קבלת הפנים לאח"י תנין ב-2014 – תשובה לבלוג של אורי משגב

קבלת הפנים לאח"י תנין ב-2014 בחיפה. אלפי אורחים השתתפו בטקס קבלת הצוללת החדשה. ראש הממשלה ביבי נתניהו התפאר ואמר – הצוללת היא כ"מתנת חג לעם ישראל". טקס כה גדול – מיותר, וגם המילים הללו מיותרות.

תגובה לבלוג ׳משגב לעם׳ – על רשמיו ממופע הראווה ברציף חיל הים בחיפה וקבלת הפנים לאח"י תניןמתאריך 24.09.2014.

היי אורי משגב,

שנה טובה!

אני אלמנתו של איש הצוללת אח״י דקר.
נראה לי שרק בשנים האחרונות חיל הים התאושש מהמכה והאובדן של הדקר. הרי רק לפני 14 שנה הדקר נמצאה.
גם לטקס ההוא שלא קרה, הכינו במה וראש הממשלה דאז גולדה מאיר הייתה בין המוזמנים. המשפחות התכוננו לטקס. קיבלנו הזמנות… ל-יום שני, שעה 10:00, 29 לינואר 1968.

הזמנה לטקס הדקר ב-1968 הערה: ההזמנה הספציפית הזו אינה של בני משפחתי.
הזמנה לטקס הדקר ב-1968. הערה: ההזמנה הספציפית הזו אינה של בני משפחתי.

מפקד הצוללת רס״ן יעקב רענן, בקש רשות להגיע לארץ מוקדם יותר מהתאריך שנקבע, כי הצוללת התקדמה בקצב מהיר משתוכנן, אך המפקדה/ מפקד החייל, דחו את בקשת מפקד הצוללת. התוכנית הייתה שהצוללת תצלול במהלך כל הדרך מגיברלטר ותעלה סמוך לטקס, מול הבמה.
המפגן אתמול קרה 46 שנים לאחר המפגן ההוא, שתוכנן אך לא קרה.
תארו לכם איזה הכנות היו אז… הרימו במה, הזמינו אורחים, כלי שייט אחרים התכוננו למשט; אפשר לאמר שהכינו טקס בקנה מידה דומה למפגן היום, אך הצוללת נעלמה 5 ימים לפני הטקס; הזמינו את האורחים לטקס, עשו את כל ההכנות, והצוללת לא הגיעה.

צוללות חדשות זה חשוב. אני מודה, צוללות הן חלק מההיסטוריה המשפחתית שלנו. גאוות יחידה. והרי כלי המלחמה לא ייעלמו מהארץ הזאת, אז עדיף שיהיו לנו כלים חדישים ביותר! הגרמנים משלמים ברצון. ומבחינתנו, יש לעשות הכל כדי שלא יקרו כשלים עקב בלות הכלים, כפי שקרה בעבר, וכפי שראינו במבצע צוק איתן – כשל של נגמ"ש מיושן; בצער, בבושת פנים ובכאב גדול אבדו לנו בו ממיטב בנינו.

אלפי משתתפים בטקס? מוגזם ומיותר. גם לקראת הטקס ההוא ב-1968, חשבתי שההכנות גרנדיוזיות מדי. אמנם רבים רוצים להשתתף, אך הצניעות חשובה, כדרך ארץ! ואת הטקס עצמו ניתן היה לראות בכל כלי התקשורת. חיל הים מחבק תמיד את חייליו, אורחיו והמשפחות, אך טקס בסדר גודל כזה, זו החלטה פוליטית.

ראש הממשלה ביבי נתניהו התפאר ואמר – הצוללת היא כ"מתנת חג לעם ישראל". מבחינתי המילים הללו מיותרות.

הכתבה במקומה. גם לביקורת יש מקום. אך הכותרת: תכלה שנה וצוללותיה, כואבת.

בברכה,
נורית מנור

הדקר, ביציאתה מפורסמוט.
הצוללת אח״י דקר, ביציאתה מנמל פורסמוט, אנגליה.

 

מנת השף (לטוס אל על)

טיסה ב״אל על״ יכולה להיות מהנה ושמחה, עד שהיגעתי לאוכל…. 🙁

ימי מבצע ״צוק איתן״ עשו גם אותי יותר פטריוטית, וכשהחלטתי לקנות כרטיס טיסה ללונדון, חשבתי שלא יהיה הוגן לטוס בריטיש בימים טרופים אלה, וגם לא עם החברה ההולנדית המפנקת KLM, וגם אם איוותר עם עוד כמה עשרות שקלים בכיסי, לא אטוס איזיג׳ט, שאִתָּם אני צריכה להביא סנדוויץ מהבית, אלא אטוס כחול לבן. הקְרָבָה! את מרכיב האוכלוסיה הטסה אל על אינני יכולה לשנות, אך הפעם משום מה צרמו לי יותר מתמיד קולותיהם הצורמים של כמה תינוקות בוכיים. חייבת לציין שצוות אל על השתדל מאוד, ובמיוחד שכישראלית אני יודעת עד כמה קשה לנו הישראלים לתת שירות, וכתמיד זה מרגיש לי מאולץ. IMG_2220 - Version 2IMG_2220 - Version 2

ואז הגיע האוכל. בחרתי מנת עוף עם כוסכוס. על המגש ישב בגאון הדפס נייר ובו בגרפיקה מכוונת בלטה חתימה – שף שגב משה. מתחת לשמו היו צילומים יפים של שיבולי חיטה, שיבולי שעורה, 2 ענבים, 2 תאנים, רימון, זית אחד ואשכול קטן של תמרים טריים כתומים ומזמינים.

מגש האוכל הכיל כמה גביעים קרים וקופסה אחת חמה. מעל הקופסאות הקרות הונחה פיתה קטנה וחמימה. זה היה המחווה הכי ״מעניין״ במגש. הגביע הראשון היה חומוס אבו גוש. טוב, חומוס היה מוצר אוריגינלי-אוריינטלי בטיסה בשנות התשעים, אבל עכשיו נראה לי משעמם וחסר יצירתיות או טעם. לא פתחתי. הגביע השני נראה מבחוץ שתכולתו צבעונית, כי המכסה היה חצי שקוף, וציפיתי לסלט ירקות טרי, אולי בתערובת פרי העונה, כמו שמגישים במנות ראשונות מהודרות במסעדות שפים, ואולי סלט וולדורף בזעיר אנפין. והנה אני פותחת את הגביע – הפתעה! כל הגביע מלא בחמוצים! כן, סלט חמוצים מורכב מ- כרוב חמוץ, כרובית חמוצה, מלפפון חמוץ ולאסטטיקה היו שתי חתיכות גזר חמוץ. קמצוץ גזר חמוץ בגודל של 1/8 הזית. פתחתי את הגביע, ראיתי וסגרתי. לא אכלתי.

מודה הייתי מאוד רעבה, עברו כמה שעות מאז שיצאתי את הבית. בתקווה גדולה פתחתי את המנה העיקרית וראיתי את הקוסקוס עם כדורי העוף ברסק עגבניות, ותרמילים בודדים של שעועית ירוקה. המנה הייתה הדבר הכי פחות מזמין שראיתי לאחרונה. אם אל על היו ממלאים את הפיתה הקטנה בכמה כדורי פלאפל וסלט ירקות טרי מהפלאפל השכונתי בשדרות נורדאו בתל אביב, התוצאה הייתה הרבה יותר טעימה וסקסית. ושוב אני מסתכלת בחתימת ידו הבטוחה של שף שגב משה ולא מאמינה, האם זה האוכל שהוא בישל וגם חתם בחתימת ידו בגאווה? כרוב חמוץ וכוסכוס משעמם בצד קציצות עוף מכובסות מושרות בבועות רסק עגבניות. טעמתי והנחתי. ואז אמרתי לעצמי, מעדן מוס השוקולד יכפר על הכל. אך אוי, איזו פשלה זו הייתה. בתוכנית הטלוויזיה מאסטר שף, מוס כזה היה מקבל קיטונות של השפלות, ו״לא עובר!״. מעל המוס היו פרורים של משהו לא ברור, אולי פרורי שאריות עוגה, שלא התאימו לטקסטורה העדינה של מוס השוקולד. אפשר היה בהחלט להשאירו נקי. גם בסופר ניתן לקנות מוס באיכות טובה. התמרים, התאנים, הענבים והרימון הופיעו לצערי רק בציור.

הצטערתי שלא נסעתי KLM, או בריטיש, כי הרגשתי עלבון עם קבלת ארוחה ברמה כזו באל על. הייתי אפילו מעדיפה לטוס איזיג׳ט ולאכול סנדויץ טעים מהבית, ולא להישאר עם טעם חסר טעם ורעבה.

גיליתי שלא אני גיליתי את אמריקה בעניין הארוחות באל על ועל מטעמיו של שף החברה שגב משהכבר בפבר׳ 2013 כתב על כך שגיא כהן, אך בינתיים דבר לא זז. מה חבל! חוזרת הביתה בקרוב בטיסת אל על.

לראות בפרספקטיבה של זמן ומקום. אתנחתא.

על ספרי החדש ״בית הספר האנגלי״ והמקומות היפים ממנו שאבתי את ההשראה

הפוסט נכתב באתנחתא קצרה בעת סוערת, במבצע ״צוק איתן״.

בחיי היומיום איננו רואים את חיינו בפרספקטיבה.

טאג׳ מהאל - שלימות ואלמוות.
טאג׳ מהאל – שלימות ואלמוות.

אנחנו עסוקים, רצים, מחפשים חידושים וגירויים, והופ עברנו יום, עבר שבוע, עברו חודש ושנה. והנה אנחנו יוצאים מהקן, מהבית, נוסעים להיכן שהוא, לשבוע למשל, ומביטים ורואים את עצמנו כמו במראה. התמונה מתחדדת ומתבהרת עוד יותר אם נוסעים ליבשת אחרת, שהיא כמו נסיעה לזמן אחר. תחושה זו יכולה לקרות בקריאת ספר, בסרט, בתיאטרון; בחוויה שבה לזמן קצר אנחנו עפים למקומות רחוקים וחווים חיים של אחרים.

על הכריכה: פרחי הקנטוטה של פרו
על הכריכה: פרחי הקנטוטה של פרו
הר השלג הנצחי במקלואוד גאנג׳
הר השלג הנצחי במקלואוד גאנג׳

חוויתי את חיי מזווית חדשה בעת כתיבת הספר ״בית הספר האנגלי״. נסעתי עד לפרו הרחוקה שבדרום אמריקה! הרחקתי לכת עד לשם, כדי לראות את עצמי בפרספקטיבה כדפנה הגיבורה. תהיות ורגשי אשם התעוררו לאחר שבאחד הלילות דפנה חולמת ורואה מות אישה שמעולם לא פגשה, שנמצאה מתה באופן מסתורי, לאחר מכן.

ואילו ענבר (שזו אני השנייה), חברתה הטובה של דפנה, הרחיקה עד להודו כדי לראות ולהבין את חייה שלה ואת קורותיה.

הטיול שלי בניו זילנד ובהודו עם תרמיל על הגב במשך 4 חודשים, היה התמצית שהנביט ניצנים ורעיונות לספרי ״בית הספר האנגלי״. יש אומרים שזה סיפור מסע, אך בפרו מעולם לא הייתי.

הסברים לתמונות: 

הטאג׳ מהאל, סמל השלימות והאלמוות.

הר השלג הנצחי, שכמו נכנס לתוך חלוני במקלואוד גאנג׳, בדראמסאלה, הביט בי וחייך.

הילדה מקבצת הנדבות, שנולדה עם חן וכריזמה ונתנה לי השראה לכתוב עליה במתיקות ואהבה. שתי הבחורות שפשפשו בארנקיהן, הן ישראליות שנסעו בקרון באקראי באותו יום ולילה יחד אתי.

המשפחה שאכלה ארוחת בוקר בנחת, על רציף תחנת הרכבת בפודוצ׳רי.

גשר החבלים ברישיקש, בו מגיעים עולי הרגל למקדשים בלקסמן ג׳ולה.

מצחצח הנעליים, שנגלה לעיניי וראיתי בעיניו כל יום תקווה חדשה.

קשתות הארמונות של מבצר הכוח בניו דלהי, שהם סמל לעולם בתוך עולם בתוך עולם; הרוחי, הגשמי והשמיימי. והאחרון להיום,

הפגישה שלי עם יוגי , איש צעיר עם השראה, שהיה מנהל חדרים בהאשרם על גדות הגנגס, בלקסמן ג׳ולה שברישיקש, ונהגנו לשבת לתוך הלילה ולשוחח.

כל קורות הדברים הללו שזורים ב״בית הספר האנגלי״, שיוביל אתכם למסע, ואל עצמכם ולאי-שם.

מקבצת הנדבות הכריזמטית ברכבת
מקבצת הנדבות הכריזמטית ברכבת במלוא זוהרה.
משפחה אוכלת ארוחה על רציף תחנת הרכבת
משפחה אוכלת ארוחה על רציף תחנת הרכבת

 

מצחצח הנעלים, בלקסמן ג׳ולה, רישיקש
מצחצח הנעלים, בלקסמן ג׳ולה, רישיקש

 

גשר החבלים בלקסמן ג׳ולה, רישיקש
גשר החבלים בלקסמן ג׳ולה, רישיקש

 

עולם בתוך עולם, בארמונות מבצר הכוח בניו דלהי.
עולם בתוך עולם, בארמונות מבצר הכוח בניו דלהי.

 

יוגי ואני, בהשרם על גדות הגאנגס, לקסמן ג׳ולה, רישיקש
יוגי ואני, בהשרם על גדות הגאנגס, לקסמן ג׳ולה, רישיקש

 

 

ספרי ״האביב הקצר של גרטה גרבו״ נצפה לאחרונה בדרמסאלה

הדרך המסתורית שעשה ספרי – מתל אביב, חיפה ועד דרמסאלה

לספרים יש חיים משלהם. IMG_1751 לפרסם

״האביב הקצר של גרטה גרבו״ נצפה לאחרונה בספרייה בדרמסאלה.

אני פה! אך הספר נמצא השבוע בדרמסאלה. מישהי ראתה אותו שם. על הספר ההקדשה למירי, אותה פגשתי במרץ 2008 בדרמסאלה, אך את הספר היא קיבלה עם שובה לארץ בחיפה.
בדרכו המסתורית הספר הגיע עד לשם… מקום בו מירי ואני נפגשנו לראשונה.

?

נחכה ונראה לאן תפיץ הרוח את ספרי החדש ״בית הספר האנגלי״.

 

האביב הקצר של גרטה גרבו

איב סאן לורן, סרט מרהיב ומרגש

״איב סאן לורן״ סרט מרגש על אופנת פורט א-פורטה וגם על חבריו אנדי וורל, הדוגמנית ג'רי הול, ומיק ג׳אגר

׳איב סאן לורן׳ סרט מרגש על מעצב האופנה, השראותיו, על בית האופנה הנודע ועל בן זוגו פייר ברג׳. בסרט עוברים על האירועים החשובים בחייו מהיותו בן 21, כשנקרא במפתיע לנהל את בית האופנה הידוע של כריסטיאן דיור, שנפטר.

איב סאן לורן, משמאל, והשמלה שיצר בהשראת הצייר מונדריאן. שמלה שהעתיקו אותה יותר מכל שמלה אחרת בעולם.
איב סאן לורן, והשמלה שיצר בהשראת הצייר מונדריאן. שמלה שהעתיקו אותה יותר מכל שמלה אחרת בעולם.

בשנת 1960 איב נקרא לשרת בצבא אלגיריה, ארץ הולדתו, זאת לאחר הפקת קולקציות מרהיבות לבית האופנה דיור, שהסעירו את עולם אופנת העילית. מצבנו הנפשי לא איפשר לו לשרת בצבא ובעקבות כך הוא פוטר מדיור והקים את בית האופנה ׳איב סאן לורן׳. הסרט עוקב אחר הקולקציות המדהימות והמהפכניות שיצר והציג במרוצת השנים, שהיו למוצגים מוזיאוניים ולהשראה לאופנת פורט א-פורטה בעולם כולו, על חייו הסוערים, ועד למותו ב-2008.

ולא אוכל שלא לשבח את השחקנים המצויינים פייר ניני, שחקן הקומדי-פראנסז (Comédie-Française), המשחק בכישרון רב את איב סאן לורן, וגיום גאליין – את בן זוגו. הבמאי ז׳אליל לספרט, תעד באופן מרתק את תצוגות האופנה והאווירה המחשמלת בהן, והציג גם את חבריו של איב סאן לורן, למשל, האמן אנדי וורל והדוגמנית ג'רי הול, אשתו לשעבר של מיק ג׳אגר, שאותה הכיר באופן מקרי בפריז.

[youtube_sc url="https://www.youtube.com/watch?v=S6eYMV7jDNc"]

נשיא צרפת סרקוזי ואשתו קרלה ברוני בהלווית איב סאן לורן, מלווים את בן זוגו פייר ברג׳.
נשיא צרפת סרקוזי ואשתו קרלה ברוני בהלווית איב סאן לורן, מלווים את בן זוגו פייר ברג׳.