קשת – שילוב מטפיזי של הרגשי, החומרי והרוחי. Rainbow

הקשת מקרינה הרגשה רוחנית ופיסית גם יחד

הדרך שלי אל הקשת הפיזית, כיצירה, התפרשה על פני כשנה וחצי. לפני כן, הקשת הייתה מופיעה אך ורק בשמים ולאחר הגשם. למראה הקשת תמיד התעוררו אצלי הרהורים על הייקום.

קשת בלונדון, 20.10.2014     צלם: זוהר מנור-אבל
קשת בלונדון, 20.10.2014     צלם: זוהר מנור-אבל

מאז ומתמיד הייתי מביטה בקשת בערגה, מתפעלת מיופיה ומקווה שתישאר מצוירת בשמים לכמה שיותר זמן. אך בתוך תוכי רציתי למצוא דרך לתפוס אותה, שלא תיעלם לי ושתישאר אתי לנצח. 

באחד הימים מצאתי משטח עץ זרוק בצד הדרך שצד את עיני. אספתי אותו בשמחה כמו מצאתי ילד עזוב. המשטח היה שבור, חבול ומפורק ואי אפשר היה לראות בו יותר מאשר גרוטאה, אבל נהגתי בו כמגוננת וכמו מצאתי משהו יקר שחיפשתי הרבה זמן. מהמבט הראשון ידעתי שהמשטח יהפוך לקשת. בהתלהבות נעורים פרקתי את המשטח, שפשפתי ומרקתי אותו במשך ימים אחדים עד שהמגע איתו הפך להיות נעים ולא מחוספס. בד בבד עבדתי על סקיצות כדי שהקשת שהייתה בראשי תתמזג לתמונה ברורה ותחבור אינטגרלית עם רצועות העץ, לקשת אחת.

היה ברור לי שאתפוס את רצועות העץ בחוזקה ברצועות ברזל. רצועות ברזל וברגים, הם אלה שיחזיקו את הקשת יחד. והרי תמיד רציתי לתפוס לעצמי קשת בענן לעוד קצת זמן.

הבחירה של חיבור עץ בברזל נוצרה בהיותה מענה לרצוני המטפיזי להצמיד את הקשת אליי ושלא תיעלם! אך הפלא ופלא, נוצר עוד משהו, נוכחות הברזל לצד העץ הייתה כקטליזטור באלכימיה, והעץ הפך כאילו רך יותר לצד הברזל.

IMG_0883 -1 קשת
קשת 1

המשכתי למרק את העץ. אופי כל משטח עץ הנחָה אותי בבחירת צבעי הקשת הספציפיים.

קשת 1 צהוב, אדום, ירקרק, תורכיז, כחול בוהק, כסף. חומרים: עץ ומתכת. צבע הכסף מסמל את השמים האין סופיים ואת האין סוף, שמתוכם הקשת מופיעה ובוקעת, בהם היא פוצחת במלוא הדרה, ושם היא נעלמת.

קשת 2
קשת 2

קשת 2 סגול, כחול, ירוק, צהוב, כתום, אדום וכסף. חומרים: עץ ומתכת.

קשת 3 : אדום, כתום, צהוב, ירוק, כחול, סגול. חומרים: עץ ומתכת.

קשת 4 : בעבודה. חומרים: קרטון דחוס ומוטות הברגה ממתכת.

הקשת הינה רעיון אבסטרקטי וגם קונסטרוקטיבי. שילוב מטפיזי של הרגשי, החומרי והרוחי. הצבעים שנבחרים עם העץ והתפסים ממתכת, מביאים יחד את הרעיון בשלימותו.  

הצורך בנעילת מתכת ובברגים אף היא סימבולית – תזכורת לרצון ולצורך הבלתי ניתנים למימוש, לשמר את הקשת לעוד קצת זמן! הקשת הרי נעלמת כלא הייתה תוך זמן קצר מהתגלותה, והיא נשארת אצלינו רק בזיכרון, בתחושה, בתמונות וכרעיון.

קשת 3. עם קרן אור, בסטודיו.
קשת 3.   עם קרן אור, בסטודיו.
נורה בעבודה
נורה בעבודה

בתנ״ך הקשת מופיעה עשרות פעמים ככלי קשת, ״לְלַמֵּד בְּנֵי-יְהוּדָה קָשֶׁת.״ אך בפעם הראשונה שהקשת מופיעה בתנ״ך, בספר בראשית, היא המשמעותית ביותר – אחרי המבול הקשת היא הסמל המוחשי להבטחתו של אלוהים שמבול נוסף לא ירד על הארץ ולא יכלה את העולם, ולא את החי והצמחייה: ״והָיָה, בְּעַנְנִי עָנָן עַל-הָאָרֶץ, וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן… הָיְתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן; וּרְאִיתִיהָ, לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם, בֵּין אֱלֹהִים, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל-בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ.״ 

מראה הקשת מתעלה עוד יותר בספר מלכים, בו משתווה הקשת למראה דמות האלוהים; כלומר, סמל לפגישה מוחשית עם דמות האלוהים: ״כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם, כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב–הוּא, מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד-יְהוָה; וָאֶרְאֶה וָאֶפֹּל עַל-פָּנַי, וָאֶשְׁמַע קוֹל מְדַבֵּר.״ 

קשת 3. הבזקי אור
קשת 3. הבזקי אור
קשת 3. עץ, רצועות מתכת וברגים
קשת 3. עץ, רצועות מתכת וברגים
קשת 3, בעבודה
קשת 3.  בעבודה
קשת 4, קרטון דחוס ומוטות הברגה. בשלבי עבודה
קשת 4. קרטון דחוס ומוטות הברגה.     בשלבי עבודה

הצורה המושלמת של הקשת כחצי עיגול, כחלק מעיגול, ואפילו כקו, בשילוב ההתאמה הצבעונית של הצבעים המוקרנים בה, דומֶה שיכולה להביא אותנו עד לכדי התעלות הנפש! כל זה קורה בגלל הרכות שהקשת מקרינה ובגלל מראה היצירה הקוסמית המשתקפת ממנה.

קשת שלימה בשמי לוס אנג׳לס. צלם: ארנון מנור
קשת שלימה בשמי לוס אנג׳לס.     צלם: ארנון מנור
 Rainbow near Mount Michener, Alberta. Photo: Kevin M Klerks Rainbow
Rainbow near Mount Michener, Alberta.     Photo: Kevin M Klerks

קשת מקרינה הרגשה רוחנית ופיסית גם יחד. כשמביטים בקשת חשים את הרגשת השלימות. חשים בהרגשת פיוס, אהבה והרמוניה,  מרגישים רכות וחמלה על עצמנו ועל העולם, ותקווה; תחושות הנובעות מעצם נוכחותה של הקשת בשמים ומהתחושה שהיא משאירה אחריה. והכל מסתכרן לתחושת קרבה לייקום ולאלוהים גם יחד, זה שבחוץ וזה שבתוכינו.

רעיון הקשת נוצר ביום הולדתי ב-1.7.2013

הקשת, סמל לתקווה. 

4.11.2014, לזיכרו של רה״מ יצחק רבין ז״ל.

קשת של ״סוני״ Sony Pictures, LA. צלם: זוהר מנור-אבל
קשת של ״סוני״ Sony Pictures, LA.     צלם: זוהר מנור-אבל
קשת 1, עץ ומתכת, בתהליך עבודה
קשת 1, עץ ומתכת.  רגע של התרגשות כשהקונסטרוקציה לקשת מוכנה.
קשת 1, בתהליך עבודה
קשת 1, בתהליך עבודה
חדוות היצירה. נורה עם משטח עץ בעבודה
חדוות היצירה.  נורה עם משטח עץ בעבודה
by KES47
Refraction and reflection in raindrop, producing a Rainbow. Created by:  KES47

איב סאן לורן, סרט מרהיב ומרגש

״איב סאן לורן״ סרט מרגש על אופנת פורט א-פורטה וגם על חבריו אנדי וורל, הדוגמנית ג'רי הול, ומיק ג׳אגר

׳איב סאן לורן׳ סרט מרגש על מעצב האופנה, השראותיו, על בית האופנה הנודע ועל בן זוגו פייר ברג׳. בסרט עוברים על האירועים החשובים בחייו מהיותו בן 21, כשנקרא במפתיע לנהל את בית האופנה הידוע של כריסטיאן דיור, שנפטר.

איב סאן לורן, משמאל, והשמלה שיצר בהשראת הצייר מונדריאן. שמלה שהעתיקו אותה יותר מכל שמלה אחרת בעולם.
איב סאן לורן, והשמלה שיצר בהשראת הצייר מונדריאן. שמלה שהעתיקו אותה יותר מכל שמלה אחרת בעולם.

בשנת 1960 איב נקרא לשרת בצבא אלגיריה, ארץ הולדתו, זאת לאחר הפקת קולקציות מרהיבות לבית האופנה דיור, שהסעירו את עולם אופנת העילית. מצבנו הנפשי לא איפשר לו לשרת בצבא ובעקבות כך הוא פוטר מדיור והקים את בית האופנה ׳איב סאן לורן׳. הסרט עוקב אחר הקולקציות המדהימות והמהפכניות שיצר והציג במרוצת השנים, שהיו למוצגים מוזיאוניים ולהשראה לאופנת פורט א-פורטה בעולם כולו, על חייו הסוערים, ועד למותו ב-2008.

ולא אוכל שלא לשבח את השחקנים המצויינים פייר ניני, שחקן הקומדי-פראנסז (Comédie-Française), המשחק בכישרון רב את איב סאן לורן, וגיום גאליין – את בן זוגו. הבמאי ז׳אליל לספרט, תעד באופן מרתק את תצוגות האופנה והאווירה המחשמלת בהן, והציג גם את חבריו של איב סאן לורן, למשל, האמן אנדי וורל והדוגמנית ג'רי הול, אשתו לשעבר של מיק ג׳אגר, שאותה הכיר באופן מקרי בפריז.

[youtube_sc url="https://www.youtube.com/watch?v=S6eYMV7jDNc"]

נשיא צרפת סרקוזי ואשתו קרלה ברוני בהלווית איב סאן לורן, מלווים את בן זוגו פייר ברג׳.
נשיא צרפת סרקוזי ואשתו קרלה ברוני בהלווית איב סאן לורן, מלווים את בן זוגו פייר ברג׳.

שקיעה בבהאמס ועץ עתיק

שקיעה, בהמאס, משטח עץ. רחוב צדדי, מבויש. טעם המוות, טעם החיים.

 מצאתי משטח עץ. כמו תמיד זרוק היה ברחוב צדדי, באיזו פינה, עמד נשען על הקיר, בודד ומבויש.

״האם ייקחו אותי או שאלך לגריסה?״ שאל את עצמו.

איך שראיתי את משטח העץ הוא קרא לי. הייתי בנסיעה ולא יכולתי לעצור. כמעט תמיד במקרים כאלה, כשאיזה מראה קורא לי, אני משתדלת לא לעצור בפתאומיות, ואפילו מאותתת כיאות. משנמצא מקום לעצור את המכונית, ירדתי בחופזה להביט במציאה.

ניגשתי אליו. ראיתי משטח שעמד מבויש ליד הקיר, המשטח שקרא לי, וכעת נראה שמח לבואי.

IMG_0681 - Version 2Sunset+tree3
"שקיעה בבהאמס ועץ עתיק". מרץ, 2014

כן, הוא היה פגום, שבור, שרוט, עברו עליו חיים לא קלים. הוא נזרק לרחוב חסר יכולת להתבלט לא ביופי ולא באיכות העץ. המשטח היה א-סימטרי וחבוט, אבל יופיו המכוער משך אותי. רצועת העץ האמצעית שלו הייתה קמורה וראיתי בה את קו הרקיע האופקי, קמור בדיוק במידה הנכונה, כאילו אני ציירתי את הקו הזה – במשיכת מכחול אחת מקצה השמים ועד קצהו, הכול בנשימה אחת.

הרמתי את המשטח והוא נצמד לרגלי כאילו ולא יכול להתנתק ממני יותר, כמו ילד שנעזב ורץ לכל מקום אחרי האישה שמצאה אותו ברחוב. הכנסתי אותו לאוטו מקביל למושב האחורי. זהו, כעת הוא שלי. המשטח נרגע, התנדנד קלות במהלך הנסיעה; נתן את עצמו.

לאחר שלושה ימים שבהם המשטח נסע במכוניתי לכל מקום וסגר כל אפשרות שמישהו ישב במושבים האחוריים, החלטתי לתת את הדעת מה יעלה בגורלו. לבסוף נמצאה פינה חשוכה בסטודיו ונגזר עליו להיזרק שוב בין מסגרות ובדים בתהליכי עבודה שונים, עד לבירור עתידו.

והנה המשטח קרא לי שוב. הוצאתי אותו מהאפלולית ושמתי אותו כמו כלה מיועדת במרכז הסטודיו. כמה ימים רק הבטתי בו. הוא יפה. הוא מכוער. הוא א-סימטרי. הוא שבור. העץ יבש מדי. כמו פה עם שיניים שבורות ועקומות עמד והביט בי בתקווה. גם אני הבטתי בו, שוב ושוב.

ואז, כבהתקפת אמוק הוצאתי ממנו את המסמרים החלודים הבולטים בפלייר, ואת האחרים שהיו נטועים עמוק בעץ ורק ראשם בצבץ מעל פני השטח דפקתי בעוצמה בפטיש כבד. אחר כך שייפתי את המשטח במשייף חשמלי וכמו כלה המתכוננת לחתונתה, מירקתי את הזוויות ואת הזיזים הבולטים והחלקתי בנייר זכוכית עדין. עוד שפשוף ועוד ליטוף והכלה כמעט מוכנה ובדרכה למקווה; והמשטח נטבל בצבע יסוד סינטטי לעץ, אותו שתה בצמא.

כעת התמונה התחילה להתבהר ויופייה של הכלה הבקיע: ארבע רצועות העץ העליונות יהיו קווי הרקיע, וייצבעו בכחולים שונים. קו האופק המקומר, שזו הרצועה המרכזית, והיא זו שפיתתה אותי, יקבל את התפקיד המרכזי ביצירה הנרקמת – קו האופק, וייצבע בכחול קובלט. וארבע רצועות העץ התחתונות מקו האופק, יהיו רצועות הים ועד קו החוף. ברצועה התחתונה, לצד גלי החוף תהיה רצועת חוף זהובה דקה. המקום שנרקם בראשי הוא חוף הים בבהאמס. חופי הטורקיז הצלולים התאימו לרצועות המשטח המתהווה. ובצד שמאל של המשטח יתמקם עץ עתיק ובא בימים, בדיוק כמו שראיתי בחוף הים שם. וכמו בסיפורי האגדות, הגיעה לידי קליפת עץ יבשה, ופניה כפני זקן הדור פנים ובא בימים, שאיש לא רצה בה. היא תהייה לעץ העתיק, הבודד, שעל חוף הים בבהאמס.

עמד לו לו המשטח ששינה פניו והרהר, אמנם עברו עליו חיים קשים ובחייו הוא נשא רק משאות כבדים, אך הנה התמזל מזלו והוא משנה צורתו, מתעורר ומתחדש. קליפת גזע העץ הגולמית תשב בחפיפה אחת לצדו, שני סוגי עץ –  גולמי ומנוסר, הצמודים זה לזה ויוצרים מתח כואב ומתוק. זו לו גם תזכורת לחייו הראשוניים, בהיותו עץ בטבע, טרם נוסר ונאסף בחיפזון ובא-סימטריה, להיות משטח.

והנה צבעי הכחול והתכלת נמרחים ומתלטפים על רצועותיו, והוא משנה פניו והופך להיות תווי שמים ורצועות ים וחוף. וקליפת העץ העתיק הניצב איתן על החוף, אינו מביא עוד את טעם המוות, אלא את טעם החיים, כי נצנצו מתוכו ענפים צעירים ועלים ירוקים רכים.

6 מרס  2014

הכאב הפרטי שלי לא מעניין

אם לעסוק באמנות, זה צריך להיות פוליטי, עם משמעות חברתית פוליטית. ראו מקרים קרובים אלינו של אי צדק. אישה עם כובע, ירושלים. שמן על פח, 1981.

אם לעסוק באמנות, זה צריך להיות פוליטי. הכאב הפרטי שלי לא מעניין אף אחד. photo

עם כל הכבוד לעובדה אם אני שמחה או כואבת, מה שחשוב ויש לו ערך, הוא עבודה אמנותית שיש לה משמעות חברתית פוליטית.

למעלה: הכירו את הילדה היפהפיה הזו. מקבצת נדבות, שמשפחתה מכרה אותה. עבדות מילדות. לא הולכת לבית-ספר ואין לזה זכויות. המקום: רישיקש, הודו. צריך להביט מסביב, ישנם מקרים קרובים אלינו של אי צדק.

למטה: אישה עם כובע, ירושלים. שמן על פח, 1981.                                                                     הבחירה לצייר על פח ישן שמצאתי, היתה מכוונת, התאימה לדמות.

מעומק הנפש, ממעמקי הים

מערבולות בים ומערבולות בנפש. מעומק הים לעומק הנשמה. כרטיס ביקור – ההשתקפות של 'האני', שברצוני לייצג.

אנחנו עושים הכל בשביל כסף ופרסום. מתערטלים, מתבזים, מוכרים את הלב והנשמה בשביל ממון; בעבור הרגע האחד הזה, שאולי יקרה. אנו מסתכלים בראי, רואים את האמת וממשיכים הלאה.             "זה רק עסקים," אנחנו אומרים.                                                                                                      כרטיס הביקור, הוא השתקפות 'האני', שברצוני לייצג. התדמית. האם אני אובססיבי?              צריך להביט מפעם לפעם 'בראי' ולראות מי אנחנו. מי אני. אנא אני הולך?                                     ישנם ימים שהים מראהו כמראָה, אך מערבולות וזרמים סוחפים אותנו חסרי ישע.                       מַעֲמַקי הים, הם ההשתקפות למַעמַקי הנפש.

חומרים: כרטיסי ביקור (הודפסו באופסט ב-1995), מראות, מדף מחשב, צבעי אקריליק על נייר, דבק.

העבודה מוצגת באתר סאצ'י און-ליין – Saatchi Online Collage Showdown Submission

״מעומק הנפש, ממעמקי הים,״ באתר סאצ'י.