המדינה שלי לא מכבדת את תושביה ואותי

המדינה שלי לא מכבדת את תושביה ואותי. משמגלים את האמת הזו, זה מאכזב, וההרגשה היא הרגשת בגידה.
הדברים לא קורים בבת אחת, אלא טיפין טיפין.
הנה, רואים את היחס לזקנים.
הנה רואים ושומעים על היחס לניצולי השואה!!! וזאת למרות שהשואה – היא בבת עיניינו, הנושא שעליו גדלנו. הנושא שנושא את 'הכאב והזיכרון הלאומי'.
שומעים על 1/2 מליון ילדים החיים מתחת לקו העוני, ילדינו שלנו, במדינה שלנו, והחיים מתגלגלים הלאה. כן, יש את ארגון 'לתת' ויש אגודת 'מזון לחיים', אגודה 'מטבח זול לנצרכים', אגודת 'יחד' ועוד. אבל בילדים לא מטפלים, המדינה לא נערכת לשנות את הסטטוס הכלכלי שלהם ושל משפחותיהם, ואנחנו מחכים בשקט ובחשש להכרזה הבאה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
הנה, המורים, כשלו להביא לעצמם את המעמד הכלכלי והכבוד הראויים להם. נעשה הסדר זמני-קבוע והשביתה והיאוש נשארו בפתח. צריך להזכיר למנהלי המדינה הזו, שהשכלת ילדינו יורדת ללא תקנה. ראו את המדינות הנאורות שחושבות על העתיד – אירלנד, שעשתה שינוי רדיקלי ויש תוצאות מצוינות, יפן, בה תמיד חינוך הילדים עומד מעל לכל, הארצות הסקנדינביות, שמזה שנים ארוכות אצלם מורה מקבל שכר גבוה במיוחד, כי מדברים בילדים, בעתיד העם.
והנה החינוך הגבוה – האם זה הגיוני שהוקם 'הפורום להגנת ההשכלה הציבורית' – שמורכב מאנשי סגל וסטודנטים, ששם לו למטרה 'להיאבק בהפרטת ההשכלה הציבורית בישראל'? למה הם צריכים להילחם במקום ללמוד וללמד? המדינה לא רואה או מתייחסת למאבק הזה!
(81 יום לשביתה. ואם השביתה תסתיים, האם יטפלו בבעיה היסודית של הצלת ההשכלה הציבורית?) איך יתכן שהנחיתו שנה בשנה את ההפחתה בתקציבים לאוניברסיטאות, ללא תכנון מראש לעתיד, כמו שמקובל בארצות הנאורות?! איננו נותנים את הדעת שאלו המוסדות שלנו – של תושבי מדינת ישראל, שלי ושלך, פעם היו גאוות העם.
הנכס העיקרי שלנו הוא האנשים, ומנהלי המדינה הנאורה שלנו בל ישכחו זאת. (כמה אנחנו אוהבים לקרוא לעצמנו נאורים ועם סגולה.)
השבוע דיברו על קצבאות הזקנה. שר האוצר העלה דרישה לשנות את תשלום הקצבה האחידה של קצבאות הזקנה ולשנותם עפ"י הרמה הכלכלית של כל פרט ופרט. למזלי הטוב, ולמזלה של כל אוכלוסיית המעמד הבינוני, הדבר לא קרה הפעם. אבל ברור, ששר האוצר מחכה לנו בפינה. באיזו זכות המדינה מתכננת לגעת בכספי קצבת הזקנה שלי? ישנו הסכם בלתי כתוב בינינו למדינה – משלמים מסים וביטוח לאומי במהלך שנות עבודתנו הפוריות, ובזקנתנו, נקבל קצבת זקנה. אני לדוגמה, שילמתי עשרות שנים מס הכנסה וביטוח לאומי כדת וכדין, כבעלת עסק עצמאי. והנה, לוטשים עיניים לקצבת הזקנה שלי ושל כל אחד מאתנו.
ואחרון חביב, Big brither is watching you. כל מי שחידש את רישיון הנהיגה שלו, הופתע לקבל הנחיה: "עליך להצטלם מחדש אף אם הצתלמת בעבר" – על פניו משפט פשוט, אבל האמת שעומדת מאחוריה היא, שהמאגר הגדול והעדכני ביותר במדינת ישראל על תושביה הוא – מאגר משרד הרישוי. המשטרה נעזרת באינפורמציה הקיימת והמתחדשת במאגר הזה ואי לכך נדרשת מאתנו כל מספר שנים 'תמונה עדכנית'. הדרישה באה כתמימה וצדקנית: עבור רישיון הנהיגה. מה חשיבות התמונה העדכנית ברישיון הנהיגה? אין לה חשיבות כלל, אלא למטרת העברת הנתונים והשימוש בהם למשטרה. תמונה עדכנית של כל אחד מאתנו, נאגרת למקרה הצורך.
לעניין זה המדינה דואגת ולא מוותרת.
….שנהיה רק בריאים.

3 תגובות בנושא “המדינה שלי לא מכבדת את תושביה ואותי”

  1. איך אין תגובות לזה? זה אחד הפוסטים הכי חזקים שאני קראתי בזמן האחרון.
    הוא נורא עצוב, אבל הוא כל כך נכון. מי צריך לקרוא את זה כדי שמשהו ישתנה וישתפר?
    אני מניח שאנחנו בתור עם, בתור אומה דמוקרטית, צריכים לקחת את האחריות לידיים שלנו. אם אנחנו לא נשנה, לא נזיז, ולא נשפר, שום דבר לא יקרה. זה לא מספיק רק לרטון, או אפילו לצרוח, צריך לדחוף, למשוך, ולבנות.
    איפה החלוציות, איפה?

  2. אין תגובות כי זה המצב – חוסר עניין ואפטיות במה שלא נוגע לך אישית.

    אני מקווה שהאין תגובות קשור לעניין הטכני, שכתובת הבלוג שלי לא היתה רשומה במדויק…. בינתיים שלחתי את הפוסט שוב.

    תודה זהר על מילותיך – 'זה אחד הפוסטים הכי חזקים שאני קראתי בזמן האחרון', בוא נקווה שהמילים יהפכו למעשים.

  3. ולמי שעוד לא התנסה בחווית צילום תמונה עדכנית, היום הייתי בקניון רמת-גן למטרה זו. חיכו כ- 80 אנשים במזדרון צפוף, ללא חלונות וללא כיסאות. פקידה אחת עשתה רישום ואחד צילם. העמדה הזו משרתת גם את משרד הפנים וגם את משרד הרישוי. באמצע זמן קבלת הקהל, הפקידה שתתה תה ואכלה ביסקוויט והתור נעצר.
    אין סיכוי שאצטלם תמונה עדכנית בזמן הקרוב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *