיות והטקסטים משמשים כזרז ודוחפים קדימה את היצירה. גם אם בתום העבודה הם מכוסים לגמרי בצבע חדש, הטקסטים טבועים שם, כמו מרשרשים, מתלחששים מלמטה ומשפיעים", היא אומרת.

נשים. רק נשים מוצגות בתערוכה החדשה והקסומה שלה ״מודל – רשמים״ (אוצרת: אירית לוין). חלקן בעירום, חלקן עם מבט מעורר חשיבה, בחלקן מוצג דיוקן פניהן וחלקן מוצגות דווקא מן הגב, ללא מבט וללא תווי פנים. 

רישום על חוברת בנושא מגדר 15.8.2021

חלק מרישומי העירום המהירים (כמו הציור הנ״ל) נוצרו על גבי דפים של המגזין בנושא מיניות ומגדר שרכשה באקראי בלונדון. הכיתובים, הדימויים והסמלים על דפי המגזין סיפקו לה השראה ומצע פיזי לציור.

״ארטאפקט״ מגזין עם רישום מהיר(ARTEFACT)

״רישום מודל הוא תמיד אתגר בשבילי, מרענן את החושים ומעורר השראה, על אחת כמה וכמה רישום מודל מהיר", אומרת מנור.

מנור היא אלמנת הצוללת "דקר". האובדן הגדול של בעלה רב סמל דן מנור, שינה את חייה והשפיע על יצירותיה.

היא תמיד אהבה ליצור, לכתוב ולצייר, אך עם טביעתה של הצוללת, האמנות הפכה כלי בידיה לשמירה על עוצמות הגוף והנפש. בשנות השבעים, לאחר שהתאלמנה והיא בת 24 ואם לילדים, היא יצאה לדרך של חיפוש עצמי ולמדה ציור ואמנות בקולג` ריבנסבורן, בלונדון. מאז, האמנות מהווה עבורה כלי ביטוי לעולמות הנפש העמוקים שלה.

עם שובה ארצה, נופי הנגב כבשו את לבה והיא עבדה ויצרה בערד והייתה ממקימי כפר האמנים בעיר הדרומית.

היא ציירה במהלך שנות חייה מאות נשים, וכשהיא מציירת את גופן, מתבוננת עמוק עמוק אל תוך נפשן. כל אישה היא בבחינת סיפור, כל מבע פנים או תנוחת גוף מגוללת את סיפורן האישי. כולן נשים שעברו דרך ארוכה בחייהן, אצל חלקן מוצאים סבל, באחרות רואים את האור. כל מתבוננת (וגם מתבונן) בציוריה תוכל לפגוש את עצמה, את חוויותיה, שמחותיה ואפילו כאבה האישי בתוך גופן של אותן מודליסטיות שנרשמו וצוירו.

נורית הציגה בתערוכות רבות במהלך חייה, גם תערוכות יחיד וגם תערוכות קבוצתיות, אבל זו חשופה ביותר. היא ציירה ויצאה לפי תקופות, לפי חוויות אישיות ואירועים בחייה. אבל כעת זה אישי וחשוף.

בקרוב עומד לצאת ספרה החדש "אפרודיטה בחוף מציצים", ספר המאגד סיפורים אנושיים על החיים, סיפורי הרפתקאות, עם מוסר השכל, מצחיקים וסיפורי זן. בתקווה שהסיפורים יעלו את המוראל לקוראים החדשים.

התערוכה הוצגה בין 29 יולי ועד ה-21 באוגוסט 2021, בבית האמנים – רח׳ אלחריזי 9, תל אביב.

הספר ״אפרודיטה בחוף מציצים״ נמצא בחנויות סטימצקי, צומת ספרים, תולעת ספרים ועוד + ובדיגיטלי

קטגוריות
אמנות

״מודל – רשמים״, תערוכה בבית האמנים אלחריזי בתל אביב

בתערוכת "מודל – רשמים" אני פותחת חרכי הצצה לרישומים ולציורים של מודל עירום, קלאסי, שאני מציירת מזה שנים רבות. זהו מפגש אינטימי מול ועם מודל.  אוצרת: אירית לוין

התערוכה התקיימה בין 29.7.2021 – 21.8.2021, בבית האמנים בת״א

אלין, פסטל ופחם על נייר, 5.5.2021

רישום מודל הוא תמיד אתגר בשבילי, מרענן את החושים ומעורר השראה. 

אווה, פסטל, פחם ואקריליק על נייר, 27.3.2019

בתערוכה הצגתי 18 עבודות בשני מקבצים:

באחד, המוקד הוא פני המודל. עצמת האישיות המוטבעת על פניה ומאפיינים מאישיותה. באחר – רישומי עירום מהירים, שצוירו בנושא מִגדר.

המָשהו הפראי הראשוני שראיתי בתנוחה ובמראה המודל מובילים אותי – היד נעה במהירות והעבודה צומחת כמו מעצמה, רצה בין קצוות משולש – בין מראה המודל, הדימויים החזותיים המודפסים בחוברת בנושא מִגדר עליה ציירתי, ובין התחושות שלי. 

מודל, פחם על נייר 2012

רישום בפרקי זמן קצובים, מכתיבות פעולות ציור מהירות. קשר יד – עין. קווי הרישום מינימליסטיים, אקספרסיביים ויצריים, לוכדים מהות חמקמקה. הציור כמהות החיים.

אנג׳ליקה, פסטל ופחם על נייר, 19.6.2019

החומרים, הטכניקה והתכנים אינם נקבעים מראש אלא נבחרים אינטואיטיבית לפי הלך הרוח, הדינמיקה שנוצרת במפגש עם המודל בסטודיו וההתבוננות פנימה והחוצה.

מודל, פסטל ופחם, על חוברת בנושא מגדר ״ארטאפקט״ (Artefact Magazine) 15.8.2018
מודל, שתי תנוחות, פסטל ופחם, על חוברת בנושא מגדר ״ארטאפקט״ (Artefact Magazine) זוג העמודים הללו לא הופיע בתערוכה 2018
ההזמנה לתערוכה. צלם: אבי אמסלם
קטגוריות
אמנות הרהורים על אמנות

מהארכיון: אמש בתערוכת ציור בבית החייל בתל אביב, 1980

  • תערוכת יחיד: נורית מנור
  • בית החייל, תל אביב
  • ינואר 1980

הטקסט נכתב בשנת 1980, למחרת פתיחת תערוכת היחיד בבית החייל. 

תערוכת ציור מהי? יש לכך תשובות והגדרות רבות, כמעט כמספר האסכולות לציור ומגווני התנועות והזרמים, אך ההגדרה העיקרית והנפוצה ביותר היא – הבעת רוחו של האמן על חוויות ויזואליות, רעיונות, תחושות רגשיות, דעות והשקפות עולם – המוצגות במשטח דו-מימדי.

בתקופות קדומות יותר, מקומו של האמן היה ברור ועמד בחלק העליון ביותר בסולם ההיררכיה הממלכתית / קבוצתית / שבטית. הציורים היו למטרת השמה ויזואלית של סדרים בשלטון ו/או סדרים והוראות בענייני דת ובסדרי החיים והמוסר בקבוצה המדוברת, כמו גם מיקוד והבאת תובנות ביחסים בין אדם לחברו, בין האדם לסביבה, לטבע וכדומה.

לדוגמא אצל הטיבטים, עד היום האמן הוא איש סודו ויועצו של הנזיר הבכיר – המנהיג הרוחני והשופט, והציורים הם צורות ויזואליות עם סמלים, שבהם יש הנחיות סדורות להתפתחות הנפש, למדיטציה ולקִרבה לשלמות רוחנית. 

פורטרט עצמי (ראייה עתידנית), שמן על בד, 1976

בציור המודרני, במבט ראשון, ישנה הרגשה שהצייר המודרני הינו ״האינדיווידואליסט״ (בה׳ הידיעה). והמקטרגים אפילו טוענים: צייר לא מצייר לפי צרכי החברה ״אלא לפי מה שבא לו״, לפי צרכיו האישיים.

ואולם במבט שני, גם בציור אבסטרקטי הבעיות העיקריות המשתקפות בציור הן חברתיות עם פרוט יחסיו של האמן לחברה ולסביבה. תיאור ייסוריו של האמן גם הוא נפוץ באמנות מאז ומעולם, מובא בדרך כלל בהסתר, אך יחסו של האמן לסביבה המשקפת את החברה בה הוא חי ויוצר, יהיו העיקר. סגנונות וזרמים מסוימים משקפים ביתר עצמה את התקופה, תנועות רעיוניות והשקפות פוליטיות (לדוגמא, דאדא). באמנות גבוהה, הבעיה שנוצרת היא – קריאה/הבנה; כלומר, קריאת ״החומר״ על-ידי הצופה, שלא תמיד יש לו את האפשרות והכלים לקריאה ישירה של הנושא המדובר (ציור/פסל). בקריאה והבנת אמנות כמו בקריאה אחרת, קיים הצורך בלמידה; ואילו למידת הקריאה של שפת הציור – רבים מאתנו לא אומנו בכך.

בעבודותיי המופיעות בתערוכה באתי ביודעין לקראת הצופה עם רצון להקל את ״הקריאה״. למרות שיש לי נטייה וקרבה לאבסטרקט מבחינה רעיונית, אך היות והנושאים המובאים הם לאו דווקא אישיים-פרטיים אלא עוסקים במסגרת המורחבת של הפרט – אני, אתה והחברה, הציורים מובאים בצורה ויזואלית, ריאלסטית כמעט. גם שְמות העבודות עומד באותם הקריטריונים, ולא נקראים – קומפוזיציה מס. 1, 2, 3 וכו׳ כמקובל היום, אלא בשמות ישירים לנושא. 

בליטוגרפיה מאוד פשוטה וסכמטית (עבודה מס. 25), הנראית כרשת כבישים מסועפת מופיעה המילה ״Park״ (גן) ושם העבודה ״חירות בכרך״. קשה שלא להעלות חיוך מר על השפתיים למראה הקשר הישיר שנוצר בין ״החירות״ בכותרת העבודה, החירות הפיזית שלנו בכרך ובין מראה ריבוע הירק היחיד בסבך הספגטי של רשתות הכבישים, שכולנו חנוקים בו בכל כרך המכבד את עצמו.

בדומה אך שונה, בתמונה הנקראת ״השתקפויות על בתי זכוכית״ (עבודה מס. 35), ניגשתי לנושא בצורה קונקרטית. למרות שמדובר בהשתקפויות על זכוכית ועל-פי הכותרת ״מצפים״ לעבודה חלקה, או משהו המזכיר זכוכית והשתקפות, והנה בפועל נתקלים בתמונה כבדה, עם שכבות שמן ובנויה מאוד בחומר, כשהשמש שמשתקפת אלינו היא מרובעת, ומופיעה באטימות מחוספסת. השמש המרובעת היא חלק מקומפוזיציה המורכבת ממשטחים שחורים חזותיים, העומדים בניגוד גמור להשתקפות האור באדום והכתמים הבהירים.

אמש בתערוכת ציור בבית החייל בתל אביב, טקסט אוריגינלי. 1980

לימודי בארץ ובחו״ל, כללו גם 5 שנות לימוד בלונדון ותואר BA באמנות, הובילו אותי לדרך שבה אינני ניגשת לעבודה בהיסח הדעת. כל עבודה מתוכננת ובנויה בצורה שיטתית, החל מבחירת הנושא והמשך בבחירת הטכניקה והחומרים הנבחרים לעבודה המדוברת. 

בשנתי האחרונה ללימודי בלונדון, השנה כולה הוקדשה לנושא אחד, זה כלל – הכנת עבודות (פיזיות), שיחות, כתיבה, צילום, מפגשים חברתייים ופעולות אחרות, וכולן עסקו בנושא – ״נגד מלחמה – Anti War״. חלק מהעבודות כללו יציקות ברזל גדולות מאוד – סימלו את כלי המלחמה. הנושא המרכזי הנוסף ״הדגל – The Flag״ (סימבול הלאומיות), עוּבד על כל צורותיו. דגלים נוצרו מחומרים שונים, החל מפיברגלאס ועד למשטחי בד באורך של 40 מ׳.

יצרתי גם דגל ייחודי נוסף – ״מניפסט אנטי מלחמתי״ ובו טקסט באנגלית ובעברית על מהות הדגל עבורי. (בתמונה למטה נראה חלק מהדגל, יושב בתוך קופסת זכוכית).

מתוך תערוכת נגד מלחמה – Anti War Show.
חתך צוללת עם דגל פיברגלאס מונף. קיר גרפיטי No Plolaris, ו-מניפסט אנטי מלחמתי (קדימה שטוח).
1978, לונדון

העבודות בתערוכה מופיעות במגוון טכניקות; ליטוגרפיות, ציורי שמן, תמונות נוף באקריליק, הדפס צינק, אך הרוב היו הדפסי משי במגוון נושאים ושיטות עבודה. 

כל טכניקה מותאמת לנושא המדובר בעבודה, אך לעיתים בניגוד גמור. 

הנושאים והרעיונות הספונטניים מופיעים בהדפסי משי. בחרתי בשיטת עבודה זו בהיותה ישירה, עם אפשרות של הדגשה בצבעוניות מגוונת ומצד שני מוקירה תמיד את המקריות. 

דבר חשוב נוסף בהדפס משי הוא הקצב – העבודה נעשית ״בספיד״; הדבר בא לידי ביטוי גם תוך כדי העשייה וגם בתוצאה – כשהיצירה או חלקים ממנה נולדים תוך כדי העבודה. וכך חלק גדול מההדפסים הם יחידים.

בסדרת הפורטרטים (עבודות מס. 6, 7, 8, 9) – אלה רישומי הבעות פנים, אשר מופיעות בחלקיק שנייה על פניה של אישה, והן משקפות את הטיפוסים השונים המרכיבים אישיות אחת. 

באותו נושא של התפצלות ״הטיפוסים״ באישיות אחת, הוצגו 3 תמונות שמן – פורטרטים אישיים שלי (עבודות מס. 32, 33, 34). החומר שנבחר – צבעי שמן, על בד. הבחירה היתה מכוונת עם הרצון לעבודה ממוקדת ואיטית. בפורטרטים רציתי להביע טיפוסי יסוד נוספים של ״הדמות המרכזית״ (אני), תוך התמקדות בדקויות, בהשתקפות, במגוון גוונים והדגשה גם על הדברים שקורים ״מתחת לפני העור״. בהתפצלות ה״אני״, היה לי גם את הצורך להביע פרספקטיבה וראייה לעתיד של הדמות. (עבודה מס. 32 המופיעה למעלה, היא הפורטרט שהיה עכשווי בעת ציור סדרת הפורטרטים ב-1977)

תמונה עליונה – פרפרים סטונהנג׳, הדפס משי, 1976

סקיצה – ההזמנה לתערוכה. (זה המקום היחיד בו התוודעתי לתאריכים המדויקים של התערוכה)

קטגוריות
אמנות הרהורים הרהורים על אמנות ריגשי

ציור, יצירה – חיפוש והרפתקה אל תוך האמת הפנימית

מוזר ומפתיע אותי כל פעם מחדש שלצייר, ליצור – הינו חיפוש אל תוך האמת הפנימית.

ויחד עם החיפוש, בצמידות אליו, קיים יצר ההרפתקנות!

חיפוש והרפתקנות, הם חלק אינטגראלי ביצירה, כי הרי אנחנו יודעים היכן ״הדרך״ מתחילה אך לא יודעים היכן ואיך הדרך מסתיימת.

בריאה, הולדת העולמות

וכך, בשלהי 2014, נתתי לעצמי דרור – ללא פחד וללא תוכנית מראש, ללא גבולות, ללא מגבלת זמן, ללא מגבלות צבע, לא היו לי החלטות לגבי הצבעים הדומינטיים, העניין העיקרי היה – ״להתפרק״ על הנושא שנקרא – בראשית. לשפוך את התחושה הראשונית שלי של האירוע השמיימי. של ה-בהתחלה… של בראשית.

זוכרת דבר אחד מהאירוע הזה – סחרחורת! הייתי להוטה להביע, לוהטת מהרצון להביא את התחושה הראשונית שדמתה להקרבה, הייתי שקועה ביצירה וחשתי סחרחורת. 😮 יצרתי כמו שאומרים, מהבטן.

ברגע שנתתי דרור לעצמי, נכנסתי למעין אקסטזה והצבעים עצמם הובילו. ציור עליון – בראשית, היבקעות האור, והשני – בריאה, הולדת העולמות.

ציורי מערות בני 40 אלף שנה ויותר. ויקיפדיה

מבחינתי, תמצית החיים מתבטאת באמנות ואי אפשר לנתקם האחד מהשני.

משחר האנושות התחושות האנושיות הראשונות התבטאו כציורים על הקירות במערות.