הכאב הפרטי שלי לא מעניין

אם לעסוק באמנות, זה צריך להיות פוליטי. הכאב הפרטי שלי לא מעניין אף אחד. photo

עם כל הכבוד לעובדה אם אני שמחה או כואבת, מה שחשוב ויש לו ערך, הוא עבודה אמנותית שיש לה משמעות חברתית פוליטית.

למעלה: הכירו את הילדה היפהפיה הזו. מקבצת נדבות, שמשפחתה מכרה אותה. עבדות מילדות. לא הולכת לבית-ספר ואין לזה זכויות. המקום: רישיקש, הודו. צריך להביט מסביב, ישנם מקרים קרובים אלינו של אי צדק.

למטה: אישה עם כובע, ירושלים. שמן על פח, 1981.                                                                     הבחירה לצייר על פח ישן שמצאתי, היתה מכוונת, התאימה לדמות.

 

מעומק הנפש, ממעמקי הים

אנחנו עושים הכל בשביל כסף ופרסום. מתערטלים, מתבזים, מוכרים את הלב והנשמה בשביל ממון; בעבור הרגע האחד הזה, שאולי יקרה. אנו מסתכלים בראי, רואים את האמת וממשיכים הלאה.             "זה רק עסקים," אנחנו אומרים.                                                                                                       כרטיס הביקור, הוא ההשתקפות של 'האני', שברצוני לייצג. התדמית. האם אני אובססיבי?              צריך להביט מפעם לפעם 'בראי' ולראות מי אנחנו. אנא אני הולך?                                               ישנם ימים שהים מראהו כמראָה, אך מערבולות וזרמים סוחפים אותנו חסרי ישע.                       מַעֲמַקי הים, הם ההשתקפות למַעמַקי הנפש.

חומרים: כרטיסי ביקור (הודפסו באופסט ב-1995), מראות, מדף מחשב, צבעי אקריליק על נייר, דבק.

העבודה מוצגת באתר סאצ'י און-ליין - Saatchi Online Collage Showdown Submission

אשמח אם תצביעו לעבודה שלי – Like באתר של סאצ'י.