דודתי ליאונטינה, אשה כבת 77, עולה חדשה מבולגריה הגיעה לסניף בנק דיסקונט ביפו. הסניף ממוקם בשד' ירושלים והנו מהודר מרווח וחדש במתחם 'חצרות יפו'. היא הגיעה בלוית בתה, נכדתה וקרוב משפחה נוסף, במטרה לפתוח חשבון בנק חשבון ראשון בארץ. היא עלתה לארץ לפני כשבוע ימים. החשבון היה צריך להיות משותף ל-2 אנשים לה ולבתה. לא רק שלא הייתה התייחסות אדיבה ומסבירת פנים לעולה החדשה, ללקוחה חדשה, אלא שמנהל הבנק העיף בה מבט אחד ואמר שאינו רוצה לפתוח לה חשבון! לא הועילו ההסברים שהיא אינה דוברת עברית, אבל חוץ מבולגרית היא שולטת היטב ברוסית ברמת שפת אם. מנהל הבנק אמר שאין לו פקיד דובר רוסית ואינו רוצה לפתוח לה חשבון. לא הועילו הדברים שאת הניהול השוטף והקשר תעשה הבת.
האם זו הדרך שאנחנו נוהגים בעולים החדשים? באנשים מבוגרים? ברור שהעברית לא שגורה בפי עולה חדש/ה. האם יש רשות למנהל בנק לא לקבל לקוחה שהיא שוות זכויות כלכל אזרח אחר? הקרוב משפחה הנוסף שהגיע עמה, הוא עולה חדש מקנדה, שפתח חשבון ראשון לפני כחצי שנה באותו סניף. האם יש סיבה לעשות איפה ואיפה? בבושת פנים וכלימה עזבה הכבודה את הסניף והלכה כברת דרך לסניף בנק לאומי בשדרות ירושלים, ליד מתחם נוגה ופתחה שם את החשבון.
העולה החדשה הזו, בבולגריה הינה אישיות ידועה מוערכת ונערצת. מי שהסתובב אתה ברחובות סופיה, היה צריך לעצור כל כמה דקות לשמוע דברי תשבחות וההערצה אודותיה, וכן להמתין עד שתחתום על אוטוגרף למבקשים הרבים. ליאונטינה ארדיטי היא שחקנית ובמאית התיאטרון הלאומי בסופיה, יוצרת ידועת שם עם רקורד של חמישים שנה ויותר בתפקידים הראשיים מהצגות כמו המלט ועד לצ'כוב. כמו כן ביימה הצגות שונות. היא כתבה ספר אודות תקופת השואה ביהדות בולגריה, שתורגם ופורסם בגרמנית ולאחרונה תורגם גם לאנגלית. כמו כן נכתב עליה ספר אוטוביוגרפי כאחת מהדמויות המובילות בעשור האחרון בבולגריה.
רציתי להביא לתשומת לבכם את הבושה והכלימה שהאנשים היקרים הללו חוו.
קשה לי לראות את מצגות השווא של בנק דיסקונט בערוצים השונים.
תמונה זו היא חלק משרשרת מבישה של ההתנהלות שלנו עם הזקנים בחברה שלנו.
המשך ישיר לטיפול המביש ביוצאי השואה. סתימת פיות עם התשלום רק ל 8500- איש. צדק מאד ח"כ פינס שאמר אם אנה פרנק היתה מגיעה לארץ, לא היה מגיע לה כלום. לאן הגענו?