Categories
אמנות הרהורים הרהורים על אמנות ריגשי

ציור, יצירה – חיפוש והרפתקה אל תוך האמת הפנימית

מוזר ומפתיע אותי כל פעם מחדש שלצייר, ליצור – הינו חיפוש אל תוך האמת הפנימית.

ויחד עם החיפוש, בצמידות אליו, קיים יצר ההרפתקנות!

חיפוש והרפתקנות, הם חלק אינטגראלי ביצירה, כי הרי אנחנו יודעים היכן ״הדרך״ מתחילה אך לא יודעים היכן ואיך הדרך מסתיימת.

בריאה, הולדת העולמות

וכך, בשלהי 2014, נתתי לעצמי דרור – ללא פחד וללא תוכנית מראש, ללא גבולות, ללא מגבלת זמן, ללא מגבלות צבע, לא היו לי החלטות לגבי הצבעים הדומינטיים, העניין העיקרי היה – ״להתפרק״ על הנושא שנקרא – בראשית. לשפוך את התחושה הראשונית שלי של האירוע השמיימי. של ה-בהתחלה… של בראשית.

זוכרת דבר אחד מהאירוע הזה – סחרחורת! הייתי להוטה להביע, לוהטת מהרצון להביא את התחושה הראשונית שדמתה להקרבה, הייתי שקועה ביצירה וחשתי סחרחורת. 😮 יצרתי כמו שאומרים, מהבטן.

ברגע שנתתי דרור לעצמי, נכנסתי למעין אקסטזה והצבעים עצמם הובילו. ציור עליון – בראשית, היבקעות האור, והשני – בריאה, הולדת העולמות.

ציורי מערות בני 40 אלף שנה ויותר. ויקיפדיה

מבחינתי, תמצית החיים מתבטאת באמנות ואי אפשר לנתקם האחד מהשני.

משחר האנושות התחושות האנושיות הראשונות התבטאו כציורים על הקירות במערות.

Categories
הרהורים על אמנות הרהורים על כתיבה מרקו פולו

About writing "The English School״

 I need some extra courage to expose myself to write about some of the 'adventures' I had in writing my book – The English School… and I did.

In fact, at the time I was busy writing another book (still in my drawer), but one night I envisioned the story of a woman who travels to South America following an add she founds in the Internet. So, for six years, I lived a double life, one of my own, and the one led by the story.

אוקלנד, ניו זילנד Auckland, New Zealand
אוקלנד, ניו זילנד Auckland, New Zealand

My heroine's name was Naomi at first, but in a cruel and unpredictable event (for me), I had to say goodbye to that name and find her a new name. Just before closing my book and sending it to the printers, I realise that Naomi is the heroine's name of a new book just published by Shay Sarid "The Kindergarten of Naomi". Sadly I had to say bye to my Naomi, but luckily I found Daphne, the heroine of my book, which was positioned perfectly in the story. 🙂

The book cover in English, but the book is not translated yet.
The book cover in English, but the book is not translated yet

The book was written just about as a spirit forced me to write it, I'll say with great caution. Chance and Karma are involved in the making of the book, as in the story itself. Another important detail is, the book was born in a far away country, in New Zealand. It is interesting to acknowledge that a book has a life and history of its own, completely independent, with no connection to the story and life of the writer. In my case there is even a country of the birth place, and a date of birth. "The English School" was born in Auckland, New Zealand, on February 8, 2008.

I visited New Zealand as my son Arnon was working on the film "The Warrior's Way". His home was ideal for writing, bright rooms in a luxury apartment, with windows overlooking the leisure boats and harbour of Auckland. New Zealand's sunsets were the most beautiful I've ever seen.

גשר אוקלנד בשקיעה, ניו זילנד Auckland Bridge at sunset, NZ
גשר אוקלנד בשקיעה, ניו זילנד
Auckland Bridge at sunset, NZ

At that time I was writing another book that I began a few months earlier. One night I found myself like in a dream; Physical sensed reality and dream twilight together. And here I come to be in an isolated school in Peru, in South America. Suddenly I was involved in that mystical vision, in the history of a woman who left everything in her home country (Israel), disappointed and discouraged from her life after her husband left her for a younger woman, and I flew with her to an unknown path. Led by her, as she sat on me like a spirit to write her story. I had to move everything aside and write the story of this woman! The English School itself, although was located in a remote area of ​​Peru, universal Anthroposophic ideas were the base of it's teachings, influenced by Rudolf Steiner, the founder and developer of these ideas. The school philosophy conducted me, revealing itself to me slowly and I learned all about it and acknowledged it. I was led forward in the darkness and inside the story by it. My heroine actually pushed aside wildly the book I was writing earlier, and so in full bluster, full awareness and curiosity we speed together, devoted myself to it, and to her.

פרחי הקנטוטה, סקיצה ראשונה Cantuta Flowers
פרחי הקנטוטה, סקיצה ראשונה
Cantuta Flowers, first draft

Passive responsiveness and dedication became like an obsession, it pre occupied me full time day & night. Every day after reading the pages I had written the day before, I was barely satisfied, but the story grew and evolved in joy, and it was thrilling.

I realise I wrote some wonderful manifestations, the plot developed well and the language was rich. Writing and repairing; Writing, erasing and correcting and writing again. Weaving the story in words and language was slow task and precise, putting extra attention to the safeguarding of sound, like in music with it's own rhythm.

Humbly and modestly I'll say with great respect to the writer Shay Agnon, that I identify with him – he who said – he was happy about every page he writes using the Holy Old Hebrew language "…And I will give my soul away for it!" And I clung to this idea, knowingly or not.

ציפור שיר בשמורת האי רנג׳יטוטו, בניו זילנד, Rangitoto Island NZ Photo: 8 Feb. 2008
ציפור שיר בשמורת האי רנג׳יטוטו, בניו זילנד, Singing Bird, Rangitoto Island NZ
Photo: 8 Feb. 2008

So much for today. I will continue to tell you all about the wonders of my writing expedition next time.

Categories
אמנות הרהורים על אמנות חשיבה ירוקה שיחת היום

קשת – שילוב מטפיזי של הרגשי, החומרי והרוחי. Rainbow

הדרך שלי אל הקשת הפיזית, כיצירה, התפרשה על פני כשנה וחצי. לפני כן, הקשת הייתה מופיעה אך ורק בשמים ולאחר הגשם. למראה הקשת תמיד התעוררו אצלי הרהורים על הייקום.

קשת בלונדון, 20.10.2014     צלם: זוהר מנור-אבל
קשת בלונדון, 20.10.2014     צלם: זוהר מנור-אבל

מאז ומתמיד הייתי מביטה בקשת בערגה, מתפעלת מיופיה ומקווה שתישאר מצוירת בשמים לכמה שיותר זמן. אך בתוך תוכי רציתי למצוא דרך לתפוס אותה, שלא תיעלם לי ושתישאר אתי לנצח. 

באחד הימים מצאתי משטח עץ זרוק בצד הדרך שצד את עיני. אספתי אותו בשמחה כמו מצאתי ילד עזוב. המשטח היה שבור, חבול ומפורק ואי אפשר היה לראות בו יותר מאשר גרוטאה, אבל נהגתי בו כמגוננת וכמו מצאתי משהו יקר שחיפשתי הרבה זמן. מהמבט הראשון ידעתי שהמשטח יהפוך לקשת. בהתלהבות נעורים פרקתי את המשטח, שפשפתי ומרקתי אותו במשך ימים אחדים עד שהמגע איתו הפך להיות נעים ולא מחוספס. בד בבד עבדתי על סקיצות כדי שהקשת שהייתה בראשי תתמזג לתמונה ברורה ותחבור אינטגרלית עם רצועות העץ, לקשת אחת.

היה ברור לי שאתפוס את רצועות העץ בחוזקה ברצועות ברזל. רצועות ברזל וברגים, הם אלה שיחזיקו את הקשת יחד. והרי תמיד רציתי לתפוס לעצמי קשת בענן לעוד קצת זמן.

הבחירה של חיבור עץ בברזל נוצרה בהיותה מענה לרצוני המטפיזי להצמיד את הקשת אליי ושלא תיעלם! אך הפלא ופלא, נוצר עוד משהו, נוכחות הברזל לצד העץ הייתה כקטליזטור באלכימיה, והעץ הפך כאילו רך יותר לצד הברזל.

IMG_0883 -1 קשת
קשת 1

המשכתי למרק את העץ. אופי כל משטח עץ הנחָה אותי בבחירת צבעי הקשת הספציפיים.

קשת 1 צהוב, אדום, ירקרק, תורכיז, כחול בוהק, כסף. חומרים: עץ ומתכת. צבע הכסף מסמל את השמים האין סופיים ואת האין סוף, שמתוכם הקשת מופיעה ובוקעת, בהם היא פוצחת במלוא הדרה, ושם היא נעלמת.

קשת 2
קשת 2

קשת 2 סגול, כחול, ירוק, צהוב, כתום, אדום וכסף. חומרים: עץ ומתכת.

קשת 3 : אדום, כתום, צהוב, ירוק, כחול, סגול. חומרים: עץ ומתכת.

קשת 4 : בעבודה. חומרים: קרטון דחוס ומוטות הברגה ממתכת.

הקשת הינה רעיון אבסטרקטי וגם קונסטרוקטיבי. שילוב מטפיזי של הרגשי, החומרי והרוחי. הצבעים שנבחרים עם העץ והתפסים ממתכת, מביאים יחד את הרעיון בשלימותו.  

הצורך בנעילת מתכת ובברגים אף היא סימבולית – תזכורת לרצון ולצורך הבלתי ניתנים למימוש, לשמר את הקשת לעוד קצת זמן! הקשת הרי נעלמת כלא הייתה תוך זמן קצר מהתגלותה, והיא נשארת אצלינו רק בזיכרון, בתחושה, בתמונות וכרעיון.

קשת 3. עם קרן אור, בסטודיו.
קשת 3.   עם קרן אור, בסטודיו.

נורה בעבודה
נורה בעבודה

בתנ״ך הקשת מופיעה עשרות פעמים ככלי קשת, ״לְלַמֵּד בְּנֵי-יְהוּדָה קָשֶׁת.״ אך בפעם הראשונה שהקשת מופיעה בתנ״ך, בספר בראשית, היא המשמעותית ביותר – אחרי המבול הקשת היא הסמל המוחשי להבטחתו של אלוהים שמבול נוסף לא ירד על הארץ ולא יכלה את העולם, ולא את החי והצמחייה: ״והָיָה, בְּעַנְנִי עָנָן עַל-הָאָרֶץ, וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן… הָיְתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן; וּרְאִיתִיהָ, לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם, בֵּין אֱלֹהִים, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל-בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ.״ 

מראה הקשת מתעלה עוד יותר בספר מלכים, בו משתווה הקשת למראה דמות האלוהים; כלומר, סמל לפגישה מוחשית עם דמות האלוהים: ״כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם, כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב–הוּא, מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד-יְהוָה; וָאֶרְאֶה וָאֶפֹּל עַל-פָּנַי, וָאֶשְׁמַע קוֹל מְדַבֵּר.״ 

קשת 3. הבזקי אור
קשת 3. הבזקי אור

קשת 3. עץ, רצועות מתכת וברגים
קשת 3. עץ, רצועות מתכת וברגים

קשת 3, בעבודה
קשת 3.  בעבודה

קשת 4, קרטון דחוס ומוטות הברגה. בשלבי עבודה
קשת 4. קרטון דחוס ומוטות הברגה.     בשלבי עבודה

הצורה המושלמת של הקשת כחצי עיגול, כחלק מעיגול, ואפילו כקו, בשילוב ההתאמה הצבעונית של הצבעים המוקרנים בה, דומֶה שיכולה להביא אותנו עד לכדי התעלות הנפש! כל זה קורה בגלל הרכות שהקשת מקרינה ובגלל מראה היצירה הקוסמית המשתקפת ממנה.

קשת שלימה בשמי לוס אנג׳לס. צלם: ארנון מנור
קשת שלימה בשמי לוס אנג׳לס.     צלם: ארנון מנור

 Rainbow near Mount Michener, Alberta. Photo: Kevin M Klerks Rainbow
Rainbow near Mount Michener, Alberta.     Photo: Kevin M Klerks

קשת מקרינה הרגשה רוחנית ופיסית גם יחד. כשמביטים בקשת חשים את הרגשת השלימות. חשים בהרגשת פיוס, אהבה והרמוניה,  מרגישים רכות וחמלה על עצמנו ועל העולם, ותקווה; תחושות הנובעות מעצם נוכחותה של הקשת בשמים ומהתחושה שהיא משאירה אחריה. והכל מסתכרן לתחושת קרבה לייקום ולאלוהים גם יחד, זה שבחוץ וזה שבתוכינו.

רעיון הקשת נוצר ביום הולדתי ב-1.7.2013

הקשת, סמל לתקווה. 

4.11.2014, לזיכרו של רה״מ יצחק רבין ז״ל.

קשת של ״סוני״ Sony Pictures, LA. צלם: זוהר מנור-אבל
קשת של ״סוני״ Sony Pictures, LA.     צלם: זוהר מנור-אבל

קשת 1, עץ ומתכת, בתהליך עבודה
קשת 1, עץ ומתכת.  רגע של התרגשות כשהקונסטרוקציה לקשת מוכנה.

קשת 1, בתהליך עבודה
קשת 1, בתהליך עבודה

חדוות היצירה. נורה עם משטח עץ בעבודה
חדוות היצירה.  נורה עם משטח עץ בעבודה

by KES47
Refraction and reflection in raindrop, producing a Rainbow. Created by:  KES47

Categories
אמנות הרהורים על אמנות כללי

שקיעה בבהאמס ועץ עתיק

 מצאתי משטח עץ. כמו תמיד זרוק היה ברחוב צדדי, באיזו פינה, עמד נשען על הקיר, בודד ומבויש.

״האם ייקחו אותי או שאלך לגריסה?״ שאל את עצמו.

איך שראיתי את משטח העץ הוא קרא לי. הייתי בנסיעה ולא יכולתי לעצור. כמעט תמיד במקרים כאלה, כשאיזה מראה קורא לי, אני משתדלת לא לעצור בפתאומיות, ואפילו מאותתת כיאות. משנמצא מקום לעצור את המכונית, ירדתי בחופזה להביט במציאה.

ניגשתי אליו. ראיתי משטח שעמד מבויש ליד הקיר, המשטח שקרא לי, וכעת נראה שמח לבואי.

IMG_0681 - Version 2Sunset+tree3
"שקיעה בבהאמס ועץ עתיק". מרץ, 2014

כן, הוא היה פגום, שבור, שרוט, עברו עליו חיים לא קלים. הוא נזרק לרחוב חסר יכולת להתבלט לא ביופי ולא באיכות העץ. המשטח היה א-סימטרי וחבוט, אבל יופיו המכוער משך אותי. רצועת העץ האמצעית שלו הייתה קמורה וראיתי בה את קו הרקיע האופקי, קמור בדיוק במידה הנכונה, כאילו אני ציירתי את הקו הזה – במשיכת מכחול אחת מקצה השמים ועד קצהו, הכול בנשימה אחת.

הרמתי את המשטח והוא נצמד לרגלי כאילו ולא יכול להתנתק ממני יותר, כמו ילד שנעזב ורץ לכל מקום אחרי האישה שמצאה אותו ברחוב. הכנסתי אותו לאוטו מקביל למושב האחורי. זהו, כעת הוא שלי. המשטח נרגע, התנדנד קלות במהלך הנסיעה; נתן את עצמו.

לאחר שלושה ימים שבהם המשטח נסע במכוניתי לכל מקום וסגר כל אפשרות שמישהו ישב במושבים האחוריים, החלטתי לתת את הדעת מה יעלה בגורלו. לבסוף נמצאה פינה חשוכה בסטודיו ונגזר עליו להיזרק שוב בין מסגרות ובדים בתהליכי עבודה שונים, עד לבירור עתידו.

והנה המשטח קרא לי שוב. הוצאתי אותו מהאפלולית ושמתי אותו כמו כלה מיועדת במרכז הסטודיו. כמה ימים רק הבטתי בו. הוא יפה. הוא מכוער. הוא א-סימטרי. הוא שבור. העץ יבש מדי. כמו פה עם שיניים שבורות ועקומות עמד והביט בי בתקווה. גם אני הבטתי בו, שוב ושוב.

ואז, כבהתקפת אמוק הוצאתי ממנו את המסמרים החלודים הבולטים בפלייר, ואת האחרים שהיו נטועים עמוק בעץ ורק ראשם בצבץ מעל פני השטח דפקתי בעוצמה בפטיש כבד. אחר כך שייפתי את המשטח במשייף חשמלי וכמו כלה המתכוננת לחתונתה, מירקתי את הזוויות ואת הזיזים הבולטים והחלקתי בנייר זכוכית עדין. עוד שפשוף ועוד ליטוף והכלה כמעט מוכנה ובדרכה למקווה; והמשטח נטבל בצבע יסוד סינטטי לעץ, אותו שתה בצמא.

כעת התמונה התחילה להתבהר ויופייה של הכלה הבקיע: ארבע רצועות העץ העליונות יהיו קווי הרקיע, וייצבעו בכחולים שונים. קו האופק המקומר, שזו הרצועה המרכזית, והיא זו שפיתתה אותי, יקבל את התפקיד המרכזי ביצירה הנרקמת – קו האופק, וייצבע בכחול קובלט. וארבע רצועות העץ התחתונות מקו האופק, יהיו רצועות הים ועד קו החוף. ברצועה התחתונה, לצד גלי החוף תהיה רצועת חוף זהובה דקה. המקום שנרקם בראשי הוא חוף הים בבהאמס. חופי הטורקיז הצלולים התאימו לרצועות המשטח המתהווה. ובצד שמאל של המשטח יתמקם עץ עתיק ובא בימים, בדיוק כמו שראיתי בחוף הים שם. וכמו בסיפורי האגדות, הגיעה לידי קליפת עץ יבשה, ופניה כפני זקן הדור פנים ובא בימים, שאיש לא רצה בה. היא תהייה לעץ העתיק, הבודד, שעל חוף הים בבהאמס.

עמד לו לו המשטח ששינה פניו והרהר, אמנם עברו עליו חיים קשים ובחייו הוא נשא רק משאות כבדים, אך הנה התמזל מזלו והוא משנה צורתו, מתעורר ומתחדש. קליפת גזע העץ הגולמית תשב בחפיפה אחת לצדו, שני סוגי עץ –  גולמי ומנוסר, הצמודים זה לזה ויוצרים מתח כואב ומתוק. זו לו גם תזכורת לחייו הראשוניים, בהיותו עץ בטבע, טרם נוסר ונאסף בחיפזון ובא-סימטריה, להיות משטח.

והנה צבעי הכחול והתכלת נמרחים ומתלטפים על רצועותיו, והוא משנה פניו והופך להיות תווי שמים ורצועות ים וחוף. וקליפת העץ העתיק הניצב איתן על החוף, אינו מביא עוד את טעם המוות, אלא את טעם החיים, כי נצנצו מתוכו ענפים צעירים ועלים ירוקים רכים.

6 מרס  2014

Categories
הרהורים על אמנות כללי

ורדים. קו ונקי.

ורדים. קו נקי
ורדים. קו נקי

אמנות זה כמו אוויר לנשימה. מוכרחים את זה, אבל אנחנו לא תמיד מודעים לזה.

וכך אני חוזרת היום לוורדים. חוזרת לאמנות נקייה, פשוטה ובסיסית.
ניסיונות לצלם תמונה אחת בקו נקי.

המעניין הוא שדווקא הכתיבה, שהיא השפה המובנת לכל, שפה שבה אנחנו מתקשרים עם אחרים ונפתחים לעולם. קשר מציאותי ולעתים פחות קרוב לנשמה.
אולי כי היא השפה מובנת לכל?
האם לשם כך ממציאים כתבי סתרים, ספרי קבלה, וספרים שכתובים בקודיים סודיים שונים.

אצלי מראה ויזואלי – קו, כתם, סימן – הם האוצר!
קו, כתם, סימן – הם אינטימיים ופרטיים, לא ברורים לגמרי. סודיים. כל אחד יכול להבין, לתרגם, להרגיש, ולראות אותם, בשפה המובנת רק לו לבדו.