מי יציל את שמורת עין גדי?

זה שנים אחדות מדברים בנושא דילדול מקורות המים של מעיין עין גדי – בעצם, שיווק המים מסחרית בבקבוקים – דרך מפעל המים המינרליים של קיבוץ עין גדי.
וכולנו רואים, קונים ושותקים!

היום הופיעה כתבה בעיתון 'הארץ', כנראה חלוקת מקורות המים סוכמה מתחת לאפנו:
האם ההסכם לחלוקת מקורות המים עם הקיבוץ יציל את שמורת עין גדי?

הכותרת עצמה, מספרת את הסיפור ומביאה את האבסורד בשלמותו, קיבוץ עין גדי שותה ומוכר בכסף את המים שלנו. הקיבוץ היה צריך להיות "השומר" ומטפח השמורה. אבל נתנו לחתול לשמור על החלב…. אני מאוכזבת ועצובה לשמוע זאת שוב ושוב; כמה דלים ומעטים הכוחות שלנו לשמירה על נכסי הטבע בארצנו.
חרם צרכנים ומיד! אסור לשתות את מי "עין גדי"!

חבל שאצלנו הכל עובד רק בכוח!!!
מדברים על להציל את שמורת עין גדי! האם יש מה להציל שם בכלל?
מתי הייתם לאחרונה בנחל דוד ובמעיין עין גדי? בקושי זרזיף של מים.
מי הם אנשי "קיבוץ עין גדי" שדואגים רק לעצמם?
האם הם שיכתיבו לנו את הצרכים של השמורה? מחמדות הארץ.
צריך לתת את הדעת על כל הנכסים הלאומיים שלנו: ים המלח שהולך ומצטמק ועוד. ואנחנו שותקים!!! אני אישית לא מסוגלת לשתות את המים האלה! לצערי, רוב האנשים מתעלמים!! כולנו רק עם היש הקטן והנוח סביבנו. לדעתי כולנו עבריינים עם קניית מי 'עין גדי' במרכולים!
זוהי פגיעה ברכוש המשותף שלנו ושל הדורות הבאים!
שקיבוץ עין גדי ימצא לו מקורות פרנסה אחרים ולא ישתה וישווק את המים שלנו!
מי מאתנו יקום היום מהכסא ויצא להפגין בעניין השמורה של עין גדי? (כשיש לנו את ועדת וינוגרד על הראש?)
גם השם "שמורה" כבר לא מתאים לחזון שהיה ולמשימות שהיצבנו פעם.

טיול טרום יום העצמאות – למעיין עין יזרעאל

בעמק יזרעאל, לרגלי הגלבוע, התברכנו במעיין קסום – עין יזרעאל.
ובמציאות?

יצאנו לטיול בקבוצה מאורגנת מטעם מתנ"ס בית היינה, בקריית חיים, חיפה, המנוהל על-ידי יפה אבירם. המדריך: אילן.

הטיול היה לעמק יזרעאל וסביבותיה. אחד המקומות שהגענו אליו היה עין יזרעאל – מעיין, מקווה מים, תעלות מים וסביבו חורשת אקליפטוס.

היה מצער ועצוב להגיע לחורשה ולמעיין, כי ראינו שם את ההזנחה ואת חוסר הכבוד של המבקרים המשאירים זבל אחריהם, ואת חוסר הטיפול של הרשויות במקומות היפים הללו.
בעין יזרעאל, תעלות המים היו סתומות והמים כמעט לא זרמו.
לתדהמתי, גם לא ראיתי פחים מתאימים לאיסוף האשפה…

חבל! פינת חמד נשכחת שאת יופיה רואים בתמונות, אבל במציאות – עמדנו נכלמים במקום עזוב ומוזנח.
אפשר היה לדמיין איך המקום יכול להראות…
…מי יודע איך יראה המקום אחרי החוגגים ביום העצמאות?

בהזדמנות זו, כמה מילים בהקשר לחורשת האקליפטוס. (בנוסף, יש לי קשר פרטי ואישי לעצי האקליפטוס)
עצי האקליפטוס… נכחדים בארצנו!
אנחנו שתלנו את העצים לייבש ביצות, להפריח השממה וכעת, אנחנו כורתים אותם ללא רחםעצים בני 70-80, ו- 100 שנה.
לשתול עצים פרושו לתת כבוד לאדמה שלנו, ולכרות?…
היום, במחי יד – אנחנו כורתים את עצי הקליפטוס! אנחנו נמצאים באובססיה של לבנות חדש, בלי לתת כבוד לישן.

האם אין מי שיגן עליהם? עלינו?