פסק דין בעניין צילום של רובינגר – הצנחנים ליד הכותל – והרהורים על זכויות יוצרים

כתבה שהופיעה היום בעתון 'הארץ' בעקבות קריקטורה שצוירה ע"י איל אילת שהתבססה על התמונה המפורסמת של הצלם דוד רובינגרצנחנים ליד הכותל המערבי, שצולמה ב-1967, מעוררת שוב את הדיון אודות זכויות יוצרים:
מהי השראה?
מהי השפעה אמנותית?
האם שימוש/השראה מתצלום שהפך לאייקון – האם זו גניבה?
מהי זכות/השראה לעניין זכויות יוצרים וכו'.

פסק הדין שניתן ע"י השופטת חנה ינון קבע פיצוי על הפרת זכויות יוצרים לדוד רובינגר ע"י האתר וואלה וקביעה כי איל אילת הפר זכויות יוצרים.

אותי העניין הזה מקומם כי אף אחד לא לוקח את הרגע ההסטורי של התמונה שצילם דוד רובינגר, ואת זכויות היוצרים שלו על התמונה, אבל התמונה הזו הפכה להיות אייקון של תקופה, ולכן השפיטה לגבי התמונה הזו צריכה להיות שונה. התמונה זכתה להופיע בעשרות מאגזינים ובאופן מיידי היא מיצרת תזכורת לזמן ומקום בהסטוריה הקיבוצית שלנו, אי לכך גם ההתייחסות לתמונה היא כזו.

אני מדברת מתוך ראייה של אדם אוהב אמנות, הרואה חשיבות בהתפתחות האמנות, זוהי התפתחות האנושות! התפתחות שבאה מהשראה, מסקרנות ורצון לחזור ליצירות ישנות ואהובות, ובל נשכח כי ישנה חשיבות באמנות בקשר לנקודות ציון הסטוריות.

הדיון והכתבה החזירו אותי לעבודה שכתב זוהר מנור-אבל'החופש ליצור ויצירת חופש' Creating freedom & the freedom to Creat

Purim Samehach & Happy Holi – festival of colours

Real & Abstract Beauty, Hampi How to choose the colours for your curtains

21/3/08 Humpi – Mumbi – Delhi Under the Papaya tree, Hampi

Today is an extra special day as it marks the events of 5 different faiths and it's a full noon too.
it's Purim for us – in Judaism, Holi – in the Hindu tradition – the festival of colours, Good Friday for Christians and Id-e-Milad of Islam.
It was very nice to read in today's Daily Newspaper that they did not forget any one of the above.

Oded Alfasi an Israeli guy from Chulon, a guest at Itzik's Home, looked every were to get the Bible as he wanted to read Megilat Ester. Even that he fasted on such a hot day, and he was out and about on the motorbike, in the evening with candle lights (there was an Electricity strike) he read the Megila. Each time Hamman was mentioned he asked us to tap on the table, so we were a few active listeners.

When ever I hear Megilat Ester I always question why Ester was given to Achashverosh as a wife? from the true Jewish point of view. What is definite that she was the most beautiful woman at that year, compare to the rest of the competitives. It's most probably that she had some other qualities – the quality of a political leader, the quality of a woman that wanted to gain power trough her beauty, the quality of a woman that after being the wife of…, she used her power to get what she was asked to do for her people – by her uncle Mordechi.
My question is what was her real drive? To use her beauty to gain political power? or Was she so deeply politicaly conscious that she scarified her personal freedom for the nation?

I was lucky to be here in India in the Holi festival of colours.
Old, young & kids are trowing wonderful colour powders on each other and dance to loud music.
I learned that there is an old colour therapy. One uses colours to heal illnesses, some really have to see the colours, some can imagine them.

The love of people for a particular colour is not just per say, some say it's a deep feeling and need. That colour can ease, can relax, can adjust 'things' in the body. As the colours in nature change according to the season, so WE need to feel the need for NEW colours – we should change the colours we wear too. Each one should listen to his inner need for the right colour. Even at home there is a need to change the colours of the paint in the walls to a new colour (from time to time) according to our needs.

Also, do not forget the curtains – they can be changed with new simple material, but with new colours! It will give you new start & relaxed feeling, just be particulare in choosing it with your inner feeling & voice.

ליאונטינה ארדיטי 1929-2007

אתמול נפטרה דודתי האהובה והמיוחדת ליאונטינה. התמזל המזל והגורל גם יחד והייתי נוכחת ברגעיה האחרונים.

ליאונטינה הגיע לארץ לפני כחודשיים ובקשה להקבר ליד קבר אמי דבורה בערד.

קצרה היריעה בידי מלספר על חייה ומעשיה. אני מחזיקה בידי ספר ביוגרפיה שנכתב עליה בשנת 2002, הוא אחד מסדרת ספרי ביוגרפיה על האישים המשפיעים ביותר בבולגריה. היות והוא כתוב בבולגרית, לא יכולתי אלא לדפדף בספר, להסתכל בתמונות ולראות במספרים את פועלה בתיאטרון בבולגריה במשך למעלה מחמישים שנה; החל משנת 1951 כשחקנית, במאית, מנהלת התיאטרון הצבאי הלאומי הבולגרי במשך שלושה עשורים, מקימת תיאטראות חובבים, שיחקה וביימה הצגות תיאטרון מצ'כוב שאהבה ועד להופעות בסרטים, ביניהם סרטה האחרון ב- 2006 בו שחקה כבושק'ה, בסרט צרפתי שהופק בבולגריה. היא הייתה השחקנית הראשונה שהעזה והופיעה בהצגות יחיד! אחת מפעולותיה המוערכות ויוצאות הדופן – עבודתה בהתנדבות במשך 30 שנה – היא הקימה וניהלה תיאטרון חובבים בעיר שוליים 'לום' בגבול רומניה. התיאטרון זכה וזוכה כל השנים במקום הראשון בתחרויות תיאטרון חובבים קהילתי.

גם בשנים האחרונות לא הפסיקה לפעול, וכך הספיקה להציג מעבודות הקולאג' שייצרה בתערוכה בסופיה.

ספר שכתבה על חייה, חיי משפחתה והקהילה היהודית בבולגריה בתקופת הנאצים (1995), תורגם לגרמנית ויצא לאור בגרמניה (2002). באותה עת, הצטלבו דרכנו ושמחנו מאד לדעת ששתינו עוסקות בכתיבת ספר על ההיסטוריה המשפחתית. כל אחת כתבה את ספרה וסיפורה מזווית ראייה שונה; היא התמקדה בתקופה הנאצית ואני בתקופה שאחריה ועד העלייה לארץ האביב הקצר של גרטה גרבו, כך שבאופן מפתיע וללא תכנון מראש, אפשר לומר שכתבנו ברצף היסטורי.

הפגישה הראשונה שלי עם ליאונטינה הייתה לפני כ-20 שנה באחד מביקוריה בארץ, היא הגיעה כבמאית התיאטרון עם להקתה, למספר הופעות בארץ. פגשתי אישה מעניינת, עם חוש הומור, כריזמטית, שהביעה את אשר על לבה במלוא פה, אפשר להגיד – תפסה את החיים בשתי ידיה וחיבקה אותם.
זו הייתה פגישה מכוננת עבורי, עם ההיוודעות לענף במשפחה של אנשי תיאטרון, קולנוע וספרות שלא ידעתי שדמם זורם בעורקיי.

(רשימה ראשונה בסדרה…… סתם)

הרהורים על אמנות

אמנות זו ‘הנשמה’ של החיים. כל אחד יכול למצוא את המקור הזה לעצמו, זה לא כל כך רחוק כמו שזה נראה, אבל צריך לנסות ו‘לעשות’!
ציור – זוהי השתפכות חווייתית אינטימית בין האמן ליצירה. משיכות המכחול הן כתב סתרים של היוצר. לא הצופים, האספנים והמבקרים יכולים להכנס למקום הפרטי הזה.
בכתיבה, המילים חשופות. מתוך האינטימיות בא הרצון לשתף. הרבדים והסודות סמויים, אבל עין חדה ומעמיקה יכולה להתקרב, לנסות להבינם. מעיין המילים הבודדות שהופך לרעיון, לספר – זה הרגע הקסום ביצירה.