עוד סיפורים ותמונות של יקירינו בצוללת ״דקר״

אובדן, הצוללת, דקר, אח״י דקר, לב ים, שייטת 7, מציאת הצוללת דקר, חברים לנצח,

Screen Shot 2014-05-31 at 2.47.14
דן מנור בעת שירותו בצוללת תנין.

חיינו השתנו עם אובדן הצוללת הדקר, והשתנו שוב עם מציאתה. חיכינו כל השנים והנה קרה הנס. נפעמים שטנו ללב ים, להיות קרובים ליקירינו, שאבדו בלב ים.

ארנון, בנו של דן מנור ז״ל, מתראיין אצל גדי סוקניק מיד אחרי ההפלגה לנקודת הציון של מקום טביעתה של הצוללת דקר. [youtube_sc url="https://www.youtube.com/watch?v=DCVFDaVsm1I"]

רס״ר עזרא אביאני, היה איתנו בפורסמוט כמעט שלוש שנים. לא רק המשפחות כאבו, גם החברים כאבו את אבדנם של החברים הטובים באח״י דקר. חברים טובים הם חברים לנצח בשייטת 7. דבר שהתברר לי עם השנים. בסרט קצר, עזרא מספר בקול מרוגש ונפרד מחבריו באח״י דקר.

לזכותו של עזרא אביאני יאמר, שהיה אמיץ דיו לבוא לביתי חודשים אחדים אחרי היעלמות הצוללת דקר עם זר פרחים לכבוד שבת, ולספר לי שהוא כואב את אובדן חבריו בצוללת דקר ובמיוחד את אובדן חברו ״מנור״, כפי שכולם קראו לו, ושאדע שהוא שוכן עמוק בלבו. זה היה מחווה מרגש ונוגע ללב. [youtube_sc url="https://www.youtube.com/watch?v=wEsFQzFeinE"]

סרט נדיר שצולם על ידי מרדכי אברהם, מכונאי בצוללת, תעד את טקס כניסת הצוללת תנין לנמל חיפה, טקס קבלת ספר תורה לאח"י תנין ואח"י רהב , תירגול ירי ומבצעיות ראשונות בחו"ל. את הסרט סוקרים אברהם בן שושן, מפקד חיל הים לשעבר, מרדכי אברהם ועופר רפאלי בנו של רפאל רפאלי ז״ל. בתמונות הנדירות של צוללני הדקר רואים את: אברהם ברקאי(בומי), ניסים כהן, רפאל רפאלי, עזריאל דרור ודן מנור ז״ל. כמו כן, סא"ל אלמוג זאב ז"ל שנרצח בפיגוע טרור עם קרובי משפחתו, ויהודה הררי ז"ל שנהרג בפיצוץ משאית תחמושת בפריקה מאח"י בת שבע. הסרט מוקדש לצוות צוללות חיל הים הראשונות התנין והרהב, ולזכרם של הנופלים. הסרט שוחזר ונסרק ע"י פוטו לינוף. כל הזכויות שמורות למרדכי אברהם. [youtube_sc url="https://www.youtube.com/watch?v=l6qV2xlDTG4"]

״מנור״ כמו שקראו לדן מנור בצוללת. מופיע בדקות: 2:00 ו-4:30, בסרטו של מרדכי אברהם.Screen Shot 2014-05-31 at 2.54.34

הדקר.  התמונות  שוחזרו לאחרונה בצבע.
הדקר. (התמונה שוחזרה לאחרונה בצבע)

Sivananda Yoga Retreat in the Bahamas

Sivananda ,Yoga ,Retreat ,Bahamas, mind , spirit,

CIMG6012 - Version 2.I was lucky to be twice in Sivananda Yoga Retreat in the Bahamas

It's an amazing place to spend a vacation. The retreat is in a small island next to one of the most beautiful beaches in the world. The most important thing for me was to practice yoga and relax

The atmosphere In the retreat is extremely tranquil. The teachers and stuff are professional, so one can have great improvement in the yoga practice. It's a crystal clear feeling, for the mind and soul, to start the day with the morning meditation and end it with .Satsang

I love the natural healthy delicious vegetarian meals, I am sure they are cooked with love.

During my stay at the ashram I attended lectures on mind and spirit, health, .all with extremely interesting speakers

היוגי רָדָהנָטָה סוומי, כתב את הספר "The Journey Home"
היוגי רָדָהנָטָה סוומי, כתב את הספר "The Journey Home"

Going to the beach was an amazing experience, relaxing, joyful clear sky, with only a few people around. The water was sparking-brilliant-Turquoise!  All together – a unique magical beach.

The Yoga Retreat is a perfect place to clear ones mind, to relax, and to practice yoga. Also it can be excellent time to organise new ideas and stages in life.

I have been in many places, but the Yoga Retreat in the Bahamas is placed in a very special place in my heart.

חוף הים המדהים בבהמס.
חוף הים המדהים בבהאמס.

 

צעירים לנצח. לזכר דן מנור אהוב נעוריי

הצוללת אח"י "דקר", נמל פורטסמות באנגליה, דן מנור ז״ל, יום הזיכרון לחללי צה״ל, יום העצמאות, נורית מנור, נורה לוי, 3000 מטר מתחת לפני הים, כרתים, ים, געגוע, הצוללת דקר.

יום הזיכרון לחללי צה״ל עבר לפני ימים  אחדים ואחריו נושק ונושף בעורפו באופן מפתיע, שייך ולא שייך, יום העצמאות. ורק כשעוברים ימי ההמולה האלה אני יכולה לחשוב על מה שהיה ואיך עברה השנה ואיך עברו השנים. 

דן  מנור ז״ל, ראשון משמאל, וחברים בעת ששירתו באח״י ״תנין״.
דן מנור ז״ל, ראשון משמאל, וחברים בעת ששירתו בצוללת ״תנין״.

הצוללת נחה 3000 מטר מתחת לפני הים לא רחוק מכרתים, אך קרובה ללבי.

31 שנה לא ידענו היכן היא ומה עלה בגורלה. עם מציאתה בשנת 1999 רווח לכולנו ויכולנו להגיד – כעת חוזרים לחיים. 25 לינואר 1968 יום העלמות הצוללת דקר. אך גם ניסים ונפלאות קורים, ונכדי ים נולד בערב ה-24 בינואר, בהתאמה מדויקת לתאריך העברי של אובדן הצוללת דקר.

גשר הצוללת דקר, שנמשה מהים בפעולה מורכבת וחשובה, ממוקם בחצר מוזיאון חיל הים בחיפה. מראהו המרשים נראה גם מכביש חיפה. זכר הצוללת דקר נמצא איתנו יום ביומו.

בינואר השנה ספרנו 46 שנה להעלמות יקירנו. כל מה שנותר הם הזכרונות. אני אוזרת אומץ להסתכל ולהביט בתמונות, בסרטים ולחזור אחורה בזמן.

באופן מפתיע אנחנו רואים לרגע קט כל איש מאנשי הצוות, בסרט של טקס השקת הצוללת אח"י "דקר" בנמל פורטסמות באנגליה. זה הזיכרון המוחשי האחרון מיקירינו. הצוללת יוצאת בדרכה לישראל ב-9 בינואר 1968 אך לא מגיעה ליעדה.

דן מנור ז״ל, יקירנו, אבי ילדיי, צעיר לנצח, נראה נינוח, לבוש במיטב המחלצות שנתפרו באנגליה למידותיו, נראה בדקה 3:44 – 3:47. אלה דקות יחידות במינן שבו אנו רואים את דן יקירנו בתנועה, בסרט. זהו רגע קצר של געגוע שאין לו קץ.

הפוסט הזה נכתב בזכות נכדי סולי שעושה עבודת ״שורשים״ על המשפחה.

דן מנור ז״ל בסרט השקת הצוללת בדקה 3:44 - 3:47. 9 ינואר 1968
דן מנור ז״ל, ראשון משמאל, בהשקת הצוללת. נראה בדקה 3:44 – 3:47.   9 ינואר 1968

[youtube_sc url="https://www.youtube.com/watch?v=lLElDL0Ktb4"]

תיעוד אחרון של הצוללת דקר . כתבה של ערוץ 2 – 40 שנה לאחר שהצוללת דקר עזבה את פורסמוט.

[youtube_sc url="https://www.youtube.com/watch?v=-OQNW3_0LKM"]

דגל ישראל מונף בחרטום הצוללת דקר, ביום יציאתה מנמל פורסמוט, באנגליה.
דגל ישראל מונף בחרטום הצוללת דקר, ביום יציאתה מנמל פורסמוט, באנגליה.

 

שקיעה בבהאמס ועץ עתיק

שקיעה, בהמאס, משטח עץ. רחוב צדדי, מבויש. טעם המוות, טעם החיים.

 מצאתי משטח עץ. כמו תמיד זרוק היה ברחוב צדדי, באיזו פינה, עמד נשען על הקיר, בודד ומבויש.

״האם ייקחו אותי או שאלך לגריסה?״ שאל את עצמו.

איך שראיתי את משטח העץ הוא קרא לי. הייתי בנסיעה ולא יכולתי לעצור. כמעט תמיד במקרים כאלה, כשאיזה מראה קורא לי, אני משתדלת לא לעצור בפתאומיות, ואפילו מאותתת כיאות. משנמצא מקום לעצור את המכונית, ירדתי בחופזה להביט במציאה.

ניגשתי אליו. ראיתי משטח שעמד מבויש ליד הקיר, המשטח שקרא לי, וכעת נראה שמח לבואי.

IMG_0681 - Version 2Sunset+tree3
"שקיעה בבהאמס ועץ עתיק". מרץ, 2014

כן, הוא היה פגום, שבור, שרוט, עברו עליו חיים לא קלים. הוא נזרק לרחוב חסר יכולת להתבלט לא ביופי ולא באיכות העץ. המשטח היה א-סימטרי וחבוט, אבל יופיו המכוער משך אותי. רצועת העץ האמצעית שלו הייתה קמורה וראיתי בה את קו הרקיע האופקי, קמור בדיוק במידה הנכונה, כאילו אני ציירתי את הקו הזה – במשיכת מכחול אחת מקצה השמים ועד קצהו, הכול בנשימה אחת.

הרמתי את המשטח והוא נצמד לרגלי כאילו ולא יכול להתנתק ממני יותר, כמו ילד שנעזב ורץ לכל מקום אחרי האישה שמצאה אותו ברחוב. הכנסתי אותו לאוטו מקביל למושב האחורי. זהו, כעת הוא שלי. המשטח נרגע, התנדנד קלות במהלך הנסיעה; נתן את עצמו.

לאחר שלושה ימים שבהם המשטח נסע במכוניתי לכל מקום וסגר כל אפשרות שמישהו ישב במושבים האחוריים, החלטתי לתת את הדעת מה יעלה בגורלו. לבסוף נמצאה פינה חשוכה בסטודיו ונגזר עליו להיזרק שוב בין מסגרות ובדים בתהליכי עבודה שונים, עד לבירור עתידו.

והנה המשטח קרא לי שוב. הוצאתי אותו מהאפלולית ושמתי אותו כמו כלה מיועדת במרכז הסטודיו. כמה ימים רק הבטתי בו. הוא יפה. הוא מכוער. הוא א-סימטרי. הוא שבור. העץ יבש מדי. כמו פה עם שיניים שבורות ועקומות עמד והביט בי בתקווה. גם אני הבטתי בו, שוב ושוב.

ואז, כבהתקפת אמוק הוצאתי ממנו את המסמרים החלודים הבולטים בפלייר, ואת האחרים שהיו נטועים עמוק בעץ ורק ראשם בצבץ מעל פני השטח דפקתי בעוצמה בפטיש כבד. אחר כך שייפתי את המשטח במשייף חשמלי וכמו כלה המתכוננת לחתונתה, מירקתי את הזוויות ואת הזיזים הבולטים והחלקתי בנייר זכוכית עדין. עוד שפשוף ועוד ליטוף והכלה כמעט מוכנה ובדרכה למקווה; והמשטח נטבל בצבע יסוד סינטטי לעץ, אותו שתה בצמא.

כעת התמונה התחילה להתבהר ויופייה של הכלה הבקיע: ארבע רצועות העץ העליונות יהיו קווי הרקיע, וייצבעו בכחולים שונים. קו האופק המקומר, שזו הרצועה המרכזית, והיא זו שפיתתה אותי, יקבל את התפקיד המרכזי ביצירה הנרקמת – קו האופק, וייצבע בכחול קובלט. וארבע רצועות העץ התחתונות מקו האופק, יהיו רצועות הים ועד קו החוף. ברצועה התחתונה, לצד גלי החוף תהיה רצועת חוף זהובה דקה. המקום שנרקם בראשי הוא חוף הים בבהאמס. חופי הטורקיז הצלולים התאימו לרצועות המשטח המתהווה. ובצד שמאל של המשטח יתמקם עץ עתיק ובא בימים, בדיוק כמו שראיתי בחוף הים שם. וכמו בסיפורי האגדות, הגיעה לידי קליפת עץ יבשה, ופניה כפני זקן הדור פנים ובא בימים, שאיש לא רצה בה. היא תהייה לעץ העתיק, הבודד, שעל חוף הים בבהאמס.

עמד לו לו המשטח ששינה פניו והרהר, אמנם עברו עליו חיים קשים ובחייו הוא נשא רק משאות כבדים, אך הנה התמזל מזלו והוא משנה צורתו, מתעורר ומתחדש. קליפת גזע העץ הגולמית תשב בחפיפה אחת לצדו, שני סוגי עץ –  גולמי ומנוסר, הצמודים זה לזה ויוצרים מתח כואב ומתוק. זו לו גם תזכורת לחייו הראשוניים, בהיותו עץ בטבע, טרם נוסר ונאסף בחיפזון ובא-סימטריה, להיות משטח.

והנה צבעי הכחול והתכלת נמרחים ומתלטפים על רצועותיו, והוא משנה פניו והופך להיות תווי שמים ורצועות ים וחוף. וקליפת העץ העתיק הניצב איתן על החוף, אינו מביא עוד את טעם המוות, אלא את טעם החיים, כי נצנצו מתוכו ענפים צעירים ועלים ירוקים רכים.

6 מרס  2014

וחוזר חלילה… ההיסטוריה חוזרת ומהר

״וחוזר חלילה…״ עבודת קולאג׳ מגזרי עיתונים, שעשיתי בימים ״הלוהטים״ בין 30.6.2012 – 2.9.2012, והמשך אקראי עד למרץ 2014. כמו היום, כמו אתמול, כמו שלשום.

להלן הימים: 10.7.2012 ועד 14.7.201 = אקטואליה ממש, כמו בימים טרופים אלה.

אין כיבוש
אין כיבוש, 10.7.2012
רה״מ זכאי - דין וחשבון
רה״מ זכאי – דין וחשבון, 10.7.2012
IMG_0885
11.7.2012
IMG_0886
אפקט אולמרט, 12.7.2014
לא מבינה את הזיכוי, 13.7.2012
לא מבינה את הזיכוי, 13.7.2012
אוי לניצחון הזה,  14.7.2012
אוי לניצחון הזה, 14.7.2012
זכאי או אשם, שאלת הקלון,  14.7.2014
זכאי או אשם, שאלת הקלון, 14.7.2014
אוי לניצחון הזה, 14.7.2014
אוי לניצחון הזה, 14.7.2014