אם לעסוק באמנות, זה צריך להיות פוליטי. הכאב הפרטי שלי לא מעניין אף אחד. 

עם כל הכבוד לעובדה אם אני שמחה או כואבת, מה שחשוב ויש לו ערך, הוא עבודה אמנותית שיש לה משמעות חברתית פוליטית.

למעלה: הכירו את הילדה היפהפיה הזו. מקבצת נדבות, שמשפחתה מכרה אותה. עבדות מילדות. לא הולכת לבית-ספר ואין לזה זכויות. המקום: רישיקש, הודו. צריך להביט מסביב, ישנם מקרים קרובים אלינו של אי צדק.

למטה: אישה עם כובע, ירושלים. שמן על פח, 1981.                                                                     הבחירה לצייר על פח ישן שמצאתי, היתה מכוונת, התאימה לדמות.

אנחנו עושים הכל בשביל כסף ופרסום. מתערטלים, מתבזים, מוכרים את הלב והנשמה בשביל ממון; בעבור הרגע האחד הזה, שאולי יקרה. אנו מסתכלים בראי, רואים את האמת וממשיכים הלאה.             "זה רק עסקים," אנחנו אומרים.                                                                                                       כרטיס הביקור, הוא ההשתקפות של 'האני', שברצוני לייצג. התדמית. האם אני אובססיבי?              צריך להביט מפעם לפעם 'בראי' ולראות מי אנחנו. אנא אני הולך?                                               ישנם ימים שהים מראהו כמראָה, אך מערבולות וזרמים סוחפים אותנו חסרי ישע.                       מַעֲמַקי הים, הם ההשתקפות למַעמַקי הנפש.

חומרים: כרטיסי ביקור (הודפסו באופסט ב-1995), מראות, מדף מחשב, צבעי אקריליק על נייר, דבק.

העבודה מוצגת באתר סאצ'י און-ליין - Saatchi Online Collage Showdown Submission

אשמח אם תצביעו לעבודה שלי – Like באתר של סאצ'י. 

טעימה מהספר החדש שלי. בקרוב…

זו העונה הגשומה. מזה שלושה ימים יורד גשם עז. הגשם החל לרדת באופן פתאומי. בתחילה, הגשם נשמע כעדת ילדים צוהלים. אך החלונות האפירו ובבת אחת מטר כבד וכועס החל לרדת. מים ירדו מהשמים ללא רחמים. התכווצתי. איש איש התכנס בתוך עצמו. כמו ניתן הדין וכולנו נמצאנו בהמתנה בתיבת נוח, מחכים בתקווה. אולי יתרצה הגורל. הגשם המשיך לרדת, זועף ושוצף, ללא הפסקה. אבנים ונתיבי נחל הוסטו ממקומם. הרטיבות הכבידה, לחצה על הלב, אך המטר התעצם משעה לשעה. לפתע, העולם נראה רושף ורוחש ורעם אדיר התגלגל ארצה והחשיך בבת אחת. קול הגשם האדיר כבש את הכל! סוף העולם הגיע. המים ישטפו את הכל ולא יוותר זכר מיופי הארץ ומיושביה. רק בלילה הששי, הגשם ירד מכעסו.

קראתי בזה אחר זה, ארבע ספרי ביוגרפיה בשקיקה, סה"כ 1676 עמודים.

מה המשותף בין שקספיר, לאונרדו דה וינצ'י, קיט' ריצ'רדס ו-רָדָהנָטָה סוומי? 

המשותף הוא – אהבה עזה למוזיקה וצורך עז לשיר ולהופיע על במה ובפני קהל.

"העולם כבמה" על שקספיר / ביל ברייסון (אנגלית); "המדע של לאונרדו" / פריטיוף קפרה (עברית); "Life" /קיט' ריצ'רדס, (אנגלית), "The Journey Home" / רָדָהנָטָה סוומי * (אנגלית).

שקספיר כותב המחזות המפורסם, בעל אוצר המילים המופלא, למרות שהיה עסוק מאוד בכתיבה ועבד בקצב מסחרר, הופיע כשחקן ברבים ממחזותיו; הוא אהב להופיע על הבמה ונהנה גם לשיר. ליאונדו דה וינצ'י בנוסף לחקירותיו המדעיים וציוריו המופלאים, בהיותו בעל דמיון עשיר היה בונה במות, יוצר פעלולים ומארגן אירועים ראוותניים לעשירי פירנצה, ונציה ומלכי צרפת. בנוסף, לאונרדו כתב את המוזיקה לחלק מהאירועים הפופוליסטים, שתפקידם היה להעלות את תדמית השליטים והנסיכים בעיני העם. הוא עלה על הבמה ושר עם יתר הזמרים במקהלה. רָדָהנָטָה סוומי, בנעוריו ניגן בשמחת נעורים עם חבריו ללהקה. הוא ניגן בגיטרה ובמפוחית רוק אנד רול, בוב דילן ואת הביטלס. במשך כל חייו המשיך וניגן על עשרות כלים – חלילים, כלי נגינה הודים עתיקים, מצילתיים ותופים שונים. סוומי רָדָהנָטָה אוהב להופיע על במה, מאוניברסיטאות ועד אשרמים; קהל שומעיו ברי המזל למדים מנסיונו העשיר ושומעים את רעיונותיו. הוא מסיים כל הרצאה בשירה ונגינה ענוגה החודרת אל הלב. קיט' ריצ'רדס, מ"האבנים המתגלגלות", דמות רוק אנד רול ידועה וחיית במה ברמח אבריה. לדבריו, לא החמיץ אפילו הופעה אחת בימי חייו, אלא בשני מקרים בלבד, בהם נשלח באלונקה לטיפולים רפואיים דחופים. המשותף שמצאתי בין היוצרים החיים והאלמותיים הללו - דחף עז להופיע בפני קהל ואהבתם לשירה ולמוזיקה.

את היוגי רָדָהנָטָה סוומי פגשתי השנה בבהמס, באשרם של שיבננדה. האיש ריתק אותי. שיחותיו והרצאותיו היו חכמות, ישירות אל לב השומעים; הוא דיבר על החיים! הִרצה בפשטות, ברהיטות ודבריו היו מתובלים בהומור. היוגי הצנוע הלבוש כתום, עם תלתל קופצני בציצית ראשו, ניחן בכריזמה אדירה. כך גם ספרו, זורם ומרתק. הספר הינו כמורה דרך, כמצפן בדרך למציאת הנתיב הרוחני. הפיתולים וההרפתקאות בחייו של היוגי רָדָהנָטָה סוומי התוו את הדרך לחיפוש ועד להגעה 'הביתה'. רָדָהנָטָה סוומי נולד כריצ'רד סלוין, בן למהגרים יהודים-פולנים משכונת פועלים בשיקגו ארה"ב. במחצית שנות ה-60, בגיל ההתבגרות, החל בחיפושים אחר תכלית. הגיע לאירופה ונסע בטרמפים עד להודו. ללא בית, ללא אוכל וכתובת, נדד בכל רחבי הודו. בדרכו הכיר מורים נעלים שאמצו אותו, למדו אותו והציעו לו להיות תלמידם. בצניעות גדולה שהה בסביבתם, למד, שרד והמשיך הלאה, עד שמצא לבסוף את המורה הרוחני שלו. זו היתה הדרך להגיע הביתה. סיפורו הינו כתמצית החיפוש של ילדי דור הפרחים וכמדריך למחפשי הדרך הרוחנית. היום הוא חי באשרם במומבי הודו, מאיר את דרכם של רבים, מרצה בעולם ומממן 140,000 מנות אוכל טרי יום ביום, המחולקות בחינם.

גם הספר של קיט' ריצ'רדס, "Life" מרגיש קרוב ומוכר, מסיבות אחרות לגמרי. המוזיקה שהיה שותף לכתיבתה ויצירתה ידועה לכולנו. להקת 'האבנים המתגלגלות' שהוא אחד מחבריה, מספרת על תקופתנו אנו וכך גם הספר. חייו של קיט' ריצ'רדס התנהלו בהקבלה לשירים שנכתבו על ידי הלהקה. השירים המוכרים מדברים גם לאוהדים וגם לאחרים; הם כאבני נגף בחיים של כולנו.  I Can't Get No Satisfaction נכתב בתקופה שרק החלו לדבר על מיניות בחופשיות. הלך הרוח של התקופה, האופנות המשתנות, התנועות הרעיוניות, מהלכים פוליטיים – כל אלו השפיעו על המוזיקה של הלהקה. התגלגלות הלהקה וההצלחה הגרנדיוזית הביאה את קיט' ריצ'רדס לשימוש בסמים כבדים, אך בצד המוזיקלי, תמיד המשיך לחפש את המקורי והחתרני. בשירים שכתב ובטכניקת הנגינה, נכרת השפעת הבלוז, המוזיקה השחורה מניו אורלינס. חברי הלהקה גילו את הבלוז עוד כשהיו נגנים מתבגרים בפרברי לונדון בתחילת שנות ה-60. גם זרמים כמו הרגה, הפאנק ומוזיקת הקאנטרי היו השראה לכתיבתם ולהופעתם האוריגינלית. הספר כתוב בשפתו המחוספסת של קיט' ובמהלך הקריאה שמעתי את קולו, צחוקו וחשתי בבעיטות שנהג לבעוט במוסכמות במהלך חייו. ג'ימס פוקס כתב את הספר, אך שמר על קולו הייחודי של קיט'.

מחאה מתבטאת לא רק בהפגנות עם דגלים בכיכרות, אלא גם באמנות, בדרכיה השונות, והיא המראה לחיים ולקולות הנשמעים ברחוב. 

לכן, כששמעתי את השיר המקסים ‎"נערת רוטשילד", שנכתב במיוחד לאירוע הערב בכיכר, במוצאי שבת 29.1.11, שמחתי מאוד. יענקל'ה רוטבליט כתב את השיר, נתן כהן הלחין, וביצע את השיר – דורי בן זאב, בדרכו הססגונית המיוחדת.

לחץ להשמעת השיר - פטיפון – דורי בן זאב – נערת רוטשילד

אתגר נוסף היה לכתוב מערכון מיוחד למחאה. אתגר קרת כתב והחמישייה הקאמרית בצעה נהדר.

Watch this video on YouTube.

 קומפוזיציה זה נושא שמעסיק אותי. הוא הבסיס לעבודה ויזואלית מעניינת.

צילום הים הניבט מבין פסי משענת כיסא הפלסטיק הכתום, הם דוגמא לקומפוזיציה שלוקחת אותנו אל האבסטרקטי.

לעומת זאת, קומפוזיציה שנרקמת מול נוף, הצלם מחליט איזו זווית לקחת, איזה פרטים הם מרכז התמונה וההחלטות האלה הם היוצרים את ייחודה של התמונה. התמונה עצמה יוצרת תחושת חלום חדשה, שלא תמיד קשורה למקום ולזמן בו צולמה. (הודו, בדרך למנזר גיוטו, בו נפגשתי עם הקרמה פה. כשעתיים נסיעה מדרמסאלה.)

קומפוזיה יזומה – הפרח המיוחד שישב על רקע המפה הצחורה, בבית הקפה במוזיאון 'המר' בלוס אנג'לס, פיתה אותי להוסיף פטל שחור לתמונה. זה הדבר אותו חיפשתי, כדי ליצור תחושת שלווה וחיים גם יחד, תחושה חלומית ואמנותית; תחושת זן.

חומרים מנוגדים זה במחיצתו של זה, הם בסיס מצויין ליצירת חיכוך וקשר מעניינים, שתופס אותנו, ובמיוחד כשזה קורה באופן טבעי במדרגות ישנות בירושלים. (אבן חברון טבעית וזיג זג מתכת צבוע תכלת.)

ואחרונים חביבים. בסדרת צילומים שצלמתי בחדר המדרגות בגלריית סאצי, בלונדון, הצורה והחומר פתחו לי את הדלת אל מחוזות אחרים; שכחתי שאלו הם מדרגות ונסחפתי למקום אחר, שבו החללים, החומרים, האור והצל הנחו אותי ואת המצלמה.

המנה מאופיינת בהיותה בסימן העיגול השלם: פרוסות הדג, פרוסות התפוז, טבעות הבצל והגזר.

סוג הדג: דג סלמון טרי או קפוא, או פרוסות דג איכותי אחר. (דג קפוא, יש להפשיר לפני הבישול)

מצרכים: פרוסות דג פילה קפוא או טרי, 2-3 בצל, 4-5 גזר, 1 תפוז

תבלינים: כף חרדל, בזיליקום טרי, שורש ג'ינג'ר, 1/2 כפית קארי, פלפל שחור גרוס, קורט מלח.

אופן ההכנה: לבחור כלי שטוח ורחב. לטגן טבעות בצל לצבע זהוב בהיר, להוסיף גזר חתוך לטבעות, להוסיף 1/2-3/4 כוס מים, כף חרדל, 1/2 תפוז מקולף בפרוסות דקות, ואת התבלינים. לטעום את הרוטב. להושיב בזהירות את פרוסות הדג ולסגור במכסה. לאחר 10 דקות להפוך את פרוסות דג בכף שטוחה. לסגור מכסה ולבשל למשך 10 דקות נוספות. טיפ: הדג טעים יותר לאחר שהוא יושב שעה שעתיים לפני האכילה ומצויין גם למחרת היום.

תוספות מתאימות: תפוחי אדמה מבושלים, פרוסות מנגו טרי וסלט חסה בטעם רוקט. בצד הדג מתאים להגיש מחית תפוחי אדמה, או תפוחי אדמה מתוקים, או תפוחי אדמה רגילים מבושלים במים בקליפתם (+ מלח). תוספת סלט חסה ירוק מתאים לדג, עם מלפפונים ירוקים חתוכים לטבעות ועליי רוקט + שמן זית וכף מיונז רזה. בעונה המתאימה ניתן להגיש פרוסות מנגו טרי כתוספת מעניינת וטעימה.

מנה אחרונה: פירות העונה, חתוכים לטבעות, יסגרו את הארוחה החגיגית. כדאי להמתין לפחות חצי שעה לפני אכילת הפירות הטריים.

בתיאבון!

חגים ומועדים לששון. לשנה החדשה אני מאחלת לכולנו - שנת מיחזור!

שקית מעיתון ממוחזר, בהודו.

להלן שקית נוחה מעיתונים ישנים שקיבלתי בהודו ואהבתי. בחנות המציעה מוצרי בריאות, גם האריזה תהיה שם בהתאם, עם מחשבה על איכות הסביבה.

לפני ימים אחדים לא יכולתי שלא להתקנא ולהתפעל מפחי המיחזור הממקומים במקומות ציבוריים בגרמניה ובאמשטרדם.

להלן צילום צורות, חומרים וצבעים המשלימים זה את זה.

!My new year resolution is – Recycling

פחי מיחזור בשדה התעופה באמשטרדם.

פח מיחזור לארבע חומרים, בתחנת הרכבת בהמבורג.

הדלעת שייכת למשפחת הדלועים, נחשבת לירק מתוק. על-פי הרפואה הסינית עוזרת לעיכול על-ידי פעולתה על הטחול והקיבה. מאחר והיא כתומה היא מכילה הרבה בטא קרוטן (פרו ויטמין A ), שעוזר כנגד תהליכי חימצון. יש בה גם ויטמיני B, C ומינרלים כמו סידן, אשלגן, מגנזיום ומעט ברזל.

הזנגביל (ג'ינג'ר) על אף טעמו החריף ותכונת החימום שלו, השפעתו בנייה וחיזוק. מתכונותיו העיקריות: מסייע בעיכול רעלים ומשכך כאבי בטן. ממריץ את הלב ומשפר סירקולציה. מוריד בצקות ואנטי-דלקתי. יעיל בדלקות פרקים, שיעול, אסטמה וסינוזיטיס. משכך כאבים וממריץ את המערכת העצבית. מעורר חשק מיני.

חומרים ותבלינים:  1.5 ק"ג דלעת, שורש זנגוויל טרי, כפית גרעיני פלפל שחור, 3 כפות קוואקר מלא ו/או 2 כפות כוסכוס מלא גס,  5-6 עליי דפנה, 2 כפיות כורכום, 1 כפית קארי, 1/2 כפית גרעיני שומר, חופן עליי שמיר, עליי בזיליקום, קורט מלח טבעי. לפני ההגשה להכין: פטרוזיליה קצוצה ושמן זית. 

להכין: סיר גדול; מערבל-יד חשמלי-קוצץ. 

אופן ההכנה: חותכים את הדלעת לקוביות גדולות ומוסיפים לסיר פלחי שורש זנגוויל ואת יתר התבלינים. להוסיף מים בכמות סבירה, כמחצית הסיר, מבלי לכסות לגמרי את הדלעת במים; המים – קרים. לסגור במכסה. להרתיח ולבשל למשך 20 דקות. מוסיפים את הקוואקר ו/או הקוסקוס ומבשלים עוד 10 דקות.

כשהמרק מתקרר מעט, כדאי להוציא את עליי הדפנה. להכנת מרקם מרק אחיד – לערבל עם מערבל-יד חשמלי-קוצץ, על-פי דרגת המרקם הרצוייה. אני אישית אוהבת להשאיר את המרקם גס ולכן משך הערבול קצר ומבוקר.

לצקת בצלחות מרק. לפזר עליי פטרוזיליה קצוצים, פלפל שחור גרוס ושמן זית.

בתיאבון. המרק הכתום בתוספת הפטרוזיליה הירוקה, גם יפה לעיניים וגם טעים ובריא.

קטע מריקוד בסרט 'פינה'

כשראיתי שיש סרט חדש על פינה באוש לא חיכיתי לבקורות, הלכתי מיד. הייתי בהתרגשות. הבמאי: וים ונדרס. ממליצה בחום שתראו את הטריילר של הסרט הממוקם בתחתית הכתבה.

ריקוד מודרני הוא יצירה אמנותית מורכבת ומעצימה. התנועה, המוזיקה, הרקדנים שעובדים בקבוצה, החללים הריקים הפתוחים לדמיון – כל אלה הם תמיד מעוררי השראה. כל תנועה בריקוד מספרת סיפור, חוויה, רגשות. וכמו בפרומו של הסרט – הריקוד מספר על חיים, אהבה, חופש, כוח, שמחה, תשוקה ויאוש. הם התמצית.

התחלת הסרט מהפנטת. פינה באוש עומדת על במה, היא גבוהה ושברירית, מספרת על תחושותיה במילים ספרורות ותנועה. כל תנועה שלה מספרת את כל התחושות הגופניות הכלולות במילה יחידה. ובהמשך כל חברי הלהקה בשורה ארוכה עושים את אותן התנועות שפינה עשתה. אחת התנועות – תנועת תחושת קור וצמרמורת, מעצימה עם החזרה על התנועה, ולעומתה התנועה הקטנה של הרמת היד למעלה, היא הרגע האופטימי בקטע. כך מתחיל הסרט, עם שורת רקדנים הלבושים בבגדים רגילים וכך הוא מסתיים. יכולתי לראות את הקטע המיוחד הזה שוב ושוב, בו השפעת הצילום בתלת מימד לא מזיקה.

ההחלטה לעשות סרט ריקוד בתלת מימד מוזרה ואולי מוטעית. אתחיל בעניין הרכבת המשקפיים: משקפי תלת מימד בבתי הקולנוע הם באיכות ירודה. ובארץ, הם רב שימושיים! כלומר, מישהו השתמש בהם בעבר… והם יעברו לצופי הסרט הבא. זה דוחה, למרות המגבון המצורף. אני אישית לא ראיתי  את המגבון רק לאחר שהסרט הסתיים. ומה עם האנשים כמוני, שזקוקים למשקפי ראייה? חבשתי שני זוגות משקפיים בסרט, אחד מעל השני וזה לא היה נוח ונעים.

הצילום בתלת מימד בסרט הזה, יצר דיספרופורציה; גם של הרקדנים וגם של החללים והתפאורה וחבל. רק בתמונות יחידות אפקט התלת מימד היה יעיל ויצר הרגשת חללים קרובים ורחוקים. ברוב הסרט האנשים נראו מעוותים והייתי מרוכזת בשאלה למה הרקדנים נראים נמוכים ובדיספרופורציה.

היה נפלא לראות את היצירות ב'תפאורה' עירונית סואנת, בין רכבות נוסעות ועל קטעי אי תנועה. מרגש היה לראות את היצירות 'קפה מילר' ו'ירח מלא'. ביצירה המעניינת 'אזור מגע', שנוצרה במקורה ב-1978, פינה באוש החליטה להעלותה מחדש עם גברים ונשים מבוגרים, בני 65 ומעלה, חסרי ניסיון בריקוד! זו העוצמה שלה, להכניס את החיים האמיתיים לריקוד. היה מעניין לשמוע מהרקדנים משפט מפתח החרות בזכרונם, שעיצב אותם, שנאמר מפיה של פינה באוש. אחדים אמרו, שבזכותה התגברו על הביישנות.

רציתי לשמוע ולראות עוד פרטים על חייה של האמנית, אך במחשבה שנייה, חוויתי את פינה באוש דרך יצירותיה וזה אמר הכל.

Watch this video on YouTube.

קישור לוידאו