תמונות קצרות וסיפורים שמשכו את לבי, בספר בראשית (חלק א)

אדם, חוה, תפוח, נחש, האלוהים, בראשית, השמים, הארץ – הופיעו ביצירות אמנות של מיכאל אנג׳לו, טיציאן, גוסטב דורה ועוד

אלהים בורא את השמש, הירח והכוכבים. פרט מתוך תקרת הקפלה הסיסטינית, מיכלאנג'לו
אלוהים בורא את השמש, הירח והכוכבים. פרט מתוך תקרת הקפלה הסיסטינית, צויר 1512-1508. מיכלאנג'לו God creates the sun, moon and stars. Details of the Sistine Chapel Ceiling. Michelangelo

להלן מקבץ תמונות קצרות וסיפורים שמשכו את לבי בספר בראשית. בפוסט שזורות יצירות אמנות שריגשו אותי כדוגמאת ״אלוהים בורא את השמש״ של מיכאל אנג׳לו, ״אלוהים כמהנדס״ יצירה מהמאה ה-13, ״בריאת האדם״ של ויליאם בלייק, ״אדם וחוה״ של טיציאן, או הכתובת על אלוהים האוניברסלי, שנמצאה על קיר בתחנת הרכבת בצפון הודו; וכמובן תחריטיו של גוסטב דורה, השזורים בזיכרון הקולקטיבי כמְסַפְּרִים ויזואליים את סיפורי התנ״ך.

Creation_of_Light
אלוהים בורא את האור, ביום הראשון לבריאה. גוסטב דורה God creates light, on the first day. Gustave Dore

◉ הפסוק הפותח את ספר בראשית הוא חד המשפטים הספרותיים המושלמים ביותר. בצורה מופלאה מושכת ומרתקת מצליח ״הכותב״ לרתק את הקורא – מָהו המקום הזה ומִיהו האלהים שרוחו מרחפת על פני המים? ״בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם.״ אחרי דברי הפתיחה הגרנדיוזיים הללו, אי אפשר שלא להמשיך ולקרוא בשקיקה הלאה. ההתחברות לסיפור הבריאה הוא מיידי דווקא בניגודיות שלו, כי תאור הפעולות האדירות של בריאת העולם וההבדלה בין מים לשמים, מתוארים במילים פשוטות שבהן אנו משתמשים בחיי היומיום: וירא, ויאמר, ויעש, ויבדל, ויקרא. הפשטות של הסיפור וכנותו כובשת ומהפנטת. ״וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל, בֵּין מַיִם לָמָיִם. וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-הָרָקִיעַ, וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ, וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ; וַיְהִי-כֵן. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ, שָׁמָיִם.״ (בראשית, פרק א׳)

◉ ״וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ.״ ציור של ויליאם בלייק. אלוהים מכונף, מרחף במקביל לקרקע ונוגע בה עם ידו השמאלית. בידו הימנית הוא מרים את אדם ויוצר אותו מן העפר. נחש מתפתל סביב רגלו של האדם. 1795-1805. הדפס צבע, דיו וצבע מים. גלריית טייט, לונדון

Elohim Creating Adam 1795/c.1805 William Blake 1757-1827 Presented by W. Graham Robertson 1939 http://www.tate.org.uk/art/work/N05055
Elohim Creating Adam 1795/c.1805 William Blake 1757-1827 Presented by W. Graham Robertson 1939 http://www.tate.org.uk/art/work/N05055
אדם וחוה, תחריט, רמברנט 1638
אדם וחוה, תחריט, רמברנט 1638 Adam and Eve, etching, Rembrandt 1638

אכילת הפרי מעץ הדעת הוא הסיפור הסקסי הראשון בתורה, בו מתוארת חוה מביטה בעץ בהיותה בגן ומראהו ״תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם!״ חוה לא עומדת בפיתוי וקוטפת מהפרי. אדם היה שונה לגמרי לפני שבראו לו את חוה; הוא הסתובב בגן עדן בתום לב, לפני שהיא הגיעה, ולא עלה בדעתו לאכול מהפרי האסור. חוה ראתה את חמידות הפרי ונגסה בו באופן טבעי ואימפולסיבי: "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפּיּרְיוֹ, וַתֹּאכַל.״ חוה אישה אמיצה, נגסה בפרי ללא עכבות; לקחה את חייה בידיה ונתנה גם לאישהּ לאכול מהפרי האסור. היא נתנה לו לאכול מהפרי באהבה ובאומץ, למרות האיסור: "וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתִּתֵּן גַּם-לְאִישָׁהּ עִמָּהּ, וַיֹּאכַל." ואילו אדם, לא היה סָפק בידו כי חוה נתנה לו את הפרי מאהבה! ויאכל! אחד הפרדוקסים בפרשה הוא, שבכתובים כתוב פרי, ואילו אנחנו מדמיינים שהפרי הוא תפוח! בפרשה לא מוזכר שֵם של פרי מסוים, למרבה הפלא.

אדם וחוה של טיציאן, 1570 אדם, הססן, מנסה לעצור בעד חוה מלקחת את הפרי האסור מידי נחש בעל חזות ילד חמוד
אדם וחוה, טיציאן, 1570. אדם מנסה לעצור בעד חוה מלקחת את הפרי האסור מידי נחש בעל חזות של ילד חמוד. Adam and Eve. Titian, 1570. The man tries to stop Eve from taking the forbidden fruit

אכילת התפוח על ידי אדם וחוה בגן עדן היא מיתוס הלניסטי ונוצרי, שהשתרש בתודעתינו, אולי עקב צבעו האדום והמפתה של התפוח, המזכיר תשוקה, ואולי בגלל החטא הקדמון בנצרות, והגרוש מגן עדן, ששויכו לאכילת התפוח. מאות בשנים צויר התפוח בידי הציירים כפרי האסור, וכך נקבע בתודעתינו. גם אצל חז״ל הדעות חלוקות לגבי הפרי המדובר, רש"י הסיק שזו התאנה, כי לאחר שאכלו מהפרי התפכחו, כנאמר: "וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת." והמשיך: "הוא העץ שאכלו ממנו, בדבר שנתקלקלו בו נִתַּקְנוּ". ויש אומרים שהפרי הוא אתרוג, גפן או חיטה, ודעתם מוסברת במדרשים מפורטים. וכך נשאר הפרי מיסטי, שאת צורתו וטעמו איננו יודעים וניתן רק לדמיין. הסיפור מפותל, בזכותו גם ׳קשרי פיתוי׳ נצרבו בתודעתינו – בין הנחש הערמומי לאישה המִתְּפתה: ״וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה: הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי, וָאֹכֵל,״ ובין אדם לחוה, כלומר, בין האדם התמים והאישה הַמְּפַתֶּה: ״וַיֹּאמֶר הָאָדָם: הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי, הִוא נָתְנָה-לִּי מִן-הָעֵץ וָאֹכֵל.״ ואז מגיעה התוצאה הבלתי נמנעת מאכילת הפרי – ״וַתִּפָּקַחְנָה, עֵינֵי שְׁנֵיהֶם, וַיֵּדְעוּ, כִּי עֵירֻמִּם הֵם," ובעקבות זאת הגרוש מגן עדן, ״וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהוָה אֱלֹהִים, מִגַּן-עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם. (בראשית, פרק ב׳)

אין קשר ישיר בין הסיפור התנ״כי ולעניין הבא, אך ישנו הפלא אודות סמל התפוח, שהרי הוא קשור בתודעתינו לסיפור גן עדן; וכמו ויש בו איזה קסם – אחת הלהקות הפופולריות ביותר אי פעם, ״החיפושיות״, סימלהּ היה תפוח, וראו זה פלא, גם החברה העשירה בעולם בתחום המחשבים Apple, סימלהּ הוא תפוח, אך תפוח נגוס.

״וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה, כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל-חָי.״ השם של חוה מוסבר, זאת כנהוג במקרא, באפיון בעל השם על-פי אופיו, או נסיבות היוולדו. וההסבר שניתן – אימם של כל בני האדם. אך אם נדייק ונתווכח לגבי שמה של חוה ופרושו, נמצא ששורש המילה חַוָה הוא ח.ו.ה. והפירוש המילולי הוא: התנסה, חווה, לקח חלק, שטח אדמה שבו גרים חקלאים ובעלי חיים. מסיבות השמורות עם כותבי ספר התורה, ואולי מפאת כבודו של אדם והרצון להתרחק מפירוש פרובוקטיבי, פירשו הכותבים את השם "חוה" – ל-חי, וויתרו על הקשר המיידי בין חוה לחוויה. דרך הצניעות היא הדרך שבחרה התורה לפרש את שמה של חוה – אם כל חי. קאסוטו אומר: אשר לפרוש הראשוני והעיקרי של השם חוה יש להזכיר את דעתם של חז״ל ושל חוקרים חדשים אחדים, שלפיה קשור השם בשם הארמי חִוְיָא – שפרושו נחש והיא נקראת כך על שום מה שקרה בגן עדן. (בראשית, פרק ג׳, פסוק כ׳)

גירוש אדם וחוה מגן עדן, גוסטב דורה
גירוש אדם וחוה מגן עדן, גוסטב דורה. Expulsion of Adam and Eve from the Garden of Eden, Gustave

גן עדן. מיד לאחר בריאת האדם נאמר: "וַיִּטַּע ה' אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם; וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר.״ מפרשים את השם עדן על שבו מתעדנים ומתענגים. אחרים סוברים כי מקור השם הוא במילה דומה באכדית, ופרושָה מקום שכולו משקה. מיקומו של הגן, ב-עדן, בין נהר הפרת והחדקל ברמת אשור; מקום הולדת הציביליזציה. יש אומרים שהייתה זו טעות קריטית בהיסטוריה של האנושות, ואין חזרה ממנה, כאשר האדם עזב מרצונו החופשי את החיים ׳החופשיים׳ – את גן עדן, והפך ממלקט לעובד אדמה. יובל הררי בספרו ״קיצור תולדות האנושות״, מדבר על הטעות בהרחבה. הררי מעריך שהמהפכה החקלאית, ביות בעלי החיים והצמחים והמעבר ליישובי קבע הייתה לפני כ- 10,000 שנה. התורה שנכתבה כ-1500 לפנה״ס, קרובה יותר לסוף תקופת המלקטים ולמעבר ליישובי הקבע, מאשר אנחנו. כמלקט, האדם היה חופשי להסתובב ולאכול כאוות נפשו מפרי העץ, מגידולי השדה, פירות ופרחים, ליקט וצד גם מזונות מזדמנים מן החי. ״וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים עַל-הָאָדָם לֵאמֹר: מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל.״

אלוהים כמהנדס, המתכנן את בריאת העולם בעזרת מחוגה. איור לכתב־יד צרפתי מהמאה ה-13, המערב בתפיסה היהודית-נוצרית של בריאת העולם רעיונות המופיעים אצל אפלטון. God as an engineer, planner for the creation of the world with the help of a compass. French handwriting illustration from the 13th century, Western Judeo-Christian concept of creation of the world, ideas by Plato.
אלוהים כמהנדס, המתכנן את בריאת העולם בעזרת מחוגה. איור לכתב־יד צרפתי מהמאה ה-13, המערב בתפיסה היהודית-נוצרית של בריאת העולם רעיונות המופיעים אצל אפלטון. God as an engineer, planner for the creation of the world with the help of a compass. French handwriting illustration from the 13th century, Western Judeo-Christian concept of creation of the world, ideas by Plato.

החיפוש אחר מזון הביא את האדם-המלקט להכרת תכונותיהם וסגולותיהם של מאות צמחים ומזונות, והעובדה הייתה שהאדם אכל מזון מְגוון שהכיל מִגוון ויטמינים – שני הדברים הללו גם יחד, זרזו את התפתחותו המנטלית והשכלית והעשירו את חכמתו. מעניין מאוד שכותבי התורה ידעו שהאדם המלקט היה חכם. הם תיארו את התנהלותו ואת ההסבר על איסור האכילה מפרי עץ הדעת, קרי האיסור, שיביא למניעת התקדמותו והתפתחותו השכלית של האדם והחוכמה בכלל: ״כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ, וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם; וִהְיִיתֶם, כֵּאלֹהִים, יֹדְעֵי, טוֹב וָרָע.״ היה חשש שבני האדם בהכרתם המעמיקה את רזי הטבע והצמחייה והתעצמותם המנטלית, יהיו בהמשך הדורות ליודעי דעת ולמבינים בין טוב ורע, ותלותם באלוהים עלולה להיחלש. לכן המשפטים אודות הגרוש מגן עדן וסיבותיו קצרים ומדויקים: ״וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים, הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, לָדַעַת, טוֹב וָרָע; וְעַתָּה פֶּן-יִשְׁלַח יָדוֹ, וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, וְאָכַל, וָחַי לְעֹלָם. וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהוָה אֱלֹהִים מִגַּן-עֵדֶן–לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם.״

לכותבי התורה היה ידוע וברור שהאדם המלקט היה החכם וחייו טובים. גם ממצא שנמצא לאחרונה סמוך לחופי סיציליה משנה את הדרך בה אנחנו תופשים תרבויות של ציידים–לקטים. אך לאחר הגירוש מגן עדן, כלומר לאחר המהפכה החקלאית, חייו של אדם הפכו קשים; כְּאִכָּרִים עובדי אדמה, תלותם הייתה כעת רק באדמה: ״אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ, בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וְקוֹץ וְדַרְדַּר, תַּצְמִיחַ לָךְ; וְאָכַלְתָּ, אֶת-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם, עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה, כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ.״ תוצאת העונש – כלומר הגרוש מגן עדן, שכתובה בתורה בדיעבד – ״לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה,״ ו-״בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם״, פירושה היה היצמדות האדם לקרקע, שהביאה לאכילת מזון מצומצם, שגדל אך ורק בסביבתו. לאדם היו תקוות לשפע במעבר לעבודת האדמה, לביסוס, ולא לרעב, אך עיקר השינוי היה איבוד רוחו החופשית של המלקט: ״וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים, הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, לָדַעַת, טוֹב וָרָע; וְעַתָּה פֶּן-יִשְׁלַח יָדוֹ, וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, וְאָכַל, וָחַי לְעֹלָם. וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהוָה אֱלֹהִים, מִגַּן-עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם.״ ברור שכל אלה החזירו מבחינה מנטלית ושכלית את בני האדם אחורה. הגרוש היה חד ואכזרי ללא דרך אחורה, כמו בהיסטוריה: ״וַיְגָרֶשׁ, אֶת-הָאָדָם; וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן-עֵדֶן אֶת-הַכְּרֻבִים, וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, לִשְׁמֹר, אֶת-דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים.״ בחשיבה מודרנית, אפשר לאמר שלא רק הגרוש מגן עדן, אלא גם צורת הכתיבה והקצב היו מעליבים והשפילו את רוחו, ובעיקר התזכורת – שהוא בא מן העפר ואליו ישוב, וכל מה שקורה באמצע החיים איננו חשוב. כל זה העצים את תחושת העלבון והעצב: ״בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם, עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה, כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ.״ האם העלבון ההיסטורי הזה הוא אחת הסיבות, למרות שאיננו מדברים בה, על עזיבת האדם המודרני את החקלאות? גם היום, עוזבים הכפריים בצורה חפוזה את משקיהם ונוהרים לערים, ולא תמיד מגיעים לחיים טובים יותר. ומצד שני, ישנה שאיפה אוטופית אוניברסלית של האדם לחזור לגן עדן, להתמזג בטבע ולהתמסר לו וללקט את מזונותיו. (בראשית, פרק ג׳)

בתמונה למטה: ״אללה של האסלאם הוא אותו אלוהים של הנוצרים ושל אישוור של ההינדוהיסטים.״ (בתרגום חופשי). Allah of Islam is the same God of Christians and the Iswar of Hindus. ראיתי את השלט הזה, למיטב זיכרוני, על הקיר של בית שיבננדה ברישיקש, במחוז הימאצ'אל פראדש. (לא אני צילמתי). לדברי המקור השלט צולם בתחנת הרכבת בהימאצ'אל פראדש, שבצפון הודו. כך או כך, המילים יפות וחשובות.

שלט בתחנת רכבת בהימאצ'אל פראדש. בתרגום חופשי: אללה של האסלאם הוא אותו אלוהים של הנוצרים ואישוור של ההינדוהיסטים. הועלה על־ידי Aviad2001 CC BY 2.5
שלט בתחנת רכבת בהימאצ'אל פראדש. בתרגום חופשי: אללה של האסלאם הוא אותו אלוהים של הנוצרים ואישוור של ההינדוהיסטים. A sign at a railway station in Himatz'al Pradesh, India: "Allah of Islam is the same God of Christians and the Iswar of Hindus.". Pic. Submitted by Aviad 2001 CC BY 2.5
תבליט רומי מהמאה ה-3 לספירה, המתאר את מעשה בריאת האדם לפי המיתולוגיה היוונית: פרומתאוס יוצר את בני־האדם מעפר, ואתנה מעניקה להם את נשמתם.
תבליט רומי מהמאה ה-3 לספירה, המתאר את מעשה בריאת האדם לפי המיתולוגיה היוונית: פרומתאוס יוצר את בני־האדם מעפר, ואתנה מעניקה להם את נשמתם. Roman relief from the 3rd century AD, describes the creation of man according to Greek mythology: Prometheus creates humans from dust, and Athena gives them their souls

סלק אדום (בטעם נורה)

סלק אדום, בין סגולותיו: מנקה את מערכת העיכול! מחזק את המערכת החיסונית. עוזר בריפוי דלקת פרקים. פותח את התיאבון.

סלק אדום צבעו עז וסגולותיו רבות מספור. הסגולה המיוחדת ביותר שלו – מנקה את מערכת העיכול! מתאים לכל ימות השנה וגם לארוחות חג ומועד. סלק אדום פותח את התיאבון.

מצרכים:

5-6 ראשי סלק אדום (לברור סלק בינוני וקטן, והכי חשוב – קשה)                                               1/2 – 1 לימון – למיץ לימון טרי, 1-2 כפות דבש, 2 כפות שמן רגיל, קורט מלח

אופן ההכנה:

לשים את הסלק בסיר עמוק ולכסות במכסה, כי בהרתחה הוא ״משפריץ״ מצבעו האדום על כל הסביבה!

  1. להרתיח את הסלק למשך כ- 40-50 דקות. 
  2. עם סיום הבישול, להוציא את המים האדומים, ולכסות במכסה
  3. לחתוך את הסלק על משטח עץ – פרוסות דקות, ולהכניסם לקערה עמוקה
  4. להוסיף שמן לֹא צריך שמן זית, זה כבד מדי), מיץ לימון, דבש ומלח. לערבב ולטעום
  5. לטעום! אם צריך, להוסיף עוד לימון, דבש או מלח, לפי הטעם האישי.

לקרר. בתיאבון!!  מתאים לארוחות חג ולכל מועד.

 

חרוסת א-לה-נורה

פסח מצה ומרור! אבל טעם החרוסת – שמחה וששון.

חרוסת היא החלק הטעים ביותר בצלחת הפסח. כדאי להיות יצירתיים, טועמים ומוסיפים לפי הטעם – קצת מזה ועוד קצת מזה. כבכל שנה – פסח מצה ומרור + חרוסת. פסח שמח! 

חומרים:
4 תפוחי עץ, מגורדים
8 תמרים, קצוצים
1/2 כוס שקדים, קצוצים
1/2 אגוזי מלך, קצוצים
1/2 כוס צימוקים, קצוצים
4 כפות ריבת קונפיטור אדומה
2 כפות מיץ לימון
2 כפות מיץ ענבים או יין אדום

דבש – אפשרי להוסיף, לפי הצורך

הכנה:
ערבבו את כל החומרים יחד. תטעמו ותוסיפו קצת מזה וקצת מזה לפי הצורך. הנאה מתוקה.        למצוא כלי נאה, שקוף, שיזמין את כולם לטעום מהחרוסת.

 

 

 

גפילטה פיש לחג הפסח

קציצות… גפילטה פיש… קושיות… אורחים… כל המעלות של החג!

תשומת לב לצבעים ותבלינים בבישול – זה התענוג המציף את המטבח החדש. בזכות הגפילטה פיש שעשיתי בראש השנה לפני שנים אחדות בלוס אנג׳לס, ולשמע הדברים ״זה הגפילטה פיש הכי טעים שאכלנו״, אני מרשה לעצמי להציע מתכון גפילטה פיש לחג הפסח 2015. ומראהו – קציצות בצבע אפור בהיר, צורתן אליפסה אלגנטית ומעליהן עיגולים כתומים חינניים וריח שמיר עדין מתפצפץ באוויר.

מצרכים (ל-10 סועדים)

דג טעים במשקל קילו וחצי, לטחון (את הראש אם יש והאִדרה שומרים לציר)


1/2 כוס קמח מצה (הכמות בהתאם לצורך ולרמת רטיבות הבלילה)


2 ביצים קשות, קלופות


2 ביצים טריות


בצל גדול מגורד גס על פומפייה


קורט מלח


קורט פלפל גרוס


ירקות:  4-5 גזרים, 1 שורש parsnip, גבעולי סלרי טריים

עשבי תיבול:  עלי דפנה, עלי שמיר טריים


 מצרכים ואופן הכנת הציר

ראש דג ואִדרות (אם יש), 1 בצל גדול פרוס לפרוסות, 3-4 גזר פרוס, 1 שורש parsnip פרוס, ליטר מים לציר, עלי שמיר קצוצים, גבעולי סלרי קצוצים, 4-5 עלי דפנה, עשבי תיבול לפי הטעם, קורט פלפל אנגלי, מלח.

בסיר רחב שמים את מרכיבי הציר: ראש הדג (אם יש) והאִדרות, הבצל, הגזר, התבלינים והמים. לטעום עד שהציר טעים. לאחר רתיחה מבשלים על אש בינונית-קטנה כשעה ועד שעה וחצי, ולכסות.

הכנת הקציצות

  • מערבבים את חומרי הקציצות, לרסק הכל עם מזלג, או לטחון במכונת בשר. לתת לתערובת לנוח.
  • מכינים קציצות אליפסיות ומוסיפים אותן לציר ומבשלים יחד כשעה, על אש בינונית-נמוכה. עד שהן מבושלות לחלוטין.
  • לאחר שהקציצות מתבשלות בציר כשעה, נותנים להן לנוח ואז מוציאים אותן מהסיר בזהירות. ממקמים אותן באופן זהיר בכלי מרווח. את עיגולי הגזר והשורש (parsnip) מוציאים מהציר ושמים מעל כל קציצה לקישוט ולהנאה. מכסים ומכניסים לקירור.
  • את הציר מעבירים דרך מסננת ושומרים בנפרד.

בתיאבון!

קשת – שילוב מטפיזי של הרגשי, החומרי והרוחי. Rainbow

הקשת מקרינה הרגשה רוחנית ופיסית גם יחד

הדרך שלי אל הקשת הפיזית, כיצירה, התפרשה על פני כשנה וחצי. לפני כן, הקשת הייתה מופיעה אך ורק בשמים ולאחר הגשם. למראה הקשת תמיד התעוררו אצלי הרהורים על הייקום.

קשת בלונדון, 20.10.2014     צלם: זוהר מנור-אבל
קשת בלונדון, 20.10.2014     צלם: זוהר מנור-אבל

מאז ומתמיד הייתי מביטה בקשת בערגה, מתפעלת מיופיה ומקווה שתישאר מצוירת בשמים לכמה שיותר זמן. אך בתוך תוכי רציתי למצוא דרך לתפוס אותה, שלא תיעלם לי ושתישאר אתי לנצח. 

באחד הימים מצאתי משטח עץ זרוק בצד הדרך שצד את עיני. אספתי אותו בשמחה כמו מצאתי ילד עזוב. המשטח היה שבור, חבול ומפורק ואי אפשר היה לראות בו יותר מאשר גרוטאה, אבל נהגתי בו כמגוננת וכמו מצאתי משהו יקר שחיפשתי הרבה זמן. מהמבט הראשון ידעתי שהמשטח יהפוך לקשת. בהתלהבות נעורים פרקתי את המשטח, שפשפתי ומרקתי אותו במשך ימים אחדים עד שהמגע איתו הפך להיות נעים ולא מחוספס. בד בבד עבדתי על סקיצות כדי שהקשת שהייתה בראשי תתמזג לתמונה ברורה ותחבור אינטגרלית עם רצועות העץ, לקשת אחת.

היה ברור לי שאתפוס את רצועות העץ בחוזקה ברצועות ברזל. רצועות ברזל וברגים, הם אלה שיחזיקו את הקשת יחד. והרי תמיד רציתי לתפוס לעצמי קשת בענן לעוד קצת זמן.

הבחירה של חיבור עץ בברזל נוצרה בהיותה מענה לרצוני המטפיזי להצמיד את הקשת אליי ושלא תיעלם! אך הפלא ופלא, נוצר עוד משהו, נוכחות הברזל לצד העץ הייתה כקטליזטור באלכימיה, והעץ הפך כאילו רך יותר לצד הברזל.

IMG_0883 -1 קשת
קשת 1

המשכתי למרק את העץ. אופי כל משטח עץ הנחָה אותי בבחירת צבעי הקשת הספציפיים.

קשת 1 צהוב, אדום, ירקרק, תורכיז, כחול בוהק, כסף. חומרים: עץ ומתכת. צבע הכסף מסמל את השמים האין סופיים ואת האין סוף, שמתוכם הקשת מופיעה ובוקעת, בהם היא פוצחת במלוא הדרה, ושם היא נעלמת.

קשת 2
קשת 2

קשת 2 סגול, כחול, ירוק, צהוב, כתום, אדום וכסף. חומרים: עץ ומתכת.

קשת 3 : אדום, כתום, צהוב, ירוק, כחול, סגול. חומרים: עץ ומתכת.

קשת 4 : בעבודה. חומרים: קרטון דחוס ומוטות הברגה ממתכת.

הקשת הינה רעיון אבסטרקטי וגם קונסטרוקטיבי. שילוב מטפיזי של הרגשי, החומרי והרוחי. הצבעים שנבחרים עם העץ והתפסים ממתכת, מביאים יחד את הרעיון בשלימותו.  

הצורך בנעילת מתכת ובברגים אף היא סימבולית – תזכורת לרצון ולצורך הבלתי ניתנים למימוש, לשמר את הקשת לעוד קצת זמן! הקשת הרי נעלמת כלא הייתה תוך זמן קצר מהתגלותה, והיא נשארת אצלינו רק בזיכרון, בתחושה, בתמונות וכרעיון.

קשת 3. עם קרן אור, בסטודיו.
קשת 3.   עם קרן אור, בסטודיו.
נורה בעבודה
נורה בעבודה

בתנ״ך הקשת מופיעה עשרות פעמים ככלי קשת, ״לְלַמֵּד בְּנֵי-יְהוּדָה קָשֶׁת.״ אך בפעם הראשונה שהקשת מופיעה בתנ״ך, בספר בראשית, היא המשמעותית ביותר – אחרי המבול הקשת היא הסמל המוחשי להבטחתו של אלוהים שמבול נוסף לא ירד על הארץ ולא יכלה את העולם, ולא את החי והצמחייה: ״והָיָה, בְּעַנְנִי עָנָן עַל-הָאָרֶץ, וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן… הָיְתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן; וּרְאִיתִיהָ, לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם, בֵּין אֱלֹהִים, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל-בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ.״ 

מראה הקשת מתעלה עוד יותר בספר מלכים, בו משתווה הקשת למראה דמות האלוהים; כלומר, סמל לפגישה מוחשית עם דמות האלוהים: ״כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם, כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב–הוּא, מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד-יְהוָה; וָאֶרְאֶה וָאֶפֹּל עַל-פָּנַי, וָאֶשְׁמַע קוֹל מְדַבֵּר.״ 

קשת 3. הבזקי אור
קשת 3. הבזקי אור
קשת 3. עץ, רצועות מתכת וברגים
קשת 3. עץ, רצועות מתכת וברגים
קשת 3, בעבודה
קשת 3.  בעבודה
קשת 4, קרטון דחוס ומוטות הברגה. בשלבי עבודה
קשת 4. קרטון דחוס ומוטות הברגה.     בשלבי עבודה

הצורה המושלמת של הקשת כחצי עיגול, כחלק מעיגול, ואפילו כקו, בשילוב ההתאמה הצבעונית של הצבעים המוקרנים בה, דומֶה שיכולה להביא אותנו עד לכדי התעלות הנפש! כל זה קורה בגלל הרכות שהקשת מקרינה ובגלל מראה היצירה הקוסמית המשתקפת ממנה.

קשת שלימה בשמי לוס אנג׳לס. צלם: ארנון מנור
קשת שלימה בשמי לוס אנג׳לס.     צלם: ארנון מנור
 Rainbow near Mount Michener, Alberta. Photo: Kevin M Klerks Rainbow
Rainbow near Mount Michener, Alberta.     Photo: Kevin M Klerks

קשת מקרינה הרגשה רוחנית ופיסית גם יחד. כשמביטים בקשת חשים את הרגשת השלימות. חשים בהרגשת פיוס, אהבה והרמוניה,  מרגישים רכות וחמלה על עצמנו ועל העולם, ותקווה; תחושות הנובעות מעצם נוכחותה של הקשת בשמים ומהתחושה שהיא משאירה אחריה. והכל מסתכרן לתחושת קרבה לייקום ולאלוהים גם יחד, זה שבחוץ וזה שבתוכינו.

רעיון הקשת נוצר ביום הולדתי ב-1.7.2013

הקשת, סמל לתקווה. 

4.11.2014, לזיכרו של רה״מ יצחק רבין ז״ל.

קשת של ״סוני״ Sony Pictures, LA. צלם: זוהר מנור-אבל
קשת של ״סוני״ Sony Pictures, LA.     צלם: זוהר מנור-אבל
קשת 1, עץ ומתכת, בתהליך עבודה
קשת 1, עץ ומתכת.  רגע של התרגשות כשהקונסטרוקציה לקשת מוכנה.
קשת 1, בתהליך עבודה
קשת 1, בתהליך עבודה
חדוות היצירה. נורה עם משטח עץ בעבודה
חדוות היצירה.  נורה עם משטח עץ בעבודה
by KES47
Refraction and reflection in raindrop, producing a Rainbow. Created by:  KES47