ימי מבצע ״צוק איתן״ עשו גם אותי יותר פטריוטית, וכשהחלטתי לקנות כרטיס טיסה ללונדון, חשבתי שלא יהיה הוגן לטוס בריטיש בימים טרופים אלה, וגם לא עם החברה ההולנדית המפנקת KLM, וגם אם איוותר עם עוד כמה עשרות שקלים בכיסי, לא אטוס איזיג׳ט, שאִתָּם אני צריכה להביא סנדוויץ מהבית, אלא אטוס כחול לבן. הקְרָבָה! את מרכיב האוכלוסיה הטסה אל על אינני יכולה לשנות, אך הפעם משום מה צרמו לי יותר מתמיד קולותיהם הצורמים של כמה תינוקות בוכיים. חייבת לציין שצוות אל על השתדל מאוד, ובמיוחד שכישראלית אני יודעת עד כמה קשה לנו הישראלים לתת שירות, וכתמיד זה מרגיש לי מאולץ. 
ואז הגיע האוכל. בחרתי מנת עוף עם כוסכוס. על המגש ישב בגאון הדפס נייר ובו בגרפיקה מכוונת בלטה חתימה – שף שגב משה. מתחת לשמו היו צילומים יפים של שיבולי חיטה, שיבולי שעורה, 2 ענבים, 2 תאנים, רימון, זית אחד ואשכול קטן של תמרים טריים כתומים ומזמינים.
מגש האוכל הכיל כמה גביעים קרים וקופסה אחת חמה. מעל הקופסאות הקרות הונחה פיתה קטנה וחמימה. זה היה המחווה הכי ״מעניין״ במגש. הגביע הראשון היה חומוס אבו גוש. טוב, חומוס היה מוצר אוריגינלי-אוריינטלי בטיסה בשנות התשעים, אבל עכשיו נראה לי משעמם וחסר יצירתיות או טעם. לא פתחתי. הגביע השני נראה מבחוץ שתכולתו צבעונית, כי המכסה היה חצי שקוף, וציפיתי לסלט ירקות טרי, אולי בתערובת פרי העונה, כמו שמגישים במנות ראשונות מהודרות במסעדות שפים, ואולי סלט וולדורף בזעיר אנפין. והנה אני פותחת את הגביע – הפתעה! כל הגביע מלא בחמוצים! כן, סלט חמוצים מורכב מ- כרוב חמוץ, כרובית חמוצה, מלפפון חמוץ ולאסטטיקה היו שתי חתיכות גזר חמוץ. קמצוץ גזר חמוץ בגודל של 1/8 הזית. פתחתי את הגביע, ראיתי וסגרתי. לא אכלתי.
מודה הייתי מאוד רעבה, עברו כמה שעות מאז שיצאתי את הבית. בתקווה גדולה פתחתי את המנה העיקרית וראיתי את הקוסקוס עם כדורי העוף ברסק עגבניות, ותרמילים בודדים של שעועית ירוקה. המנה הייתה הדבר הכי פחות מזמין שראיתי לאחרונה. אם אל על היו ממלאים את הפיתה הקטנה בכמה כדורי פלאפל וסלט ירקות טרי מהפלאפל השכונתי בשדרות נורדאו בתל אביב, התוצאה הייתה הרבה יותר טעימה וסקסית. ושוב אני מסתכלת בחתימת ידו הבטוחה של שף שגב משה ולא מאמינה, האם זה האוכל שהוא בישל וגם חתם בחתימת ידו בגאווה? כרוב חמוץ וכוסכוס משעמם בצד קציצות עוף מכובסות מושרות בבועות רסק עגבניות. טעמתי והנחתי. ואז אמרתי לעצמי, מעדן מוס השוקולד יכפר על הכל. אך אוי, איזו פשלה זו הייתה. בתוכנית הטלוויזיה מאסטר שף, מוס כזה היה מקבל קיטונות של השפלות, ו״לא עובר!״. מעל המוס היו פרורים של משהו לא ברור, אולי פרורי שאריות עוגה, שלא התאימו לטקסטורה העדינה של מוס השוקולד. אפשר היה בהחלט להשאירו נקי. גם בסופר ניתן לקנות מוס באיכות טובה. התמרים, התאנים, הענבים והרימון הופיעו לצערי רק בציור.
הצטערתי שלא נסעתי KLM, או בריטיש, כי הרגשתי עלבון עם קבלת ארוחה ברמה כזו באל על. הייתי אפילו מעדיפה לטוס איזיג׳ט ולאכול סנדויץ טעים מהבית, ולא להישאר עם טעם חסר טעם ורעבה.
גיליתי שלא אני גיליתי את אמריקה בעניין הארוחות באל על ועל מטעמיו של שף החברה שגב משה. כבר בפבר׳ 2013 כתב על כך שגיא כהן, אך בינתיים דבר לא זז. מה חבל! חוזרת הביתה בקרוב בטיסת אל על.