חגים ומועדים לששון. לשנה החדשה אני מאחלת לכולנו - שנת מיחזור!
שקית מעיתון ממוחזר, בהודו.
להלן שקית נוחה מעיתונים ישנים שקיבלתי בהודו ואהבתי. בחנות המציעה מוצרי בריאות, גם האריזה תהיה שם בהתאם, עם מחשבה על איכות הסביבה.
לפני ימים אחדים לא יכולתי שלא להתקנא ולהתפעל מפחי המיחזור הממקומים במקומות ציבוריים בגרמניה ובאמשטרדם.
להלן צילום צורות, חומרים וצבעים המשלימים זה את זה.
!My new year resolution is – Recycling
פחי מיחזור בשדה התעופה באמשטרדם.
פח מיחזור לארבע חומרים, בתחנת הרכבת בהמבורג.
מה נעשה עם הרהיט הישן שאנחנו אוהבים?
הורגלנו לזרוק רהיטים ישנים ולקנות חדשים. לא שהרהיטים החדשים יהיו איכותיים יותר, אלא שכך הורגלנו.גם הטרחה להתעסק בחיפוש אחר אנשי מקצוע מיומנים, לחפש בד חדש, וכל טיפול יסודי הקשור לחידוש הרהיט, ירחיקו אותנו מיד מהרעיון. נכנסים לחנות אופנתית מתפתים וקונים חדש.
אני רוצה להוביל אתכם לחשיבה 'ירוקה', בה אתם נותנים את הדעת לעץ היקר והמיוחד שממנו יוצר הרהיט הישן, לרגל ממתכת שהיא נדירה למרות שצבעה דהה והחלידה; לעיצוב של שנות השישים (למשל), שכולנו נוהים אחריו בערגה. הביטו כעת ברהיט בעיניים חדשות ותראו את יופיו וייחודו.
כשאנו רואים מכונית ישנה ושמורה, אין אחד שלא יסתכל בה בעיניים כלות.
חשיבה ירוקה פרושה לתת את הדעת לסביבה שלנו באופן רחב. חלק מכך יהיה לתת את הדעת ולא לזרוק את הרהיט הישן, אלא לשפץ אותו ולחדשו.
כורסה אנגלית קלסית, שבורה ועייפה משימוש (הכורסה האדומה) /לפני
האם אתם מחליטים לזרוק הכורסה? או שתתנו לי צ'אנס לתקן אותה, לבחור בד יפה ומתאים ולרפד אותה מחדש כולל הקפיצים.
המשימה: למצוא בד שיתאים לאופי הכורסא וליתר הרהיטים בבית, והעיקר להביא משב רוח רענן ועכשווי.
*Renova – חידוש רהיטים מוצאת את בד הריפוד האסטטי והאיכותי, המתאים לאופי הרהיט ולסביבתו בבית. כמו כן, נעשה טיפול מיוחד בעץ או כמו במקרה של הכורסה שלפנינו – בה נעשה תיקון בבסיס הכורסה. כדי ליצור רהיט חדיש ואקסקלוסיבי בטעם ארומה ובאיכות של פעם. אני מתחילה בעבודה…… נתראה בסיומה.
להלן כורסה אנגלית קלסית, משופצת והריפוד חדש (בריפוד הבהיר) /אחרי
בד הריפוד נבחר בהקפדה, בסגנון יפני, צבעו ירקרק, הוא יושב בהתאמה לסביבת הרהיטים האחרים בסלון. הצבע העדין שנבחר בא כדי להקטין את גודלה של הכורסה האנגלית הקלסית וכדי לא להתחרות במוטיבים האחרים בבית. הבד הוא חסין אש.
מה נעשה עם הרהיט הישן שאנחנו אוהבים?
Renova* – חידוש רהיטים
אלו שורות שכתבתי בפתק במאי 2000, שנת המילניום כשהיו ציפיות לעידן חדש.
אפשר להגיד בפה מלא שזה מחליא לראות תוכניות אירוח בטלוויזיה שלנו. יש סבב קבוע של 'מפורסמים' קרי סלבריטאים ו/או עיתונאים.
כלומר, מי שלא בברנג'ה אין לו דיעה והוא לא קיים.
בטח ובוודאי הוא לא קיים, הרי הוא לא מופיע ולא מביע דעתו.
מחליא.
אין אצלנו אנשים חושבים חוץ מאשר ה'מותגים' = סלבריטאים.
מדברים על כך הרבה מאוד ואין שינוי. מדברים ולא עושים.
שביתת צופים! זה ידבר!
אלו הדברים מאז.
אין חדש תחת השמש!
החדשות הן שהמציאו מכונות אינסטנט ליצירת סלבס = האח הגדול, הישרדות וכדומה. תסלחו לי, כן, יש חדש!!
בינתיים, הדבר היחיד שיכולתי לעשות הוא לא לצפות 'במותגים', לצאת מהקופסא, ל'התנתק מהכבלים' ולצאת לחופשי.
לכל בוגרי ביה"ס ויצמן ביפו – האם אנחנו נשב בשקט עם סגירת ביה"ס ויצמן שכה אהבנו?
לתושבי העיר תל-אביב יפו, לשוחרי הדו-קיום, לאוהבי ומצהירי הדימוקטיה – היכן אתם כעת עם סכנת סגירת בית הספר היהודי ערבי הממלכתי היחיד – ויצמן ביפו?
זה חודשים אחדים מטפטפת אינפורמציה על סכנת סגירה של ביה"ס היהודי ערבי ממלכתי היחיד בארץ!
בכל אירוע שקורה בתל אביב, אנחנו שומעים שהעירייה היא עיריית תל-אביב-יפו, היכן העירייה ברגעים הללו? ואולי ההפך – האם העירייה הם הזוממים להכחדת בית הספר ויצמן.
כיום לומדים בבית הספר כ-350 תלמידים, מחציתם יהודים ומחציתם ערבים.
לאן ילכו? מה הרעיון מאחורי הסגירה?
כתלמידת בית הספר ויצמן בסוף שנות החמישים, הייתי גאה בבית הספר הזה, היינו גאים בבית הספר שלנו, למרות שתושבי יפו גם אז היו דלי אמצעים לעומת התל-אביבים, וקולם לא נשמע. (סיימתי את הלימודים בבית הספר הממלכתי ע"ש הנשיא ויצמן בשנת 1956, בעשור למדינת ישראל.)
היתה לנו מחנכת מיתולוגית רחל סלוצקי שחיזקה אותנו תמיד, נטעה בנו גאווה והאמינה בילדים העולים החדשים משכונות העוני. (היא הייתה תל-אביבית צפונית! סמלה היה עישון סיגריות בשרשרת, כולנו מתגעגעים אליה.)
מנהל בית הספר באותה עת – המנהל א. שרייבמן גם הוא דמות ידועה וכריזמטית – שהיה גאה בנו מאוד, הוא שנטע בנו חוזק ועוצמה, חינוך לערכים ותמיד דירבן אותנו לנצח בתחרויות עם בתי ספר אחרים, שיראו כי גם אנחנו יכולים. (גם מר שרייבמן היה תל-אביבי ולא הגיע מיפו.)
ההתפתחות הטבעית של יפו והמגורים בשכנות ארוכת השנים, של יהודים וערבים יחד, הצמיחה את הצורך הטבעי לבית ספר יהודי ערבי. בואו ניתן יד לצמיחתו ולהמשך החיים ולהלימודים בו ולא ההפך.
אני בתקווה גדולה שאין העירייה חושקת באדמות היקרות של בית הספר ויצמן. בית הספר ויצמן יושב על שטח גדול למדי כולל החצרות והמבנים, והיה בשטחו אפילו שטח חקלאות שהיה כה נדיר באותם ימים.
רבים מבוגרי בית הספר ויצמן ביפו, הם אנשים ידועי שם בתחום הרפואה, התיאטרון ואנשי מעש בתחומים רבים.
לפני ימים אחדים כתבתי פוסט על יום הזיכרון שלי – שפרושו זיכרון הנופלים והמשך החיים – בחיי היומיום פרוש הדבר: למצוא פתרונות לשלום עם שכנינו - לא נהייה שוחרי מלחמה לעולמי עד.
כאן ישנה הזדמנות קטנה של כל אחד מאתנו לפעול למען יום הזיכרון ויום העצמאות שלנו.
אשמח שתפיצו מייל זה בין חבריכם ויחד נפעל לשינוי הגזירה; נפעל להצלת ביה"ס ויצמן ביפו.
ביום הזיכרון נתייחד עם יקירינו, נעלה את זכרם של הנופלים, אך יחד עם זאת עלינו לפתוח צוהר במחשבה – להמשיך את החיים!!!
למרות השכול (שהמשפחות השכולות ואלמנות צה"ל נושאות אותו כדרגות על כתפיהן כל חייהן) עלינו לחשוב על החיים והמשך החיים.
גם במחשבת ישראל הלאומית קיים הדבר, מסתיים יום הזיכרון ומתחיל עוד באותו ערב – יום העצמאות וכולם יוצאים בריקודים, זיקוקים מתעופפים ושמחה שורה על כולם.
יום הזיכרון – הוא גם יום הזיכרון להמשך החיים.
המשך החיים – פרוש הדבר למצוא פתרונות לשלום עם שכנינו – לא נהייה מרחרחי מלחמה לעולמי עד.