גונבים לנו את קו הים מתחת לאף!

תל-אביבים יקרים, שומרי איכות הסביבה, 'צלול' ואוהבי הארץ! (*)

גונבים לנו את קו הים מתחת לאף!
ישנן תוכניות בשלבים מתקדמים, לבניית רבי קומות ומגדלים בקו הראשון מול הים!
תל-אביב לא שייכת לתל-אביבים בלבד, זו עיר האמנות, העסקים, עיר החופש והחטאים…

דבר ידוע במחוזותינו שרק הכסף מדבר כאן.
יופיו של קו המים בארץ נדיר וכן החול הזהוב והנפלא, הדיונות, גבעות הכורכר וכו', יש לשמור עליהם!

בשנת 2003 הכריזה אונסק"ו על העיר הלבנה של תל-אביב כעל אתר מורשת עולמית.
עיר הבאוהאוס! חופי תל-אביב הם חלק בלתי נפרד מיופיה של העיר!

כל אוהבי הארץ, צריכים לפעול יחד, לשנות את רוע הגזירה!

(*) סליחה אם שכחתי עוד חשובים ברשימת האיכפתניקים.

כל אישה בישראל היא בחזקת אלמנת צה"ל

ארגון אלמנות ויתומי צה"ל עולה שוב ושוב לכותרות בימים אלו. לצערי הרב, זה לא בגלל פעילות חברתית יוצאת דופן, או הענקת משכורת 13 לנשים שאיבדו את בעליהן במלחמת לבנון השנייה. הכותרות הן בעקבות אי סדרים כספיים בארגון. כל אלמנת צה"ל יודעת, גם האיגנורנטית ביותר, שזו תוצאה ישירה של ניהול הארגון ע"י פנינה כהן בצורה צינטליסטית ואנחנו נתנו לזה לקרות. בל נטעה, אנחנו סרחנו! אנו, אלמנות צה"ל נתנו יד להשתלטות על הארגון שלנו, בכך שהעדפנו לתת לפנינה כהן היו"ר, לנהל את עניינינו בשלטון יחידני, צנטרליסטי ודיקטטורי, מאשר להיות פעילות יותר ולשמור על עקרונותיו.

הייתי בין 10 האלמנות שחתמו על הקמת העמותה. כמו כן, בין הנשים שתמכו בפנינה כהן להיבחר כיו"ר העמותה עם הקמת הארגון. אבל, כמו שהזקנים אומרים; כבר בעלות השחר רואים את מיזגו של היום העולה ובא, כך ראיתי את רצונה לכוח, לשררה ולשילטון יחיד, בצד אישיותה החזקה והפעלתנית, ועזבתי את הפעילות ההתנדבותית בעמותה, כבר בתחילת דרכה.

אנחנו, חברות העמותה, אשר אישרנו את 'העבודה' של היו"ר מהתנדבותית למשולמת בכסף, היינו גם צריכות לתת את הדעת לשמור על העמותה שלנו, שתישאר עם העקרונות, היושרה והצרכים האמיתיים שעבורה הוקמה העמותה.
וכך, במהלך השנים, תחת לחץ, מריבות ובעיקר טיפשות של החברות עצמן, אושרו תקנות ועברו החלטות בהן אנו נתנו את קולנו בהצבעה דימוקרטית, נתנו את כל כוח ההחלטה והניהול של העמותה, קרי הארגון, לידי היו"ר – פנינה כהן.
ארגון אלמנות ויתומי צה"ל אינה עמותה 'פרטית', זהו ארגון ששומר על הזכויות של קבוצה חלשה בחברה שלנו. בואו נודה, במדינה שלנו, כל אשת איש, היא אשתו של מילואימניק, היא אשתו של איש צבא קבע, כלומר, כל אישה בישראל היא בחזקת אלמנת צה"ל. (חס וחלילה!) ובנוסף, נוספו גם אלמנות ואלמנים מפעולות האיבה.
יותר מפעם אחת, עמותת אלמנות ויתומי צה"ל והיו"ר, הגיעו לכותרות בזכות פרובוקציות, דבר שהוריד את אהדת הציבור מחשיבותה האמיתית של עמותה זו. כבר בעבר אמרתי ולא הובנתי, שבשל מצבנו הפוליטי, והעובדה המצערת שכל נשות ישראל הצעירות וילדיהן הם בחזקת חברים/ות בעמותה, אי לכך, ניהולה של העמותה וזכויותיהם של האלמנות והיתומים הם מעניינם של כל תושב ואזרח במדינת ישראל.
בל נשכח, כל אלמנה החברה בארגון, משלמת 20 שקל לחודש – דמי חבר, מספר האלמנות כ-4000, סה"כ זהו סכום לא מבוטל, המשולם על ידינו מזה 15 שנה. כלומר, גם חלקנו נמצא בקופת הארגון, שבקופתו היום כ- 3 מליון שקלים. בנוסף, משרד הביטחון מתקצב את ארגון אלמנות ויתומי צה"ל, כמו את ארגון ההורים השכולים ממנו פרשנו בזמנו.
בימים אלו, מתקיימות בחירות לנציגות הארגון ובעקר ל-יו"רית חדשה. ביום ספירת הקולות ב- 21.5.07 נדע מה הצבענו, ומה יהיה המשך דרכו של הארגון. המשתתפים הם: רשימת 'אופק חדש' בראשות בת שבע אורן, רשימת 'יד ביד' בראשות נאוה שוהם ורשימת 'יחד' בראשות פנינה כהן.

אחת המשתתפות בבחירות ליו"ר הארגון מציעה – 'היו"ר בארגון ויתומי צה"ל, תכהן בהתנדבות מלאה'. הרעיון מבחינה אידיאלית מרתק, בפועל, ניהול ארגון הינו עבודה קשה וצריך להינתן לידיים שיפעילו, יחדשו וישקמו אותו מחוליו, כי מדובר בפרטים פגיעים ויקרים מאוד – אלמנות ויתומי צה"ל!

ואהבת לרעך כמוך

ואהבת לרעך כמוך – שבוע ימים אני מסתובבת עם המשפט הזה. הוא מסתובב לי בראש, ואני ממלמלת אותו. מי יודע מה זה בכלל? בילדותי היינו שומעים את המשפט הזה. הוא היווה קריטריון להתנהגות שלנו.

היום המשפט הזה נשמע 'עתיק', תנכ"י, משהו שלא נוהגים להגיד יותר. ולהתנהג על פיו? מיושן. בקיצור out. היום מה שקובע זה – אני!

השבוע חזר הרעיון שמאחורי המשפט הנצחי הזה, בדלת האחורית. המוסד לביטוח לאומי החליט לכתוב את הקוד האתי שעל פיו יתנהלו הפקידים. הם גם יעברו קורסים וסדנאות להתאמן עליו. באחד הסעיפים בקוד האתי, הפקיד יבחן האם התנהלותו עם הקהל מתאימה לציפיות שהוא מצפה, רוצה שיתנהגו אליו?
ויש לנו את הקוד האתי של צה"ל, שגם הוא חדש לנו ומאז שנכתב מתבלבלים יותר בין המותר והאסור.

כולם מדברים על התחדשות בערב פסח, סלברטאים וסתם אנשים מספרים את חוויית יציאתם הפרטית מעבדות לחירות. אני הייתי מבקשת לחזור ולהפנים את המשפט היפה הזה, הפשוט והמלא תוכן.

ואהבת לרעך כמוך!

יום האשה

יום האישה – צריך להאמין בשיויון! צריך לעשות עוד!

לא אוכל לעבור את היום הזה, מבלי לאמר ולו מילה אחת על: יום האישה.

יום האישה – שה, שה… לא עשינו מספיק ֿ!

כל עוד אנחנו צריכות שיריון בכנסת, וחוגגים לנו את 'יום האישה', איננו שוות. בקיצור, לא שוות מספיק. לא שוות להם…

איך אומרים? …. עובדים על זה… יום יבוא…

ובינתים….? מדברים.

המילים נכתבו באהבה והערכה לכל הנשים בעולם.
כמה מילים על כל הטוב שהנשים עושות – על האהבה שהן נותנות. על הילדים שהן מגדלות.
העובדות הן = אנחנו כבר שם!

צריך להאמין בשיויון!! צריך לעשות עוד!!

תודה מכל הלב

במקום מכובד בעיתון ה'הארץ' הופיעה היום מודעה גדולה (2 טורים/4.5 אינטש) והכותרת:

תודה מכל הלב

מצורפת רשימת חברות אירועים, קטרינג ואומנים שהשתתפו באירוע ובאותיות מודגשות –
בזכותם היתה לנו מסיבת בר מצווה הכי מקסימה ומדהימה.

מודים לכם על הכל,
רועי, הילה ורן רהב.

נ.ב. – שימותו כל הקנאים אמן יהי רצון…

עד כאן תוכן המודעה.

זה הפתיח שלי לנושא חדש – שיחת היום.