יום הזיכרון – הזיכרון גם להמשך החיים

ביום הזיכרון נתייחד עם יקירינו, נעלה את זכרם של הנופלים, אך יחד עם זאת עלינו לפתוח צוהר במחשבה – להמשיך את החיים!!!

למרות השכול (שהמשפחות השכולות ואלמנות צה"ל נושאות אותו כדרגות על כתפיהן כל חייהן) עלינו לחשוב על החיים והמשך החיים.

גם במחשבת ישראל הלאומית קיים הדבר, מסתיים יום הזיכרון ומתחיל עוד באותו ערב – יום העצמאות וכולם יוצאים בריקודים, זיקוקים מתעופפים ושמחה שורה על כולם.

יום הזיכרון – הוא גם יום הזיכרון להמשך החיים.

המשך החיים – פרוש הדבר למצוא פתרונות לשלום עם שכנינו – לא נהייה מרחרחי מלחמה לעולמי עד.

חשיבה ירוקה – לא זורקים רהיטים ישנים! ממחזרים….

למי מאתנו אין רהיט ישן בבית, שאנחנו אוהבים?

לא נזרוק את הרהיט הישן! לעיתים אנחנו מתביישים להוציאו בפרהסיה, אך בשום פנים ואופן לא ניתן לעצמנו להיפטר ממנו. כך הוא נשאר בפינה חשוכה, כפנינה ישנה סנטימנטלית ואיכותית.

כיסאות משרד אנגליים בני כ-70 שנה.
כיסאות משרד אנגליים בני כ-70 שנה.

בדיוק מהמקום הזה, אני מפעילה את *Renovaחידוש רהיטים http://renova.co.il/

כוונתי היא לקחת את הרהיט הישן שלכם ולחדש אותו – לתת לו פנים חדשות: צבע, פוליש, ריפוד, פוליטורה, התזת חול, גלוון, ציפוי מתכת; להראות לעולם את יופי הרהיט המיוחד, שאנחנו אוהבים ושומרים. אינני מתימרת לעשות לרהיט שימור מדויק ולהחזירו לעבר, טכנית הדבר הוא בלתי אפשרי, כי השימוש ברהיט תמיד נותן את אותותיו; אבל זה היופי שבו, לראות את שנותיו וסגנונו המיוחד.

Renova – חידוש רהיטים יוצאת לדרך, עם הרהיטים הישנים שאנחנו אוהבים המקבלים פנים חדשות, צבע וריפוד חדש. בקיצור הרפתקה סנטימנטלית עיצובית

כיסאות אנגליים ערומים לפני צביעת אפוקסי
כיסאות אנגליים ערומים לפני צביעת אפוקסי

וויזואלית, בה נחדש את ימי הרהיט הישן והאהוב וניתן לו פנים חדשות.

ממחזרים…. ומחדשים!

הורגלנו לזרוק רהיטים ישנים ולקנות חדשים. לא שהרהיטים החדשים יהיו איכותיים יותר, אלא שכך הורגלנו.
גם הטרחה להתעסק בחיפוש אחר אנשי מקצוע מיומנים, לחפש בד חדש, וכל טיפול יסודי הקשור לחידוש הרהיט, ירחיקו אותנו מיד מהרעיון. נכנסים לחנות אופנתית מתפתים וקונים.

אני רוצה להוביל אתכם לחשיבה 'ירוקה', בה אתם נותנים את הדעת לעץ היקר והמיוחד שממנו יוצר

כיסאות משרד צבועים בצבע אפוקסי ירוק בקבוק, מרופדים בבד בסגנון יפני חסין אש.
כיסאות משרד צבועים בצבע אפוקסי ירוק בקבוק, מרופדים בבד בסגנון יפני חסין אש.

הרהיט הישן, לרגל ממתכת שהיא נדירה למרות שצבעה דהה והחלידה; לעיצוב של שנות השישים למשל, שכולנו נוהים אחריו בערגה. תביטו ברהיט בעיניים חדשות ותראו את יופיו וייחודו.

כשאנו רואים מכונית ישנה ושמורה, אין אחד שלא יסתכל בה בעיניים כלות.

חשיבה ירוקה פרושה לתת את הדעת לסביבה שלנו באופן רחב. חלק מכך יהיה לתת את הדעת ולא לזרוק את הרהיט הישן, אלא לשפץ אותו ולחדשו.

האם אתם מחליטים לזרוק 2 כיסאות משרד אנגליים ישנים? או שתתנו לי צ'אנס לתקן אותם, לטבול אותם מחדש בצבע אפוקסי ירוק (צבעם המקורי), לבחור בד יפה ומתאים ולרפדם מחדש.

אני מתחילה בעבודה…… נתראה בסיומה.

יין ישמח לבב אנוש

זה עתה יצאנו מחג הפורים, שלעניות דעתי היה חג שקט ועצוב משהו. פעם כולנו היינו חוגגים ברחוב, בכל מקום נראו ילדים ומבוגרים בתחפושות ושמחה בעיניים. היום כולם מצטופפים וננעלים בקניונים. שמחתי מאוד לשמוע שבשכונת פלורנטין חוגגים זו השנה השלישית מסיבות פורים ברחוב, בחלקן ספונטניות, בחלקן מאורגנות, מסיבות רחוב אליה כולם מוזמנים!

"חייב אדם לשתות (יין) עד לא ידע בין 'ארור המן לברוך מרדכי'" (מגילה ז' ב') – עניין זה ידוע ומוכר כמעט לכל. זה בעניין פורים.

גם בפסח היין הוא אחד המרכיבים החשובים בחג, שותים ארבע כוסות תוך כדי קריאת ההגדה, ויש שממשיכים הלאה.

וכך, בין פורים לפסח כולנו מתעסקים הרבה ביין, הרבה יותר מאשר בשעת ימות השנה. החגים והמסורת מחייבים, המתנות לחברים ולמשפחה וגם כי האביב בפתח ואנחנו נפתחים ומתעוררים כמו הפריחה בשדה.

בהזדמנות זו אני רוצה לספר לכם על יין טעים, עם ארומה אביבית שמוסיף למצב הרוח – הסנגרייה.

יין הסנגרייה ארוז באריזת קופסה מקורית, השומרת על טריות היין לאורך זמן.

סנגרייה – לוליילו

מהליצ'י ועד הדובדבן

בארץ הפירות האקזוטיים ומסעדות הגורמה יש גם מעברי חצייה!

לאחרונה ראיתי שוב ושוב בדוכני הפירות את הליצ'י, הדובדבנים, השקדים והתאנים.

הליצ'י פרי מקסים וטעים, עם פריחה יפהפיה, שערגתי אליו מאז שאכלתי אותו לראשונה במסעדה סינית בלונדון בשנות ה-60.

כעת הליצ'י גדל בארץ, הוא נחלת הכלל ובמחיר סביר. בוודאי גם מיוצא בהצלחה לחו"ל.

ובאותה נשימה – כולנו נהנים ממגוון מסעדות הגורמה, היינות המשובחים שאנחנו שותים, בקיצור הפכנו להיות עניני טעם.

אבל בעניין אחד הלכנו אחורה – הרגלי הנהיגה וזהירות הנוהגים בכבישים.

כמעט מדי יום אנחנו שומעים על הרוגים במעברי החצייה.

איך ערך רב לענינות טעם כשההרגלים שלנו בכביש הם ברוטליים.

תנו זכות קדימה להולכי הרגל!

מה שוות מסעדות הגורמה והליצ'י העדין לחייך, כשאין כבוד לחיי אדם?

כשאין תשומת לב להולך הרגל שעובר כדת וכדין במעבר החצייה.

אני אישית משתדלת מאוד לעצור במעברי החצייה.

עוד דקה מזמני היקר….

אין כמו דוגמא אישית. ממליצה.