קטגוריות
אמנות הרהורים על אמנות

מהארכיון: אמש בתערוכת ציור בבית החייל בתל אביב, 1980

  • תערוכת יחיד: נורית מנור
  • בית החייל, תל אביב
  • ינואר 1980

הטקסט נכתב בשנת 1980, למחרת פתיחת תערוכת היחיד בבית החייל. 

תערוכת ציור מהי? יש לכך תשובות והגדרות רבות, כמעט כמספר האסכולות לציור ומגווני התנועות והזרמים, אך ההגדרה העיקרית והנפוצה ביותר היא – הבעת רוחו של האמן על חוויות ויזואליות, רעיונות, תחושות רגשיות, דעות והשקפות עולם – המוצגות במשטח דו-מימדי.

בתקופות קדומות יותר, מקומו של האמן היה ברור ועמד בחלק העליון ביותר בסולם ההיררכיה הממלכתית / קבוצתית / שבטית. הציורים היו למטרת השמה ויזואלית של סדרים בשלטון ו/או סדרים והוראות בענייני דת ובסדרי החיים והמוסר בקבוצה המדוברת, כמו גם מיקוד והבאת תובנות ביחסים בין אדם לחברו, בין האדם לסביבה, לטבע וכדומה.

לדוגמא אצל הטיבטים, עד היום האמן הוא איש סודו ויועצו של הנזיר הבכיר – המנהיג הרוחני והשופט, והציורים הם צורות ויזואליות עם סמלים, שבהם יש הנחיות סדורות להתפתחות הנפש, למדיטציה ולקִרבה לשלמות רוחנית. 

פורטרט עצמי (ראייה עתידנית), שמן על בד, 1976

בציור המודרני, במבט ראשון, ישנה הרגשה שהצייר המודרני הינו ״האינדיווידואליסט״ (בה׳ הידיעה). והמקטרגים אפילו טוענים: צייר לא מצייר לפי צרכי החברה ״אלא לפי מה שבא לו״, לפי צרכיו האישיים.

ואולם במבט שני, גם בציור אבסטרקטי הבעיות העיקריות המשתקפות בציור הן חברתיות עם פרוט יחסיו של האמן לחברה ולסביבה. תיאור ייסוריו של האמן גם הוא נפוץ באמנות מאז ומעולם, מובא בדרך כלל בהסתר, אך יחסו של האמן לסביבה המשקפת את החברה בה הוא חי ויוצר, יהיו העיקר. סגנונות וזרמים מסוימים משקפים ביתר עצמה את התקופה, תנועות רעיוניות והשקפות פוליטיות (לדוגמא, דאדא). באמנות גבוהה, הבעיה שנוצרת היא – קריאה/הבנה; כלומר, קריאת ״החומר״ על-ידי הצופה, שלא תמיד יש לו את האפשרות והכלים לקריאה ישירה של הנושא המדובר (ציור/פסל). בקריאה והבנת אמנות כמו בקריאה אחרת, קיים הצורך בלמידה; ואילו למידת הקריאה של שפת הציור – רבים מאתנו לא אומנו בכך.

בעבודותיי המופיעות בתערוכה באתי ביודעין לקראת הצופה עם רצון להקל את ״הקריאה״. למרות שיש לי נטייה וקרבה לאבסטרקט מבחינה רעיונית, אך היות והנושאים המובאים הם לאו דווקא אישיים-פרטיים אלא עוסקים במסגרת המורחבת של הפרט – אני, אתה והחברה, הציורים מובאים בצורה ויזואלית, ריאלסטית כמעט. גם שְמות העבודות עומד באותם הקריטריונים, ולא נקראים – קומפוזיציה מס. 1, 2, 3 וכו׳ כמקובל היום, אלא בשמות ישירים לנושא. 

בליטוגרפיה מאוד פשוטה וסכמטית (עבודה מס. 25), הנראית כרשת כבישים מסועפת מופיעה המילה ״Park״ (גן) ושם העבודה ״חירות בכרך״. קשה שלא להעלות חיוך מר על השפתיים למראה הקשר הישיר שנוצר בין ״החירות״ בכותרת העבודה, החירות הפיזית שלנו בכרך ובין מראה ריבוע הירק היחיד בסבך הספגטי של רשתות הכבישים, שכולנו חנוקים בו בכל כרך המכבד את עצמו.

בדומה אך שונה, בתמונה הנקראת ״השתקפויות על בתי זכוכית״ (עבודה מס. 35), ניגשתי לנושא בצורה קונקרטית. למרות שמדובר בהשתקפויות על זכוכית ועל-פי הכותרת ״מצפים״ לעבודה חלקה, או משהו המזכיר זכוכית והשתקפות, והנה בפועל נתקלים בתמונה כבדה, עם שכבות שמן ובנויה מאוד בחומר, כשהשמש שמשתקפת אלינו היא מרובעת, ומופיעה באטימות מחוספסת. השמש המרובעת היא חלק מקומפוזיציה המורכבת ממשטחים שחורים חזותיים, העומדים בניגוד גמור להשתקפות האור באדום והכתמים הבהירים.

אמש בתערוכת ציור בבית החייל בתל אביב, טקסט אוריגינלי. 1980

לימודי בארץ ובחו״ל, כללו גם 5 שנות לימוד בלונדון ותואר BA באמנות, הובילו אותי לדרך שבה אינני ניגשת לעבודה בהיסח הדעת. כל עבודה מתוכננת ובנויה בצורה שיטתית, החל מבחירת הנושא והמשך בבחירת הטכניקה והחומרים הנבחרים לעבודה המדוברת. 

בשנתי האחרונה ללימודי בלונדון, השנה כולה הוקדשה לנושא אחד, זה כלל – הכנת עבודות (פיזיות), שיחות, כתיבה, צילום, מפגשים חברתייים ופעולות אחרות, וכולן עסקו בנושא – ״נגד מלחמה – Anti War״. חלק מהעבודות כללו יציקות ברזל גדולות מאוד – סימלו את כלי המלחמה. הנושא המרכזי הנוסף ״הדגל – The Flag״ (סימבול הלאומיות), עוּבד על כל צורותיו. דגלים נוצרו מחומרים שונים, החל מפיברגלאס ועד למשטחי בד באורך של 40 מ׳.

יצרתי גם דגל ייחודי נוסף – ״מניפסט אנטי מלחמתי״ ובו טקסט באנגלית ובעברית על מהות הדגל עבורי. (בתמונה למטה נראה חלק מהדגל, יושב בתוך קופסת זכוכית).

מתוך תערוכת נגד מלחמה – Anti War Show.
חתך צוללת עם דגל פיברגלאס מונף. קיר גרפיטי No Plolaris, ו-מניפסט אנטי מלחמתי (קדימה שטוח).
1978, לונדון

העבודות בתערוכה מופיעות במגוון טכניקות; ליטוגרפיות, ציורי שמן, תמונות נוף באקריליק, הדפס צינק, אך הרוב היו הדפסי משי במגוון נושאים ושיטות עבודה. 

כל טכניקה מותאמת לנושא המדובר בעבודה, אך לעיתים בניגוד גמור. 

הנושאים והרעיונות הספונטניים מופיעים בהדפסי משי. בחרתי בשיטת עבודה זו בהיותה ישירה, עם אפשרות של הדגשה בצבעוניות מגוונת ומצד שני מוקירה תמיד את המקריות. 

דבר חשוב נוסף בהדפס משי הוא הקצב – העבודה נעשית ״בספיד״; הדבר בא לידי ביטוי גם תוך כדי העשייה וגם בתוצאה – כשהיצירה או חלקים ממנה נולדים תוך כדי העבודה. וכך חלק גדול מההדפסים הם יחידים.

בסדרת הפורטרטים (עבודות מס. 6, 7, 8, 9) – אלה רישומי הבעות פנים, אשר מופיעות בחלקיק שנייה על פניה של אישה, והן משקפות את הטיפוסים השונים המרכיבים אישיות אחת. 

באותו נושא של התפצלות ״הטיפוסים״ באישיות אחת, הוצגו 3 תמונות שמן – פורטרטים אישיים שלי (עבודות מס. 32, 33, 34). החומר שנבחר – צבעי שמן, על בד. הבחירה היתה מכוונת עם הרצון לעבודה ממוקדת ואיטית. בפורטרטים רציתי להביע טיפוסי יסוד נוספים של ״הדמות המרכזית״ (אני), תוך התמקדות בדקויות, בהשתקפות, במגוון גוונים והדגשה גם על הדברים שקורים ״מתחת לפני העור״. בהתפצלות ה״אני״, היה לי גם את הצורך להביע פרספקטיבה וראייה לעתיד של הדמות. (עבודה מס. 32 המופיעה למעלה, היא הפורטרט שהיה עכשווי בעת ציור סדרת הפורטרטים ב-1977)

תמונה עליונה – פרפרים סטונהנג׳, הדפס משי, 1976

סקיצה – ההזמנה לתערוכה. (זה המקום היחיד בו התוודעתי לתאריכים המדויקים של התערוכה)

קטגוריות
אמנות הרהורים הרהורים על אמנות ריגשי

ציור, יצירה – חיפוש והרפתקה אל תוך האמת הפנימית

מוזר ומפתיע אותי כל פעם מחדש שלצייר, ליצור – הינו חיפוש אל תוך האמת הפנימית.

ויחד עם החיפוש, בצמידות אליו, קיים יצר ההרפתקנות!

חיפוש והרפתקנות, הם חלק אינטגראלי ביצירה, כי הרי אנחנו יודעים היכן ״הדרך״ מתחילה אך לא יודעים היכן ואיך הדרך מסתיימת.

בריאה, הולדת העולמות

וכך, בשלהי 2014, נתתי לעצמי דרור – ללא פחד וללא תוכנית מראש, ללא גבולות, ללא מגבלת זמן, ללא מגבלות צבע, לא היו לי החלטות לגבי הצבעים הדומינטיים, העניין העיקרי היה – ״להתפרק״ על הנושא שנקרא – בראשית. לשפוך את התחושה הראשונית שלי של האירוע השמיימי. של ה-בהתחלה… של בראשית.

זוכרת דבר אחד מהאירוע הזה – סחרחורת! הייתי להוטה להביע, לוהטת מהרצון להביא את התחושה הראשונית שדמתה להקרבה, הייתי שקועה ביצירה וחשתי סחרחורת. 😮 יצרתי כמו שאומרים, מהבטן.

ברגע שנתתי דרור לעצמי, נכנסתי למעין אקסטזה והצבעים עצמם הובילו. ציור עליון – בראשית, היבקעות האור, והשני – בריאה, הולדת העולמות.

ציורי מערות בני 40 אלף שנה ויותר. ויקיפדיה

מבחינתי, תמצית החיים מתבטאת באמנות ואי אפשר לנתקם האחד מהשני.

משחר האנושות התחושות האנושיות הראשונות התבטאו כציורים על הקירות במערות.

קטגוריות
אמנות הרהורים על אמנות חשיבה ירוקה שיחת היום

קשת – שילוב מטפיזי של הרגשי, החומרי והרוחי. Rainbow

הדרך שלי אל הקשת הפיזית, כיצירה, התפרשה על פני כשנה וחצי. לפני כן, הקשת הייתה מופיעה אך ורק בשמים ולאחר הגשם. למראה הקשת תמיד התעוררו אצלי הרהורים על הייקום.

קשת בלונדון, 20.10.2014     צלם: זוהר מנור-אבל
קשת בלונדון, 20.10.2014     צלם: זוהר מנור-אבל

מאז ומתמיד הייתי מביטה בקשת בערגה, מתפעלת מיופיה ומקווה שתישאר מצוירת בשמים לכמה שיותר זמן. אך בתוך תוכי רציתי למצוא דרך לתפוס אותה, שלא תיעלם לי ושתישאר אתי לנצח. 

באחד הימים מצאתי משטח עץ זרוק בצד הדרך שצד את עיני. אספתי אותו בשמחה כמו מצאתי ילד עזוב. המשטח היה שבור, חבול ומפורק ואי אפשר היה לראות בו יותר מאשר גרוטאה, אבל נהגתי בו כמגוננת וכמו מצאתי משהו יקר שחיפשתי הרבה זמן. מהמבט הראשון ידעתי שהמשטח יהפוך לקשת. בהתלהבות נעורים פרקתי את המשטח, שפשפתי ומרקתי אותו במשך ימים אחדים עד שהמגע איתו הפך להיות נעים ולא מחוספס. בד בבד עבדתי על סקיצות כדי שהקשת שהייתה בראשי תתמזג לתמונה ברורה ותחבור אינטגרלית עם רצועות העץ, לקשת אחת.

היה ברור לי שאתפוס את רצועות העץ בחוזקה ברצועות ברזל. רצועות ברזל וברגים, הם אלה שיחזיקו את הקשת יחד. והרי תמיד רציתי לתפוס לעצמי קשת בענן לעוד קצת זמן.

הבחירה של חיבור עץ בברזל נוצרה בהיותה מענה לרצוני המטפיזי להצמיד את הקשת אליי ושלא תיעלם! אך הפלא ופלא, נוצר עוד משהו, נוכחות הברזל לצד העץ הייתה כקטליזטור באלכימיה, והעץ הפך כאילו רך יותר לצד הברזל.

IMG_0883 -1 קשת
קשת 1

המשכתי למרק את העץ. אופי כל משטח עץ הנחָה אותי בבחירת צבעי הקשת הספציפיים.

קשת 1 צהוב, אדום, ירקרק, תורכיז, כחול בוהק, כסף. חומרים: עץ ומתכת. צבע הכסף מסמל את השמים האין סופיים ואת האין סוף, שמתוכם הקשת מופיעה ובוקעת, בהם היא פוצחת במלוא הדרה, ושם היא נעלמת.

קשת 2
קשת 2

קשת 2 סגול, כחול, ירוק, צהוב, כתום, אדום וכסף. חומרים: עץ ומתכת.

קשת 3 : אדום, כתום, צהוב, ירוק, כחול, סגול. חומרים: עץ ומתכת.

קשת 4 : בעבודה. חומרים: קרטון דחוס ומוטות הברגה ממתכת.

הקשת הינה רעיון אבסטרקטי וגם קונסטרוקטיבי. שילוב מטפיזי של הרגשי, החומרי והרוחי. הצבעים שנבחרים עם העץ והתפסים ממתכת, מביאים יחד את הרעיון בשלימותו.  

הצורך בנעילת מתכת ובברגים אף היא סימבולית – תזכורת לרצון ולצורך הבלתי ניתנים למימוש, לשמר את הקשת לעוד קצת זמן! הקשת הרי נעלמת כלא הייתה תוך זמן קצר מהתגלותה, והיא נשארת אצלינו רק בזיכרון, בתחושה, בתמונות וכרעיון.

קשת 3. עם קרן אור, בסטודיו.
קשת 3.   עם קרן אור, בסטודיו.

נורה בעבודה
נורה בעבודה

בתנ״ך הקשת מופיעה עשרות פעמים ככלי קשת, ״לְלַמֵּד בְּנֵי-יְהוּדָה קָשֶׁת.״ אך בפעם הראשונה שהקשת מופיעה בתנ״ך, בספר בראשית, היא המשמעותית ביותר – אחרי המבול הקשת היא הסמל המוחשי להבטחתו של אלוהים שמבול נוסף לא ירד על הארץ ולא יכלה את העולם, ולא את החי והצמחייה: ״והָיָה, בְּעַנְנִי עָנָן עַל-הָאָרֶץ, וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן… הָיְתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן; וּרְאִיתִיהָ, לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם, בֵּין אֱלֹהִים, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל-בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ.״ 

מראה הקשת מתעלה עוד יותר בספר מלכים, בו משתווה הקשת למראה דמות האלוהים; כלומר, סמל לפגישה מוחשית עם דמות האלוהים: ״כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם, כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב–הוּא, מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד-יְהוָה; וָאֶרְאֶה וָאֶפֹּל עַל-פָּנַי, וָאֶשְׁמַע קוֹל מְדַבֵּר.״ 

קשת 3. הבזקי אור
קשת 3. הבזקי אור

קשת 3. עץ, רצועות מתכת וברגים
קשת 3. עץ, רצועות מתכת וברגים

קשת 3, בעבודה
קשת 3.  בעבודה

קשת 4, קרטון דחוס ומוטות הברגה. בשלבי עבודה
קשת 4. קרטון דחוס ומוטות הברגה.     בשלבי עבודה

הצורה המושלמת של הקשת כחצי עיגול, כחלק מעיגול, ואפילו כקו, בשילוב ההתאמה הצבעונית של הצבעים המוקרנים בה, דומֶה שיכולה להביא אותנו עד לכדי התעלות הנפש! כל זה קורה בגלל הרכות שהקשת מקרינה ובגלל מראה היצירה הקוסמית המשתקפת ממנה.

קשת שלימה בשמי לוס אנג׳לס. צלם: ארנון מנור
קשת שלימה בשמי לוס אנג׳לס.     צלם: ארנון מנור

 Rainbow near Mount Michener, Alberta. Photo: Kevin M Klerks Rainbow
Rainbow near Mount Michener, Alberta.     Photo: Kevin M Klerks

קשת מקרינה הרגשה רוחנית ופיסית גם יחד. כשמביטים בקשת חשים את הרגשת השלימות. חשים בהרגשת פיוס, אהבה והרמוניה,  מרגישים רכות וחמלה על עצמנו ועל העולם, ותקווה; תחושות הנובעות מעצם נוכחותה של הקשת בשמים ומהתחושה שהיא משאירה אחריה. והכל מסתכרן לתחושת קרבה לייקום ולאלוהים גם יחד, זה שבחוץ וזה שבתוכינו.

רעיון הקשת נוצר ביום הולדתי ב-1.7.2013

הקשת, סמל לתקווה. 

4.11.2014, לזיכרו של רה״מ יצחק רבין ז״ל.

קשת של ״סוני״ Sony Pictures, LA. צלם: זוהר מנור-אבל
קשת של ״סוני״ Sony Pictures, LA.     צלם: זוהר מנור-אבל

קשת 1, עץ ומתכת, בתהליך עבודה
קשת 1, עץ ומתכת.  רגע של התרגשות כשהקונסטרוקציה לקשת מוכנה.

קשת 1, בתהליך עבודה
קשת 1, בתהליך עבודה

חדוות היצירה. נורה עם משטח עץ בעבודה
חדוות היצירה.  נורה עם משטח עץ בעבודה

by KES47
Refraction and reflection in raindrop, producing a Rainbow. Created by:  KES47

קטגוריות
אמנות הרהורים על אמנות ללא קטגוריה

שקיעה בבהאמס ועץ עתיק

 מצאתי משטח עץ. כמו תמיד זרוק היה ברחוב צדדי, באיזו פינה, עמד נשען על הקיר, בודד ומבויש.

״האם ייקחו אותי או שאלך לגריסה?״ שאל את עצמו.

איך שראיתי את משטח העץ הוא קרא לי. הייתי בנסיעה ולא יכולתי לעצור. כמעט תמיד במקרים כאלה, כשאיזה מראה קורא לי, אני משתדלת לא לעצור בפתאומיות, ואפילו מאותתת כיאות. משנמצא מקום לעצור את המכונית, ירדתי בחופזה להביט במציאה.

ניגשתי אליו. ראיתי משטח שעמד מבויש ליד הקיר, המשטח שקרא לי, וכעת נראה שמח לבואי.

IMG_0681 - Version 2Sunset+tree3
"שקיעה בבהאמס ועץ עתיק". מרץ, 2014

כן, הוא היה פגום, שבור, שרוט, עברו עליו חיים לא קלים. הוא נזרק לרחוב חסר יכולת להתבלט לא ביופי ולא באיכות העץ. המשטח היה א-סימטרי וחבוט, אבל יופיו המכוער משך אותי. רצועת העץ האמצעית שלו הייתה קמורה וראיתי בה את קו הרקיע האופקי, קמור בדיוק במידה הנכונה, כאילו אני ציירתי את הקו הזה – במשיכת מכחול אחת מקצה השמים ועד קצהו, הכול בנשימה אחת.

הרמתי את המשטח והוא נצמד לרגלי כאילו ולא יכול להתנתק ממני יותר, כמו ילד שנעזב ורץ לכל מקום אחרי האישה שמצאה אותו ברחוב. הכנסתי אותו לאוטו מקביל למושב האחורי. זהו, כעת הוא שלי. המשטח נרגע, התנדנד קלות במהלך הנסיעה; נתן את עצמו.

לאחר שלושה ימים שבהם המשטח נסע במכוניתי לכל מקום וסגר כל אפשרות שמישהו ישב במושבים האחוריים, החלטתי לתת את הדעת מה יעלה בגורלו. לבסוף נמצאה פינה חשוכה בסטודיו ונגזר עליו להיזרק שוב בין מסגרות ובדים בתהליכי עבודה שונים, עד לבירור עתידו.

והנה המשטח קרא לי שוב. הוצאתי אותו מהאפלולית ושמתי אותו כמו כלה מיועדת במרכז הסטודיו. כמה ימים רק הבטתי בו. הוא יפה. הוא מכוער. הוא א-סימטרי. הוא שבור. העץ יבש מדי. כמו פה עם שיניים שבורות ועקומות עמד והביט בי בתקווה. גם אני הבטתי בו, שוב ושוב.

ואז, כבהתקפת אמוק הוצאתי ממנו את המסמרים החלודים הבולטים בפלייר, ואת האחרים שהיו נטועים עמוק בעץ ורק ראשם בצבץ מעל פני השטח דפקתי בעוצמה בפטיש כבד. אחר כך שייפתי את המשטח במשייף חשמלי וכמו כלה המתכוננת לחתונתה, מירקתי את הזוויות ואת הזיזים הבולטים והחלקתי בנייר זכוכית עדין. עוד שפשוף ועוד ליטוף והכלה כמעט מוכנה ובדרכה למקווה; והמשטח נטבל בצבע יסוד סינטטי לעץ, אותו שתה בצמא.

כעת התמונה התחילה להתבהר ויופייה של הכלה הבקיע: ארבע רצועות העץ העליונות יהיו קווי הרקיע, וייצבעו בכחולים שונים. קו האופק המקומר, שזו הרצועה המרכזית, והיא זו שפיתתה אותי, יקבל את התפקיד המרכזי ביצירה הנרקמת – קו האופק, וייצבע בכחול קובלט. וארבע רצועות העץ התחתונות מקו האופק, יהיו רצועות הים ועד קו החוף. ברצועה התחתונה, לצד גלי החוף תהיה רצועת חוף זהובה דקה. המקום שנרקם בראשי הוא חוף הים בבהאמס. חופי הטורקיז הצלולים התאימו לרצועות המשטח המתהווה. ובצד שמאל של המשטח יתמקם עץ עתיק ובא בימים, בדיוק כמו שראיתי בחוף הים שם. וכמו בסיפורי האגדות, הגיעה לידי קליפת עץ יבשה, ופניה כפני זקן הדור פנים ובא בימים, שאיש לא רצה בה. היא תהייה לעץ העתיק, הבודד, שעל חוף הים בבהאמס.

עמד לו לו המשטח ששינה פניו והרהר, אמנם עברו עליו חיים קשים ובחייו הוא נשא רק משאות כבדים, אך הנה התמזל מזלו והוא משנה צורתו, מתעורר ומתחדש. קליפת גזע העץ הגולמית תשב בחפיפה אחת לצדו, שני סוגי עץ –  גולמי ומנוסר, הצמודים זה לזה ויוצרים מתח כואב ומתוק. זו לו גם תזכורת לחייו הראשוניים, בהיותו עץ בטבע, טרם נוסר ונאסף בחיפזון ובא-סימטריה, להיות משטח.

והנה צבעי הכחול והתכלת נמרחים ומתלטפים על רצועותיו, והוא משנה פניו והופך להיות תווי שמים ורצועות ים וחוף. וקליפת העץ העתיק הניצב איתן על החוף, אינו מביא עוד את טעם המוות, אלא את טעם החיים, כי נצנצו מתוכו ענפים צעירים ועלים ירוקים רכים.

6 מרס  2014

קטגוריות
הרהורים על אמנות ללא קטגוריה

ורדים. קו ונקי.

ורדים. קו נקי
ורדים. קו נקי

אמנות זה כמו אוויר לנשימה. מוכרחים את זה, אבל אנחנו לא תמיד מודעים לזה.

וכך אני חוזרת היום לוורדים. חוזרת לאמנות נקייה, פשוטה ובסיסית.
ניסיונות לצלם תמונה אחת בקו נקי.

המעניין הוא שדווקא הכתיבה, שהיא השפה המובנת לכל, שפה שבה אנחנו מתקשרים עם אחרים ונפתחים לעולם. קשר מציאותי ולעתים פחות קרוב לנשמה.
אולי כי היא השפה מובנת לכל?
האם לשם כך ממציאים כתבי סתרים, ספרי קבלה, וספרים שכתובים בקודיים סודיים שונים.

אצלי מראה ויזואלי – קו, כתם, סימן – הם האוצר!
קו, כתם, סימן – הם אינטימיים ופרטיים, לא ברורים לגמרי. סודיים. כל אחד יכול להבין, לתרגם, להרגיש, ולראות אותם, בשפה המובנת רק לו לבדו.