על השם ״דקר״

השם ״דקר״ צריך שיישמר לצוללת אח״י דקר 77. כבוד לזכרם של האנשים היקרים שאבדו בלב ים, ולאושר הקצר שידענו, כשהיו אתנו.

לפני כחודשיים ימים כתבתי פוסט על שמות תנכיים. הזכרתי את השמות אדם, חוה, אברהם, יצחק, שרה, יעקב, ראובן, דינה, יוסף, ונגעתי בשמות חדשים כמו צוק, ו-איתן  – שמות ״אופנתיים״, שניתנו וניתנים על פי הזמן והמקום. לא הזכרתי את השם ״דקר״, למרות שזהו שם אופנתי גם, שניתן כפרטי וגם כמשפחה, בדרך כלל בהקשר לזכרם של הצוללת ״דקר״ ואנשיה.
דן מנור ז״ל, מתוך סרט השקת הצוללת בפורסמוט. 9 ינואר 1968 (בדקה 3:44 - 3:47)
דן מנור ז״ל, מתוך סרט השקת הצוללת בפורסמוט. 9 ינואר 1968 (בדקה 3:44 – 3:47)

בימים אלה הגיעה הצוללת ״רהב״ בקבלת פנים חגיגית לנמל חיפה, צוללת חמישית במספר, מגרמניה. בחודשים האחרונים היו התכתבויות בפייסבוק, באתר עמותת הדולפין – יוצאי שייטת הצוללות – הצעות למתן שמות לצוללות החדשות. היה מרתק לקרוא ורבים הסבירו את הסיבות למתן הצעותיהם כמו – כריש, תמנון ועד דרור (על שם יוסל׳ה דרור, שהיה מפקדה הראשון של שייטת הצוללות.) השמות היו רבים ומרתקים.

טוטם אינדיאני, שהיה על הצוללת טרם הפיכתה לאח״י דקר 77
טוטם אינדיאני, שהיה על הצוללת טרם הפיכתה לאח״י דקר 77

בטקס קבלת הפנים של אח״י רהב, רם רוטברג, מח״י, הכריז כי הצוללת הששית של צה״ל תיקרא אח״י דקרברור שאינני אובייקטיבית. אך דעתי שונה – צוללת חדשה כדאי שיינתן לה שם חדש עם מזל משלה. השם ״דקר״ צריך שיישמר לצוללת אח״י דקר 77. כבוד לזכרם של אנשיה היקרים שאבדו בלב ים, ולאושר הקצר שידענו כשהיו אתנו. אין צורך בהנצחה במתן שם לאח״י ״דקר״ חדשה, אולי… כשהדור שלנו יילך לעולמו.

ובהקשר לדקר עצמה, היו שאמרו שאי שמירת הטוטם האינדיאני עליה היה חלק מחוסר המזל שלה.

עברו 48 שנה לאובדנה של הדקר (עפ״י התאריך העברי), ואנחנו לקראת ה- 25 לינואר, היום העצוב שייחקק לעד בזיכרונינו.

דן מנור ז״ל בקטע מסרט נדיר באח״י תנין (1963 משוער)
דן מנור ז״ל, בקטע מסרט נדיר, על אח״י תנין (1963 משוער)

About writing "The English School״

The English School (a Hebrew book), was written like in an unknown mystical spirit mood. One can say that the book got life of it's own and history totally independent, regardless the life story of the writer. Also it got a birth place and a date of birth. "The English School" was born in New Zealand, on February 8, 2008

 I need some extra courage to expose myself to write about some of the 'adventures' I had in writing my book – The English School… and I did.

In fact, at the time I was busy writing another book (still in my drawer), but one night I envisioned the story of a woman who travels to South America following an add she founds in the Internet. So, for six years, I lived a double life, one of my own, and the one led by the story.

אוקלנד, ניו זילנד Auckland, New Zealand
אוקלנד, ניו זילנד Auckland, New Zealand

My heroine's name was Naomi at first, but in a cruel and unpredictable event (for me), I had to say goodbye to that name and find her a new name. Just before closing my book and sending it to the printers, I realise that Naomi is the heroine's name of a new book just published by Shay Sarid "The Kindergarten of Naomi". Sadly I had to say bye to my Naomi, but luckily I found Daphne, the heroine of my book, which was positioned perfectly in the story. 🙂

The book cover in English, but the book is not translated yet.
The book cover in English, but the book is not translated yet

The book was written just about as a spirit forced me to write it, I'll say with great caution. Chance and Karma are involved in the making of the book, as in the story itself. Another important detail is, the book was born in a far away country, in New Zealand. It is interesting to acknowledge that a book has a life and history of its own, completely independent, with no connection to the story and life of the writer. In my case there is even a country of the birth place, and a date of birth. "The English School" was born in Auckland, New Zealand, on February 8, 2008.

I visited New Zealand as my son Arnon was working on the film "The Warrior's Way". His home was ideal for writing, bright rooms in a luxury apartment, with windows overlooking the leisure boats and harbour of Auckland. New Zealand's sunsets were the most beautiful I've ever seen.

גשר אוקלנד בשקיעה, ניו זילנד Auckland Bridge at sunset, NZ
גשר אוקלנד בשקיעה, ניו זילנד
Auckland Bridge at sunset, NZ

At that time I was writing another book that I began a few months earlier. One night I found myself like in a dream; Physical sensed reality and dream twilight together. And here I come to be in an isolated school in Peru, in South America. Suddenly I was involved in that mystical vision, in the history of a woman who left everything in her home country (Israel), disappointed and discouraged from her life after her husband left her for a younger woman, and I flew with her to an unknown path. Led by her, as she sat on me like a spirit to write her story. I had to move everything aside and write the story of this woman! The English School itself, although was located in a remote area of ​​Peru, universal Anthroposophic ideas were the base of it's teachings, influenced by Rudolf Steiner, the founder and developer of these ideas. The school philosophy conducted me, revealing itself to me slowly and I learned all about it and acknowledged it. I was led forward in the darkness and inside the story by it. My heroine actually pushed aside wildly the book I was writing earlier, and so in full bluster, full awareness and curiosity we speed together, devoted myself to it, and to her.

פרחי הקנטוטה, סקיצה ראשונה Cantuta Flowers
פרחי הקנטוטה, סקיצה ראשונה
Cantuta Flowers, first draft

Passive responsiveness and dedication became like an obsession, it pre occupied me full time day & night. Every day after reading the pages I had written the day before, I was barely satisfied, but the story grew and evolved in joy, and it was thrilling.

I realise I wrote some wonderful manifestations, the plot developed well and the language was rich. Writing and repairing; Writing, erasing and correcting and writing again. Weaving the story in words and language was slow task and precise, putting extra attention to the safeguarding of sound, like in music with it's own rhythm.

Humbly and modestly I'll say with great respect to the writer Shay Agnon, that I identify with him – he who said – he was happy about every page he writes using the Holy Old Hebrew language "…And I will give my soul away for it!" And I clung to this idea, knowingly or not.

ציפור שיר בשמורת האי רנג׳יטוטו, בניו זילנד, Rangitoto Island NZ Photo: 8 Feb. 2008
ציפור שיר בשמורת האי רנג׳יטוטו, בניו זילנד, Singing Bird, Rangitoto Island NZ
Photo: 8 Feb. 2008

So much for today. I will continue to tell you all about the wonders of my writing expedition next time.

על שמות

אדם, חוה, אברהם, יצחק, שרה, יעקב, ראובן, יוסף, צוק, איתן – שמות אופנתיים על פי הזמן והמקום

רבקה משקה את אליעזר ליד הבאר. ציור של ברתולמה מורילו, אמצע המאה ה-17.Rebecca and Eliezer at the well. Bartolome Murillo's painting, mid-17th century
רבקה משקה את אליעזר ליד הבאר. ציור של ברתולמה מורילו, אמצע המאה ה-17. Rebecca and Eliezer at the well. Bartolome Murillo's painting, mid-17th century

סיפורים קצרים ותמונות שמשכו את לבי, בספר בראשית. על שמות (פרק ד)

שמות. היה מי שכתב בפייסבוק שילדים שנולדו ב״צוק איתן״ קיבלו אחלה שמות – צוק ו-איתן, ולעומת זאת עכשיו – באוקטובר 2015, הילדים צריכים להסתפק בשם ״גל״. והיה מי שענה, שהשמות שיהיו פופולרים בעת הזו יהיו: נקמה, נקם-יה, יד-נקמה, יהודי, יה-לי, ישועה ועוד. יוסף, למשל, הוא השם הפופולרי ביותר במגזר הערבי. על-פי הקבלה, בעת נתינת השם לילד, ההורים מקבלים מעין 'נבואה קטנה' והיא המסייעת להם לבחור שם לילדיהם בהתאם לנשמתו של הילד. עצמת משמעות השם באה באופן טבעי בשפה העברית, כי היא נגזרת מהשורש, לעומת אותו שם שאין לו משמעות מילולית בכל שפה אחרת.

אדם וחוה של טיציאן, 1570 אדם, הססן, מנסה לעצור בעד חוה מלקחת את הפרי האסור מידי נחש בעל חזות ילד חמוד
אדם וחוה של טיציאן, 1570 אדם, הססן, מנסה לעצור בעד חוה מלקחת את הפרי האסור מידי נחש בעל חזות ילד חמוד

השמות בתנ״ך מרתקים במיוחד כי פרושם והסיבה שניתנו כתובים לעתים בגוף הטקסט. אפיון בעל השם במקרא הוא על-פי אופיו ו/או סיבות היוולדו. חוה, אחד השמות הראשונים המופעים בתורה, הוא בעל משמעות והסבר מדויקים על פי התורה – ״וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה, כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל-חָי.״ למרות ההסבר שניתן כאימם של כל בני האדם, אם נדייק לגבי שמה של חוה ופרושו, נמצא ששורש המילה חַוָה הוא ח.ו.ה. והפירוש המילולי הוא: חוויה, התנסה, חווה, לקח חלק, ושטח אדמה שבו גרים חקלאים ובעלי חיים. חז״ל ואחרים קשרו את השם חוה לשם הארמי חִוְיָא – שפרושו נחש. כך ניתן להבין, שישנה סטייה מסוימת במשמעות, לפי הצורך וההתאמה לכותבי התורה והרעיונות שמאחוריהם.

שם המדינה: ישראל. ״לעד נחיה על חרבנו”, אמר רה״מ ביבי נתניהו לפני שבוע ימים, בישיבת ועדת החוץ והביטחון. האם זהו גורלינו? ישראל, זה השם החדש שניתן ליעקב לאחר שהתעמת עם אלוהים: ״וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ, כִּי אִם יִשְׂרָאֵל. כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל.״ וכך הוסב שמו של יעקב ל״ישראל״. האם העובדה שיעקב נילחם עם מלאך האלוהים, ״כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים,״ האם זו הסיבה שאנו נלחמים מאז? האם זהו גורלינו בארץ הזו? נלחמים מאז הקמת המדינה! ישנה אפשרות, שמעצם היותינו נושאים את השם ״ישראל״, אנחנו ממשיכים להילחם! כי בדמינו הוא: ״כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל.״ על פי הקבלה, חשוב לבחור שם בעל משמעות חיובית, ושינוי שם מביא לשינוי באופי ובמזל. אם נלך על-פי חז״ל והקבלה, ששינוי שם מביא לשינוי באופי ובמזל, הרי שאם נסב את השם חזרה ל״יעקב״ – ״לֹא יִשְׂרָאֵל יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ, כִּי אִם יַעֲקֹב,״ ואז, מדינת ישראל תיקרא ״יעקב״, ותשקוט הארץ. (בראשית, פרק לב)

יעקב נאבק במלאך - אלכסנדר לואיס לואר, Jacob wrestled with the Lewis Loire - 1865
יעקב נאבק במלאך – אלכסנדר לואיס לואר – Jacob wrestled with the Lewis Loire – 1865

שמות בתנ״ך. לגבי השם יצחק זה יותר פשוט: ״וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ הַנּוֹלַד לוֹ, אֲשֶׁר-יָלְדָה לּוֹ שָׂרָה – יִצְחָק.״ ובהמשך ההסבר: וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים. כָּל-הַשֹּׁמֵעַ, יִצְחַק-לִי. וַתֹּאמֶר, מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה, כִּי יָלַדְתִּי בֵן לִזְקֻנָיו.״ ייפי השמות העבריים מתגלה בשמות ילדיו של יעקב: ראובן״וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן, כִּי אָמְרָה, כִּי-רָאָה יְהוָה בְּעָנְיִי.״ כלומר, ראו בן. שמעון – ״וַתַּהַר עוֹד, וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֹּאמֶר כִּי-שָׁמַע יְהוָה כִּי-שְׂנוּאָה אָנֹכִי, וַיִּתֶּן-לִי גַּם-אֶת-זֶה. וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן.״ לוי – אחד משמות המשפחה היהודיים הפופולריים ביותר בעולם: ״וַתַּהַר עוֹד, וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי, כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים; עַל-כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי.״ וכך גם שאר השמות שניתנו לילדי שתי נשותיו ושפחות-הנשים של יעקב. למשל נפתלי: ״וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בִּלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב. וַתֹּאמֶר רָחֵל, נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם אֲחֹתִי, גַּם יָכֹלְתִּי; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ נַפְתָּלִי.״ יששכר – ״וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶל לֵאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן חֲמִישִׁי. וַתֹּאמֶר לֵאָה, נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי, אֲשֶׁר נָתַתִּי שִׁפְחָתִי לְאִישִׁי; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, יִשָּׂשכָר.״ מעניין ששמות הבנים של יעקב, שלימים הם ראשי השבטים, אין בהם רעיונות של גדלות רוח, אלא בקשר ישיר לחווית הלידה של האם, או להתנהלות היחסים בתוך המשפחה. בסוף ימיו ברך יעקב את בניו ונתן לכל שם, קרי לכל בן, משמעות רוחנית וייעוד. דינה – ״וְאַחַר, (לאה) יָלְדָה בַּת, וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה.״ אין הכתוב נותן טעם לשם, אך קאסוטו אומר שאפשר שנולדו ליעקב גם בנות אחרות, ולא הוזכרו, כי מהן לא יצאו השבטים.

על יוסף ועל קבר יוסף

פרוש לתנ״ך. כל אחד מבין וקורא את התנ״ך לפי ראות עיניו והבנת ולבו. ״בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ.״ ברא? לכל מילה עשרות פרושים. האם הזיכרון הקולקטיבי הכתיב את התנ״ך? או, שהוא ״מחושב״ כדי שדרכו ייקבע הזיכרון הקולקטיבי. והיום שיחת היום על יוסף – פותר החלומות ועד ״קבר יוסף״.

יוסף פותר החלומות במצרים, ציור מאת פטר פון קורנליוס. Joseph resolves dreams Egypt, a painting by Peter von Cornelius.1816-1817 Submitted by Hajotthu
יוסף פותר החלומות במצרים, ציור מאת פטר פון קורנליוס. Joseph resolves dreams Egypt, a painting by Peter von Cornelius. 1816-1817. Submitted by Hajotthu

תמונות קצרות וסיפורים שמשכו את לבי, בספר בראשית + אקטואליה (פרק ג)

יוסף פותר החלומות. יוסף היה איש נדיר בהיותו אוהב אדם, איש הגון ולא שוחר מדנים ושְׂנאות. למרות שאחיו נהגו בו ברוע לב ורצו במותו, כי הקנאה על שאביהם אהב אותו יותר, העבירה אותם על דעתם וסנוורה את עיניהם, ואפילו הוליכה את תודעתם עד כדי למוכרו ולהרע לו; ולמרות כל זאת, כשפגש אותם במצרים חלק להם כבוד גדול ונתן להם מטוב הארץ: ״וַיּוֹשֵׁב יוֹסֵף, אֶת-אָבִיו וְאֶת-אֶחָיו, וַיִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזָּה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּמֵיטַב הָאָרֶץ בְּאֶרֶץ רַעְמְסֵס, כַּאֲשֶׁר צִוָּה פַרְעֹה. וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת-אָבִיו וְאֶת-אֶחָיו, וְאֵת כָּל-בֵּית אָבִיו לֶחֶם, לְפִי הַטָּף.״ טוּב לבו והיותו רודף נועם ואהבה, בלטו לעומת הרוע שקיבל מאחיו. גם אחיו עצמם תמהו על התנהגו הטובה כלפיהם והתפלאו על שלא התנכל להם.

יוסף מגלה לאחיו את זהותו. תחריט של גוסטב דורה. Joseph Makes Himself Known to His Brethren. Etching by Gustave Doré.
יוסף מגלה לאחיו את זהותו. תחריט של גוסטב דורה. Joseph Makes Himself Known to His Brethren. Etching by Gustave Doré.

הגינות וטוב לב ליוו אותו ואת פעולותיו לאורך כל חייו. אולי בזכות יושרו זה, ולא רק בזכות כישוריו המיוחדים שידע לפתור חלומות, הגיע להיות יועץ פרעה, איש סודו, ובעל השפעה בכל ארץ מצרים. למרות עושרו והשפעתו, העושר לא עיוור את מעשיו ועצותיו היו חכמות והגונות. כשתושבי מצרים, בגלל הרעב, רצו למכור לפרעה את אדמותיהם, יוסף בא אליהם והסביר שבהיותם תחת חסותו והגנתו של פרעה, פרעה יקבל חמישית מיבולם והם שימשיכו לעבד את אדמותיהם, והאדמה תישאר ברשותם. זה היה הסכם הוגן בין השליט לתושבים; חלוקה עסקית הוגנת, למרות שפרעה היה למעשה כל יכול! [נזכור זאת בפרשת יציאת מצרים, שרכוש התושבים אינו רכוש פרעה! כשבני ישראל ״שאלו״ תכשיטים וכלים משכניהם, פגעו בכך בבני העם ולא בפרעה!]

יוסף במצרים. Joseph in Egypt. James Joseph Tissot . 1836 - 1902
יוסף במצרים. Joseph in Egypt. James Joseph Tissot . 1836 – 1902

קבר יוסף. אישיותו יוצאת הדופן של יוסף שאנחנו למדים אודותיה בתנהלותו עם אחיו ואביו בארץ כנען ובמצרים, מזדעקת יותר מתמיד, בעקבות האירועים הקשים שקורים בקבר יוסף. הפוך מאופיו כאוהב אדם, סביב קבר יוסף, קורים התפרעויות, הרג, שנאה ומוות מזה שנים רבות. מעניין שגם השם יוסף נקשר סביב הקבר בצורות שונות ומשונות. אם נקרא את הכתוב בתורה כפשוטו נלמד שיעקב (אביו של יוסף), קונה חלקת שדה ליד שכם בכסף מלא: "וַיָּבוֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בְּבֹואוֹ מִפַּדַּן אֲרָם, וַיַּחֲנֶה לִפְנֵי הָעִיר. וַיִּקְנֶה אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר הֵקִים שָׁם אָהֳלוֹ, מִיַּד בְּנֵי-חֲמוֹר, אֲבִי שְׁכֶם, בְּמֵאָה קְשִׂיטָה." על פי בקשת יוסף, לאחר מותו במצרים, חנטו אותו ובני ישראל נשאו אותו במדבר עד שהביאוהו לקבורה באותה חלקה אותה קנה אביו: "וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, קָבְרוּ בִשְׁכֶם, בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב מֵאֵת בְּנֵי-חֲמוֹר, אֲבִי-שְׁכֶם, בְּמֵאָה קְשִׂיטָה."

קבר יוסף, 1900. Joseph's .Tomb
קבר יוסף. Joseph's Tomb .Early 1900s

במהלך מאות בשנים היסטוריונים, צליינים ואנשי רוח ודת שעלו לָרֶגֶל לארץ, תעדו את ״קבר יוסף״ כמקום קיים וידוע. אחד מראשוני כותבי ספרי המסעות בארץ ישראל, הנוסע האלמוני מבורדו, שעבר במקום בשנת 333, כתב: "בתחתית (הר גרזים), יש מקום הנקרא Sechim, שם מצוי קברו של יוסף." במאה ה-19 כתב הרב שאול הורנשטיין אשר ביקר במקום ותיעד את מסעו: "…ובתוך הכפר נמצא קבר לעצמות יוסף הצדיק הידוע לנו כנזכר ביהושע כ"ד… ובית תפילה להערביים בנוי על קברו, והערביים יכבדו את מקום קבורתו, ונר תמיד ידלקו על ציון הקבר אשר מכסה של משי עליו, וכו״. וממנו אנו למדים על הכבוד שחלקו הערבים והיהודים זה לזה ולמקום! אכן באותה מאה נבנה "קבר שייח' יוסוף" ובו נקבר שייח' יוסוף דאוקאת. וכך קבר יוסף קדוש ליהודים, למוסלמים, לנוצרים ולשומרונים. אך איש אינו יודע בוודאות אם שני קברי יוסף – זה של יוסף פותר החלומות ושל יוסוף המוסלמי, ממוקמים במקום אחד. ״אנשי שמאל וביניהם שרת החינוך לשעבר שולמית אלוני,״ (ויקיפדיה) ולאחרונה שמעתי זאת גם מאורי אבנרי, ח״כ לשעבר ועורך ׳העולם הזה׳, סבורים כי קבר יוסף הוא קבר שייח' מוסלמי, שייח' יוסוף, ותו לא. ואילו קבר יוסף האמיתי נמצא אי שם בסביבות שכם, אך במקום אחר. זו גם דעתם של כמה ארכיאולוגים. בינתיים, המצב הוא – כולם אוחזין בקבר יוסף. בשנים האחרונות המקום ידע מהומות, סבל ומוות והוא מככב בראש החדשות מעת לעת וגם לאחרונה, ועמו שיח נוקב לגבי עתידו ויעודו של הקבר. באופן מפתיע, השם יוסף נקשר שוב לקבר יוסף – באינתיפדה השנייה, בשנת 2000, החייל מדחת יוסף נהרג בקבר. ובאירועי 2011 בן יוסף לבנת נהרג שם. וְיֻסַּף עוד יוסף ועוד יוסף לקבר יוסף. האם קללה רובצת על המקום, בגלל השם יוסף? והאם יוסף פותר החלומות חזה בחלומו את מות הצעירים על קידוש קברו? מי יתן ונחכימה, אנחנו ושכנינו, ולא יתווסף עוד יוסף ועוד יוסוף לקבר יוסף, עד עולם! ותשקוט הארץ.

 

 

תמונות קצרות וסיפורים שמשכו את לבי, בספר בראשית (פרק ב)

הקשת בענן – ״אֶת-קַשְׁתִּי, נָתַתִּי בֶּעָנָן; וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ.״

אבימלך מחזיר את שרה לאברהם. משרת מוסר שק כסף לאבימלך, ואברהם מושיט את ידו בכדי לקבל את השק. מסביב סצנות ודמויות נוספות מן הפרשה. גויבל, פרנז. שטיח קיר רקום | מוסד דייטון לאמנות, דייטון תאריך: 1560 – 1570 בקירוב
אבימלך מחזיר את שרה לאברהם. משרת מוסר שק כסף לאבימלך, ואברהם מושיט את ידו בכדי לקבל את השק. מסביב סצנות ודמויות נוספות מן הפרשה. גויבל, פרנז. שטיח קיר רקום |
תאריך: 1560 – 1570 בקירוב

החיפוש, הפירושים והגילויים! הם שמשכו את לבי, וגם התאמת יצירות אמנות לפוסט ושיבוצן.

קשת בלונדון, 20.10.2014     צלם: זוהר מנור-אבל
קשת בלונדון, 20.10.2014     צלם: זוהר מנור-אבל

הופעת שלל צבעים נפלאים בשמים, המסודרים זה לצד זה בהתאמה והמתמזגים לצורה גיאומטרית מושלמת בחצי עיגול, הקשת! היא תלוייה בשמים כמו צומחת מתוך האדמה ואז מתפוגגת. עוד לא שָׂבענו ממראָה הנהדר, המפואר והיפהפה והנה הקשת נעלמת! בני האדם רגילים לשלוט בחיות, בצמחייה ובאוצרות הטבע, ונדהמים ומופתעים שאין להם שליטה על הקשת! היא באה והולכת כרצונה ועל פי דרכה. ״וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן; וּרְאִיתִיהָ, לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם.״ וראיתיה! כן, הספקנו לראותה רק לרגע לפני שנגוזה. הקשת היא הברית שניתנה אחרי המבול, האומרת – זה לא יקרה שוב! ״אֶת-קַשְׁתִּי, נָתַתִּי בֶּעָנָן; וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ.״ הבטחות אלוהים, התרחשויות וניסים שקרו בתורה, מלווים בחלקם באותות מוחשיים: הסנה הבוער, מכות מצרים, חציית הנילוס, הוצאת מים מן הסלע ועוד – אותות חד פעמיים. והנה האות שהופיע לראשונה בימי בראשית ומופיע עד ימינו – הקשת בענן*, מבזיק ומיישם את ההבטחה: ״זֹאת אוֹת-הַבְּרִית אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם, לְדֹרֹת עוֹלָם.״ (בראשית, פרק ט׳) [*אנחנו שוכחים ש׳הקשת בענן׳ היא ״תופעת טבע אופטית, הנוצרת כתוצאה משבירה, נפיצה והחזרה של קרני אור הבוקעות ממקור נקודתי או כמעט נקודתי.״ (ויקיפדיה) שוכחים, וטוב שכך.]

קשת 3. עץ, רצועות מתכת וברגים
קשת. עץ, רצועות מתכת וברגים. שילוב של מטפיזי, רגשי, חומרי ורוחי. Rainbow. Wood, metal straps and screws. A combination of metaphysical, emotional, material and spiritual.

הדרך אל / עם הקשת הפיזית ביצירה שלי, התפרשה על פני כשנתיים ימים. קשת תמיד הקסימה וריתקה אותי. בילדותי הייתי מתעצבת על לבי עם העלמותה, כמו השאירה אותי לבד אחרי העלמה, והשאירה גם ואקום בשמים. דווקא בגלל היותה כל כך בלתי מושגת, הקשת ביצירותיי בנוייה ממשטחי עץ, כלומר מחומר מסיבי ומוחשי. רק כך הצלחתי לתפוס את הקשת! וכדי שאהיה בטוחה שקרני הצבע יישארו יחד, חיזקתי את רצועות העץ במוטות ובברגי ברזל. הקשת שלי גם היא סימבולית, יש בה שילוב מטפיזי, רגשי, חומרי ורוחי. כתבתי על כך ב- פוסט, בנובמבר 2014.

 

אברהם אבינו יורד מצריימה עם אשתו שרה בעקבות הרעב בארץ. נשאלת השאלה – כשאברהם ירד מצרימה, למה ביקש משרה להגיד שהיא אחותו?

המשך יבוא…..

אברהם במסעו אל ארץ כנען, תחריט של גוסטב דורה
אברהם במסעו אל ארץ כנען, תחריט של גוסטב דורה. Abraham on his journey to Israel Canaan, engraving by Gustave Dore

בני ישראל עוזבים את מצרים עם רכוש רב ותכשיטים ששאלו מהמצרים. אי אפשר שלא להתעכב ולקרוא בעיון ואפילו בפליאה, על השאלת התכשיטים משכניהם המצריים של בני ישראל, ערב יציאתם החפוזה ממצרים. אלחנן סמט, כותב על הפרשה ובעיקר על השאלת הכלים, והוא מפרט, ״מבין שלושת מעשי ההונאה המתוארים בחלקו הראשון של ספר שמות מעסיקה בייחוד שאילת הכלים את הפרשנות האפולוגטית, שכן יש בה כמה קשיים. הקושי הראשון הוא גנֵבת הדעת של המצרים: בני ישראל שאלו מהם – אך לא התכוונו כלל להחזיר, שהרי לא התכוונו כלל לחזור למצרים. הקושי השני משתלשל מקודמו: גנבת הדעת הופכת לגנבת ממון, ושתי אלו מכוונות כנגד השכנים המצריים, שהשאילו את רכושם בתום לב. אל אלו מצטרפת השאלה מהי המטרה שהיא חשובה כל כך עד שלמענה מצווה ה' את בני ישראל לפעול בצורה כה בעייתית.״

גניבת רכוש המצרים היה ״התשלום״ עבור עבודתם הקשה של העברים בעבדם את פרעה. האמנם?ההשאלה-גניבה היה בה משום אי צדק וחוסר הגינות ברורים כלפי השכנים התמימים, שנתנו בבני ישראל אמון. ואלו מעלו באמונם של שכניהם בני העם, השאילו-גנבו את רכושם ביודעין, ולא מפרעה. חשוב לציין, שפרעה קיבל חמישית מיבולם של המצרים עובדי האדמה (הסדר אותו ייסד יוסף), למרות היותו שליט כל יכול! כלומר, רכוש התושבים לא היה רכוש פרעה! היופי בסיפור בהיותו מסופר בפשטות ובישירות, בלי לייפותו, למרות המסקנות הנובעות ממנו. (שמות י״א)