קומפוזיציה זה נושא שמעסיק אותי. הוא הבסיס לעבודה ויזואלית מעניינת.
צילום הים הניבט מבין פסי משענת כיסא הפלסטיק הכתום, הם דוגמא לקומפוזיציה שלוקחת אותנו אל האבסטרקטי.
לעומת זאת, קומפוזיציה שנרקמת מול נוף, הצלם מחליט איזו זווית לקחת, איזה פרטים הם מרכז התמונה וההחלטות האלה הם היוצרים את ייחודה של התמונה. התמונה עצמה יוצרת תחושת חלום חדשה, שלא תמיד קשורה למקום ולזמן בו צולמה. (הודו, בדרך למנזר גיוטו, בו נפגשתי עם הקרמה פה. כשעתיים נסיעה מדרמסאלה.)
קומפוזיה יזומה – הפרח המיוחד שישב על רקע המפה הצחורה, בבית הקפה במוזיאון 'המר' בלוס אנג'לס, פיתה אותי להוסיף פטל שחור לתמונה. זה הדבר אותו חיפשתי, כדי ליצור תחושת שלווה וחיים גם יחד, תחושה חלומית ואמנותית; תחושת זן.
חומרים מנוגדים זה במחיצתו של זה, הם בסיס מצויין ליצירת חיכוך וקשרמעניינים, שתופס אותנו, ובמיוחד כשזה קורה באופן טבעי במדרגות ישנות בירושלים. (אבן חברון טבעית וזיג זג מתכת צבוע תכלת.)
ואחרונים חביבים. בסדרת צילומים שצלמתי בחדר המדרגות בגלריית סאצי, בלונדון, הצורה והחומר פתחו לי את הדלת אל מחוזות אחרים; שכחתי שאלו הם מדרגות ונסחפתי למקום אחר, שבו החללים, החומרים, האור והצל הנחו אותי ואת המצלמה.
תבלינים: כף חרדל, בזיליקום טרי, שורש ג'ינג'ר, 1/2 כפית קארי, פלפל שחור גרוס, קורט מלח.
אופן ההכנה: לבחור כלי שטוח ורחב. לטגן טבעות בצל לצבע זהוב בהיר, להוסיף גזר חתוך לטבעות, להוסיף 1/2-3/4 כוס מים, כף חרדל, 1/2 תפוז מקולף בפרוסות דקות, ואת התבלינים. לטעום את הרוטב. להושיב בזהירות את פרוסות הדג ולסגור במכסה. לאחר 10 דקות להפוך את פרוסות דג בכף שטוחה. לסגור מכסה ולבשל למשך 10 דקות נוספות. טיפ: הדג טעים יותר לאחר שהוא יושב שעה שעתיים לפני האכילה ומצויין גם למחרת היום.
תוספות מתאימות: תפוחי אדמה מבושלים, פרוסות מנגו טרי וסלט חסה בטעם רוקט. בצד הדג מתאים להגיש מחית תפוחי אדמה, או תפוחי אדמה מתוקים, או תפוחי אדמה רגילים מבושלים במים בקליפתם (+ מלח). תוספת סלט חסה ירוק מתאים לדג, עם מלפפונים ירוקים חתוכים לטבעות ועליי רוקט + שמן זית וכף מיונז רזה. בעונה המתאימה ניתן להגיש פרוסות מנגו טרי כתוספת מעניינת וטעימה.
מנה אחרונה: פירות העונה, חתוכים לטבעות, יסגרו את הארוחה החגיגית. כדאי להמתין לפחות חצי שעה לפני אכילת הפירות הטריים.
הדלעת שייכת למשפחת הדלועים, נחשבת לירק מתוק. על-פי הרפואה הסינית עוזרת לעיכול על-ידי פעולתה על הטחול והקיבה.מאחר והיא כתומה היא מכילה הרבה בטא קרוטן (פרו ויטמין A ), שעוזר כנגד תהליכי חימצון. יש בה גם ויטמיני B, C ומינרלים כמו סידן, אשלגן, מגנזיום ומעט ברזל.
הזנגביל (ג'ינג'ר) על אף טעמו החריף ותכונת החימום שלו, השפעתו בנייה וחיזוק. מתכונותיו העיקריות: מסייע בעיכול רעלים ומשכך כאבי בטן. ממריץ את הלב ומשפר סירקולציה. מוריד בצקות ואנטי-דלקתי. יעיל בדלקות פרקים, שיעול, אסטמה וסינוזיטיס. משכך כאבים וממריץ את המערכת העצבית. מעורר חשק מיני.
אופן ההכנה: חותכים את הדלעת לקוביות גדולות ומוסיפים לסיר פלחי שורש זנגוויל ואת יתר התבלינים. להוסיף מים בכמות סבירה, כמחצית הסיר, מבלי לכסות לגמרי את הדלעת במים; המים – קרים. לסגור במכסה. להרתיח ולבשל למשך 20 דקות. מוסיפים את הקוואקר ו/או הקוסקוס ומבשלים עוד 10 דקות.
כשהמרק מתקרר מעט, כדאי להוציא את עליי הדפנה. להכנת מרקם מרק אחיד – לערבל עם מערבל-יד חשמלי-קוצץ, על-פי דרגת המרקם הרצוייה. אני אישית אוהבת להשאיר את המרקם גס ולכן משך הערבול קצר ומבוקר.
כשראיתי שיש סרט חדש על פינה באוש לא חיכיתי לבקורות, הלכתי מיד. הייתי בהתרגשות. הבמאי: וים ונדרס. ממליצה בחום שתראו את הטריילר של הסרט הממוקם בתחתית הכתבה.
ריקוד מודרני הוא יצירה אמנותית מורכבת ומעצימה. התנועה, המוזיקה, הרקדנים שעובדים בקבוצה, החללים הריקים הפתוחים לדמיון – כל אלה הם תמיד מעוררי השראה. כל תנועה בריקוד מספרת סיפור, חוויה, רגשות. וכמו בפרומו של הסרט – הריקוד מספר על חיים, אהבה, חופש, כוח, שמחה, תשוקה ויאוש. הם התמצית.
התחלת הסרט מהפנטת. פינה באוש עומדת על במה, היא גבוהה ושברירית, מספרת על תחושותיה במילים ספרורות ותנועה. כל תנועה שלה מספרת את כל התחושות הגופניות הכלולות במילה יחידה. ובהמשך כל חברי הלהקה בשורה ארוכה עושים את אותן התנועות שפינה עשתה. אחת התנועות – תנועת תחושת קור וצמרמורת, מעצימה עם החזרה על התנועה, ולעומתה התנועה הקטנה של הרמת היד למעלה, היא הרגע האופטימי בקטע. כך מתחיל הסרט, עם שורת רקדנים הלבושים בבגדים רגילים וכך הוא מסתיים. יכולתי לראות את הקטע המיוחד הזה שוב ושוב, בו השפעת הצילום בתלת מימד לא מזיקה.
ההחלטה לעשות סרט ריקוד בתלת מימד מוזרה ואולי מוטעית. אתחיל בעניין הרכבת המשקפיים: משקפי תלת מימד בבתי הקולנוע הם באיכות ירודה. ובארץ, הם רב שימושיים! כלומר, מישהו השתמש בהם בעבר… והם יעברו לצופי הסרט הבא. זה דוחה, למרות המגבון המצורף. אני אישית לא ראיתי את המגבון רק לאחר שהסרט הסתיים. ומה עם האנשים כמוני, שזקוקים למשקפי ראייה? חבשתי שני זוגות משקפיים בסרט, אחד מעל השני וזה לא היה נוח ונעים.
הצילום בתלת מימד בסרט הזה, יצר דיספרופורציה; גם של הרקדנים וגם של החללים והתפאורה וחבל. רק בתמונות יחידות אפקט התלת מימד היה יעיל ויצר הרגשת חללים קרובים ורחוקים. ברוב הסרט האנשים נראו מעוותים והייתי מרוכזת בשאלה למה הרקדנים נראים נמוכים ובדיספרופורציה.
היה נפלא לראות את היצירות ב'תפאורה' עירונית סואנת, בין רכבות נוסעות ועל קטעי אי תנועה. מרגש היה לראות את היצירות 'קפה מילר' ו'ירח מלא'. ביצירה המעניינת 'אזור מגע', שנוצרה במקורה ב-1978, פינה באוש החליטה להעלותה מחדש עם גברים ונשים מבוגרים, בני 65 ומעלה, חסרי ניסיון בריקוד! זו העוצמה שלה, להכניס את החיים האמיתיים לריקוד. היה מעניין לשמוע מהרקדנים משפט מפתח החרות בזכרונם, שעיצב אותם, שנאמר מפיה של פינה באוש. אחדים אמרו, שבזכותה התגברו על הביישנות.
רציתי לשמוע ולראות עוד פרטים על חייה של האמנית, אך במחשבה שנייה, חוויתי את פינה באוש דרך יצירותיה וזה אמר הכל.