סכנת סגירה לביה"ס 'ויצמן' ביפו – בית-ספר יהודי-ערבי

לכל בוגרי ביה"ס ויצמן ביפו – האם אנחנו נשב בשקט עם סגירת ביה"ס ויצמן שכה אהבנו?
לתושבי העיר תל-אביב יפו, לשוחרי הדו-קיום, לאוהבי ומצהירי הדימוקטיה – היכן אתם כעת עם סכנת סגירת בית הספר היהודי ערבי הממלכתי היחיד – ויצמן ביפו?

זה חודשים אחדים מטפטפת אינפורמציה על סכנת סגירה של ביה"ס היהודי ערבי ממלכתי היחיד בארץ!
בכל אירוע שקורה בתל אביב, אנחנו שומעים שהעירייה היא עיריית תל-אביב-יפו, היכן העירייה ברגעים הללו? ואולי ההפך – האם העירייה הם הזוממים להכחדת בית הספר ויצמן.

כיום לומדים בבית הספר כ-350 תלמידים, מחציתם יהודים ומחציתם ערבים.
לאן ילכו? מה הרעיון מאחורי הסגירה?
כתלמידת בית הספר ויצמן בסוף שנות החמישים, הייתי גאה בבית הספר הזה, היינו גאים בבית הספר שלנו, למרות שתושבי יפו גם אז היו דלי אמצעים לעומת התל-אביבים, וקולם לא נשמע. (סיימתי את הלימודים בבית הספר הממלכתי ע"ש הנשיא ויצמן בשנת 1956, בעשור למדינת ישראל.)
היתה לנו מחנכת מיתולוגית רחל סלוצקי שחיזקה אותנו תמיד, נטעה בנו גאווה והאמינה בילדים העולים החדשים משכונות העוני. (היא הייתה תל-אביבית צפונית! סמלה היה עישון סיגריות בשרשרת, כולנו מתגעגעים אליה.)
מנהל בית הספר באותה עת – המנהל א. שרייבמן גם הוא דמות ידועה וכריזמטית – שהיה גאה בנו מאוד, הוא שנטע בנו חוזק ועוצמה, חינוך לערכים ותמיד דירבן אותנו לנצח בתחרויות עם בתי ספר אחרים, שיראו כי גם אנחנו יכולים. (גם מר שרייבמן היה תל-אביבי ולא הגיע מיפו.)
ההתפתחות הטבעית של יפו והמגורים בשכנות ארוכת השנים, של יהודים וערבים יחד, הצמיחה את הצורך הטבעי לבית ספר יהודי ערבי. בואו ניתן יד לצמיחתו ולהמשך החיים ולהלימודים בו ולא ההפך.
אני בתקווה גדולה שאין העירייה חושקת באדמות היקרות של בית הספר ויצמן. בית הספר ויצמן יושב על שטח גדול למדי כולל החצרות והמבנים, והיה בשטחו אפילו שטח חקלאות שהיה כה נדיר באותם ימים.
רבים מבוגרי בית הספר ויצמן ביפו, הם אנשים ידועי שם בתחום הרפואה, התיאטרון ואנשי מעש בתחומים רבים.

לפני ימים אחדים כתבתי פוסט על יום הזיכרון שלי – שפרושו זיכרון הנופלים והמשך החיים – בחיי היומיום פרוש הדבר: למצוא פתרונות לשלום עם שכנינו - לא נהייה שוחרי מלחמה לעולמי עד.
כאן ישנה הזדמנות קטנה של כל אחד מאתנו לפעול למען יום הזיכרון ויום העצמאות שלנו.

אשמח שתפיצו מייל זה בין חבריכם ויחד נפעל לשינוי הגזירה; נפעל להצלת ביה"ס ויצמן ביפו.

יום הזיכרון – הזיכרון גם להמשך החיים

ביום הזיכרון נתייחד עם יקירינו, נעלה את זכרם של הנופלים, אך יחד עם זאת עלינו לפתוח צוהר במחשבה – להמשיך את החיים!!!

למרות השכול (שהמשפחות השכולות ואלמנות צה"ל נושאות אותו כדרגות על כתפיהן כל חייהן) עלינו לחשוב על החיים והמשך החיים.

גם במחשבת ישראל הלאומית קיים הדבר, מסתיים יום הזיכרון ומתחיל עוד באותו ערב – יום העצמאות וכולם יוצאים בריקודים, זיקוקים מתעופפים ושמחה שורה על כולם.

יום הזיכרון – הוא גם יום הזיכרון להמשך החיים.

המשך החיים – פרוש הדבר למצוא פתרונות לשלום עם שכנינו – לא נהייה מרחרחי מלחמה לעולמי עד.

כל יהודי בעולם צריך לבוא לארץ לביקור – נחוצה פעולת הסברה דחופה!

אני מעלה כאן רעיון שכל אחד מאתנו צריך לתת לו יד. ואולי הרעיון יחלחל מלמטה למעלה.

כל יהודי בעולם צריך לבוא לארץ לביקור – נחוצה פעולת הסברה דחופה!

באחד האמשים הייתי בלונדון, ושם ראיתי תוכנית הסברה סעודית ובה משכנעים את כל המוסלמים בעולם, לבוא לפחות פעם אחת בחיים למכה, בסעודיה!!!

הם מדברים בשקט ונינוחות, אבל בעצם זו תכנית כלכלית גרנדיוזית, לאו דווקא דתית…
גם אנחנו צריכים לצאת עם תוכנית הסברה דומה – על כל יהודי בעולם לבוא לבקר בארץ. נחוצה תוכנית הסברה מקפת ומשכנעת.
מדינת ישראל, שהינה תמיד חלשה בהסברה, צריכים לצאת עם תוכנית פרטנית בכל המדינות הגדולות עם ריכוזי היהודים הגדולים, ולדבר על  לבם של היהודים – בואו לבקר בארץ! בואו לביקור בירושלים!!!!
ראינו בימים האחרונים כמה חשוב שיש ליהודים שנמצאים בצרה מקום ללכת אליו – כמו שהיה בגיאורגיה.
אני שומעת שוב ושוב מיהודים בכל מקום בעולם – מאוסטרליה ועד ארה"ב, כמה חשובה להם בתפוצות הידיעה שישראל חזקה.

כל יהודי שמבקר בישראל מכניס כסף, מחזק את הכלכלה שלנו! התפוצה מחזקת ומתחזקת עם הביקור בארץ.
כל יהודי בעולם צריך לבוא לארץ לביקור - נחוצה פעולת הסברה דחופה!

מהליצ'י ועד הדובדבן

בארץ הפירות האקזוטיים ומסעדות הגורמה יש גם מעברי חצייה!

לאחרונה ראיתי שוב ושוב בדוכני הפירות את הליצ'י, הדובדבנים, השקדים והתאנים.

הליצ'י פרי מקסים וטעים, עם פריחה יפהפיה, שערגתי אליו מאז שאכלתי אותו לראשונה במסעדה סינית בלונדון בשנות ה-60.

כעת הליצ'י גדל בארץ, הוא נחלת הכלל ובמחיר סביר. בוודאי גם מיוצא בהצלחה לחו"ל.

ובאותה נשימה – כולנו נהנים ממגוון מסעדות הגורמה, היינות המשובחים שאנחנו שותים, בקיצור הפכנו להיות עניני טעם.

אבל בעניין אחד הלכנו אחורה – הרגלי הנהיגה וזהירות הנוהגים בכבישים.

כמעט מדי יום אנחנו שומעים על הרוגים במעברי החצייה.

איך ערך רב לענינות טעם כשההרגלים שלנו בכביש הם ברוטליים.

תנו זכות קדימה להולכי הרגל!

מה שוות מסעדות הגורמה והליצ'י העדין לחייך, כשאין כבוד לחיי אדם?

כשאין תשומת לב להולך הרגל שעובר כדת וכדין במעבר החצייה.

אני אישית משתדלת מאוד לעצור במעברי החצייה.

עוד דקה מזמני היקר….

אין כמו דוגמא אישית. ממליצה.

בואו נציל את ים-המלח!!! (The Dead Sea is Dying) – עצומה -

5.5.08 תל-אביב, ערב יום העצמאות ה-60

חזרתי הביתה, אחרי כארבעה חודשי טיול נפלא במזרח – בניו זילנד, בתאלינד וגולת הכותרת – טיול תרמילאים בהודו.

חזרתי ואני מרגישה שצריך לעשות למען הכלל.

אחי ואחיותי! (כמו שאנחנו מכנים איש את רעהו)

בואו נעשה למען המולדת האהובה ביומולדת ה-60.

ים-המלח גוסס! הוא יחיד במינו – אל ניתן לו למות!

ים-המלח זו אחת מפנינות הטבע היפות והמיוחדות בארץ – ים-המלח נמצא בסכנת יובש והכחדה.
כמו בכל מדינה מתוקנת, יש לנו האזרחים רשות לגונן על הנכסים הלאומיים שלנו.

ים-המלח אינו מובן מאליו, הוא הולך ומתייבש מול עיניינו.
מפת ים-המלח שצויירה בעבר, אינה המציאות של היום – הים נחצה לשניים, מובלעות ים, בולענים ואדמת מלח יבשה – הם הנוף.

יש רעיונות הצלה שונים, כולל הרעיון לעגן את מעמדו של ים-המלח על ידי רישומו בתכניות אונסק"ו כאתר מורשת תרבות עולמית וכשמורת ביוספירה.

האחריות הגדולה להצלת ים-המלח הגוסס חלה על מדינת ישראל, אל לה להתכחש לאחריות של קבלת החלטות שגויות -
1. שינוי תווי המים מהירדן והכנרת
2. ניצול אכזרי של ים-המלח בהפקת פוספטים – אשלגן, ברום ומגנזיום במהלך עשרות בשנים
3. מכירת מפעלי ים-המלח לגורמים פרטיים

האחים עופר, בעלי מפעלי ים-המלח, הם הראשונים שצריכים להשקיע בים הגוסס. אי אפשר רק לסחוט את המת, צריך להנשים אותו קודם!

אזרחי מדינת ישראל – אנחנו צריכים להביע דעתינו ולפעול מיידית להצלת ים-המלח שלנו!!

אזרחי מדינת ישראל!
ביום חגינו ה-60 להקמת מדינת ישראל, אנחנו צריכים להוות דוגמא לאיכפתיות, לעשות למען הסביבה – 'הארץ האהובה' ואוצרותיה – יעד לאומי ראשון – הצלת ים-המלח.
די עם ההזנחה!!!!

אין להתרווח בכיסא ולאמר: 'כמה חבל, ים המלח הולך ונעלם'.
בואו נתאחד להציל את אחד מהאוצרות הטבע המיוחדים שיש לנו.

כל 3-4 חודשים ים-המלח מצטמק ב-15 מטר ומפלס המים יורד לפחות במטר אחד בשנה.

אני, את ואתה נקבע את סדר העדיפויות!

נא לחתום על העצומה.

נא להעביר את העצומה לכל המכרים והמכותבים ולכל אוהבי הארץ!!

http://www.postool.co.il/petition.php?user=manorabel&id=1

– יש לפעול מיד להצלת ים-המלח -